ארכיון חודש: ספטמבר 2004

העברות כספים לליצמן ותוכנית ההתנתקות

1 בספטמבר 2004
 

ועדת כספים העבירה באמצע חום אוגוסט  ככה פתאום כמה עשרות מיליוני שקלים למטרות היקרות לליבם של אנשי יהדות התורה. מי שלקחו קרדיט על ההעברה עם אברהם רביץ ומשה גפני, אנשי יהדות התורה, שניהלו את המו"מ הקואליציוני עם הליכוד. רביץ וגפני הציגו לאנשי הליכוד תיזה לפיה כדי לשכנע את הרבנים לשבת עם שינוי ולתמוך בהתנתקות צריך לשקם את האמון שלהם בכם. וכדי לשקם אמון צריך כבר עכשיו להעביר כסף. מכיוון שרוב הכסף ממילא היה אמור לעבור מתישהו החליטו בליכוד ובמשרד האוצר להיענות לבקשה.

לרביץ וגפני אכן מגיע קרדיט אבל מי שבאמת אחראי להעברת הכספים הזאת הוא דווקא יעקב ליצמן, המתנגד העיקרי בסיעה להצטרפות לקואליציה. ליצמן אחראי שלא על דרך המעשה, אלא על דרך המחדל. צוות המו"מ של הליכוד בראשות עו"ד יורם ראב"ד סבר שחשוב להעביר את הכסף דרך ועדת כספים רק כדי להוכיח לרבני יהדות התורה שלא חייבים את ליצמן שם כדי שהתקציבים באמת יעברו. צוות המו"מ של הליכוד באמת מאמין שהדבר העיקרי שמפריד בין יהדות התורה לממשלה הוא לא טומי לפיד ואפילו לא עזה. לדעתם, מה שמכשיל את המגעים הוא רצונו של ליצמן להיות יו"ר ועדת כספים.

אחרי התבוסה במרכז הליכוד הנחה אריאל שרון את עו"ד ראב"ד לנסות לסגור רק עם יהדות התורה. קואליציה קטנה, בלי מפלגת העבודה, אבל חזקה. הניסיון לא הצליח. רביץ וגפני, מסתבר לא יכולים לספק את הסחורה. לפחות לא כרגע. לפני שהם הלכו לפגישת הפיסגה עם ראב"ד, הודיע להם ליצמן שחבל להם על הזמן ושהם פשוט לא מייצגים אותו. רביץ וגפני בייאושם אפילו הציעו לראב"ד לוותר על אחד התיקים שהובטחו להם כדי לקבל את ועדת הכספים אבל ראב"ד התעקש.

ההתעקשות הזאת ראויה לתשומת לב נוספת. שרון נמצא כידוע במבוי סתום קואליציוני. הוא מת להיחלץ מכל החישוקים ששמו עליו והייתה לו, לדעתו, הזדמנות פז לעשות את זה. די מדהים לחשוב שהוא ויתר עליה רק בגלל ועדת הכספים. זה לא רק הלחצים של אחד מאחרוני נאמניו, אברהם הירשזון, שרוצה להישאר בתפקידו. שרון באמת לא רוצה לשמוט את המאחז החשוב הזה. בניגוד למה שאנשים חושבים שרון ראה את המהלך של השארת החרדים מחוץ לממשלתו, לאחר הבחירות, כמהלך אסטרטגי חשוב. הוא, כמובן, מוכן לרדת ממנו בלית ברירה לטובת מה שהפך לעילת הקיום שלו – תוכנית ההתנתקות, אבל במקרה של ועדת הכספים הוא עדיין מתעקש. יכול להיות שזה הספק אם ועדת כספים אכן תביא לכניסתה של יהדות התורה לקואליציה. יכול להיות שהוא חשב ששינוי לא ייתנו לזה לקרות אבל השורה התחתונה היא ששרון באמת מוכן להילחם על ועדת הכספים גם כשהוא נמצא עם גבו אל הקיר וזאת ללא ספק בשורה טובה לקראת הדיונים על תקציב 2005.

המינויים של דני נווה

1 בספטמבר 2004
 

סיפור קטן ממשרד הבריאות.

סמנכ"ל המינהל של משרד הבריאות, דב פסט, נסע לפני מספר חודשים במכוניתו עם בכיר בנציבות שירות המדינה שעה שהטלפון הנייד צלצל. על הקו היה דודו וולף, מקורבו של שר הבריאות. וולף התעניין (שוב) באחד המינויים הפוליטיים שלשכת נווה הייתה מעוניינת לקדם. הסמנכ"ל העלה הסתייגות. "אם אתה רוצה לשמור על תפקידך אז כדאי שתדאג שזה יתבצע", הבהיר וולף.

הדיבורית היא, אולי, מכשיר מאוד בטיחותי אבל יש בה גם סכנות. אפשר לנחש שוולף, שיעמוד בקרוב לדין משמעתי, היה מעדיף קצת פחות בטיחותיות בשיחה ההיא וקצת יותר דיסקרטיות. "זה היה בצחוק", הוא הסביר מאוחר יותר את האיום שלו.

אחרי פרסום דו"ח מבקר המדינה על השר צחי הנגבי התקשרתי לבכיר בלשכת נווה. אמרתי לו שלפי מה שאני שומע על המתרחש במשרד הבריאות, דני נווה יהיה "הכוכב" הבא של דו"ח מבקר המדינה. הבכיר קצת התפתל ובסוף אמר בגילוי לב: "ההבדל בינינו להנגבי הוא שאנחנו לא מצליחים. אנחנו באמת מנסים למנות אבל ללא הצלחה".

לפי מה שמספרים במרכז הליכוד אפשר, כנראה, לנחם את אותו בכיר. הכישלון לא עד כדי כך נורא. נווה גם יודע לטשטש עקבות בצורה חכמה יותר מהנגבי. כשהעוזר שלך מרים טלפון למנהל בית חולים ומבקש ממנו איזה מינוי קשה מאוד לעלות על זה. הסיפור הגדול הוא לא הפעולה של נווה וגם לא הנגבי. הסיפור האמיתי הוא נציבות שירות המדינה. הנציב הולנדר מאיים בתקשורת לבוא חשבון עם הסמנכ"ל למינהל במשרד לאיכות הסביבה, יורם הורביץ ומנכ"ל המשרד לשעבר, יצחק גורן. הורביץ וגורן אכן התכופפו בפני קדחת המינויים של הנגבי אבל הם התכופפו, מגלה דו"ח מבקר המדינה, גם מכיוון שהם ידעו שאין להם את הגיבוי של נציבות שירות המדינה.

אותו הדבר בדיוק קורה עכשיו במשרד הבריאות. לשכת השר מחפשת כל מיני "פטנטים" לאשר מינויים. הנציבות מתפתלת ומהססת אבל בסופו של דבר לא אוסרת. נציב שירות המדינה, שמשחק עכשיו את תפקיד השריף, שמופתע לגלות את עומק השחיתות בחצר האחורית שלו (איפה הוא בדיוק היה כשהנגבי מינה ומינה?) הוא נציב חלש, שעסוק רוב הזמן בניסיון לשחק את המשחק כך שהוא תמיד יישאר נציב ותמיד ייראה טוב. כשהזרקורים קצת יתרחקו הולנדר יחזור, מן הסתם, לתפקודו הרגיל. אגב, הנהנים העיקריים ממנו הם לא הנגבי או נווה. מי שהולנדר באמת רוצה לרצות הם ראש הממשלה ושר האוצר. אלו השניים היחידים שיכולים, חלילה, להרהר בצורך לרענן את השורות בנציבות שירות המדינה.

האמת היא שאחרי 8 שנים בתפקיד הגיע הזמן למצוא נציב שירות מדינה חדש, אחד שפחות מודאג משרידותו האישית ויותר מוטרד מאיכות השירות הציבורי.