ארכיון חודש: נובמבר 2014

העדות המסעירה של מאבחנת פסיכוטכנית לשעבר

26 בנובמבר 2014
 

כשעבדנו על תחקיר הקב"א ששודר לפני חודש ב"מקור" נדהמנו מדבר אחד – רמת המחוייבות של המאבחנות הפסיכומטריות לתפקידן. גם כאלו שסיימו מזמן לשרת ומבינות בדיעבד שזו לא השיטה הכי טובה למיין חיילים, שהיא עלולה לגרום נזק לשכבות חברתיות שלמות, גם אלו מעדיפות לשתוק, להיתלות במחקרים שהראו להם בצבא כמה זה עובד מצוין ובעיקר להיזכר כמה הן הרגישו בשירות מיוחדות וחשובות. אחרי השידור, אפילו הייתה עלינו התנפלות זוטא. כמה מאבחנות ממש התעצבנו ואנחנו, הדבר האחרון שחסר לנו בחיים, זה גם להסתבך עם מאבחנות פסיכוטכניות.

כל זה נכון עד שתשמעו את נטע ארנון שושני. מאבחנת פסיכוטכנית לשעבר, שסיימה את שירותה לפני 19 שנה, אבל זוכרת אותו היטב. מאז גם עשתה תואר שני בסוציולוגיה ועובדת על דוקטורט במגדר. לא ממש האישה שאתה רוצה לנפנף את עדותה הצידה. גם אין לה שום חשבונות לסגור. ההפך. היא זוכרת את שירותה הצבאי ממש לטובה, רק יודעת להסתכל עליו היום קצת אחרת. היא תספר למצלמה על הקשר המוזר בין שם המועמד לשירות ביטחון לציונים שהוא קיבל במבחני הקב"א, מי צפוי להישלח על ידי המאבחנת לקב"ן, מי יחזור משם נקי וטהור ומי יחזור עם חותמת של הקב"ן, היא תסביר מה התמריצים שעובדים על מאבחנות, מה רמת הפיקוח ואיך זה עובד. לא, לא מדובר בכיס של שחיתות. המאבחנות מנסות לעשות את עבודתן כהלכה ובאמת מדובר בטובות שבחיילות. זו פשוט השיטה שדפוקה.

בעקבות התחקיר הקודם לא קמה אף צעקה משמעותית של החיילים שנדפקו לאורך שנים ארוכות. כמה מהם כן פנו אלינו, בעקיפין או במישרין, אבל ממש לא רצו להתראיין. לחותמת 'האיכות' הצה"לית יש פשוט כוח גדול מדי. להגיד שדפקו אותי, זה להודות שיש לי קב"א נמוך. מטורף.

אולי עדותה של נטע ארנון שושני הערב ב"מקור" תניע אותם לפעולה. מומלץ בעיקר למזרחיים, עולי חבר העמים והומוסקסואליים, המשך לקרוא

תחקירו של איתי רום על יועצי התקשורת שיש להם רגל אצל הטייקונים ורגל ליד שרים נחשבים

19 בנובמבר 2014
 

היום נשדר ב"מקור" את תחקירו המושקע של איתי רום על תופעה מעצבנת במיוחד, שנציבות שירות המדינה נותנת לה יד ומשרד האוצר ומי לא. זה נוח לכולם. יועצי התקשורת הטובים בארץ מייעצים לשרים. פעם זה היה אסור, בשנים האחרונות מצאו מעקף. במקביל יועצי התקשורת הללו ממשיכים לייצג חברות גדולות, שבוודאי לא מתעצבנות יותר מדי מזה שיועץ התקשורת שלהם קרוב לשר. ככה עמירם פליישר קרוב קרוב לביבי ומשה דבי קרוב לשטייניץ ואלי קמיר ממשיך ללהטט במשרד הביטחון ועוד ועוד. הנה טור שכתב איתי לקראת הכתבה הערב:

העסקת יועצי תקשורת חיצוניים היא עניין רגיש במשרדי הממשלה. חלקם עובדים במקביל עם טייקוני המשק (כלומר מקדמים אינטרסים הפוכים לאלה של הממשלה), הם נחשפים למידע רגיש (שהלקוחות העסקיים שלהם היו שמחים לקבל), שרים רוצים שהיועצים ידאגו לפאר אותם באופן אישי (מה שאסור) – בקיצור, סיפור שלא חסרים בו מוקשים בכל הנוגע למינהל תקין. לפני מספר שנים החליטו באוצר לעשות סדר בתחום והקימו ועדה מיוחדת בחשב הכללי שכל בקשה של משרד ממשלתי להעסיק יחצ"ן חייבת את אישורה. האישור הזה, נכתב בנהלים, יינתן רק כשמדובר בצורך ממש חיוני וכשאין חשש לניגודי עניינים. במסגרת התחקיר עברנו על כל הפרוטוקולים של הוועדה בחמש השנים האחרונות, לבדוק מתי ניתן אישור ומתי לא. גילינו שהוועדה דנה ב-57 בקשות – ואשרה את כולן (אה, בעצם היתה בקשה אחת שנדחתה, אבל..אז הוגש ערעור, שהתקבל).

למשל, הוועדה אישרה למנהלת תנופה במשרד ראש הממשלה להעסיק  יחצ"ן עד שלהי 2013 ושילמה לו קרוב למיליון שקל בשלוש שנים. אמנם התקשורת כבר מזמן לא מסקרת את מפוני גוש קטיף וההתנתקות היתה לפני עשור, אבל במשרד ראש הממשלה הסבירו שזהו "אחד המקרים הנדירים" בהם מוצדקת העסקת יועץ חיצוני – והעניין אושר.

הלאה – במשרד האנרגיה לא חשו אף פעם צורך מיוחד בהעסקת יועץ תקשורת חיצוני מיוחד למגזר הרוסי. עד שנכנס לשם עוזי לנדאו, איש ישראל ביתנו. הוועדה באוצר אישרה, יצא מכרז והועסקה יועצת. זמן קצר אחרי שלנדאו עזב והוחלף בשר שאינו מישראל ביתנו – פתאום לא נדרש שם יועץ כזה, וההתקשרות הופסקה.

אגב, חלק מהמשרדים בכלל לא טורחים לבקש אישור להעסיק את היחצ"נים. נכון, הם חייבים לפי הנהלים – אבל אם אף אחד לא אוכף אותם, אפשר להסתדר גם ככה. משרד הפנים שכר לאחרונה את אייל ארד המשך לקרוא

Netanyahu’s 
dirty laundry

16 בנובמבר 2014
 

The washing machines in the Prime Minister’s Bureau are working overtime. Where did the head of the Shin Bet security service come from so suddenly, just when they had managed to get people to forget the nuisance of Operation Protective Edge? The launderers are determined that this must be squashed right now: “This is an ego war between organizations”; “Netanyahu the responsible adult will make peace between them”; “The head of the Shin Bet is exploding a bit with his ego” (that, apparently, has a kernel of truth to it).

The most important thing, so the spin has it, is to talk about January. Let’s see the head of the Shin Bet prove that he said something last January about “war” with Hamas.

It’s not for nothing that they have to work so hard in the Prime Minister’s Bureau. There’s a problem. They fooled the public and the media. And, worst of all, they fooled the security cabinet ministers. And it’s not for nothing that the Israel Defense Forces insists on bickering with the Shin Bet over what was said last January. The army finds it less comfortable to talk about what was said in April.

In April, everyone agrees, there was solid information that Hamas was planning a major terror strike that could turn into a conflict, and that it was getting ready for such a clash. And yet the IDF continued to tell the public that Hamas wanted calm (as the GOC Southern Command said in April).

Never mind the media – which it is legitimate to mislead in such circumstances. That’s also what they told the security cabinet ministers. They called them together in June over the abduction of the three teens, and sold them a major arrest sweep of Hamas operatives in the West Bank, including prisoners released in the 2011 Gilad Shalit swap.

But they somehow forgot to tell them there was information that Hamas was planning a major attack, and that it might not be so wise to ratchet up the tension, but instead plan for a clash, or even – perish the thought – try to prevent it.

To this day, the army insists Hamas did not want a conflict and was dragged into it, despite itself. When you ask how this lines up with the information about the planning of a major attack, the army answers: If only we could show you the information that proves it.

Well, there are people who can reveal the information. The subcommittee of the Knesset Foreign Affairs and Defense Committee is investigating Operation Protective Edge and is very aware of the questions – which are not simple ones – about the conduct of the prime minister. Naftali Bennett testified to the committee after sitting for hours in the Prime Minister’s Bureau with the minutes of the security cabinet meeting from Protective Edge, and copying the precise quotes with dates.

The prime minister certainly hopes committee chairman MK Zeev Elkin will know how to deal with it and silence MKs Eitan Cabel, Ofer Shelah, Aryeh Deri and their friends on the committee. Clearly, a media storm like this will make Elkin’s work much harder.

The minutes apparently show that the army did not speak to the security cabinet before Protective Edge about the attack tunnels in Gaza. And when they did, they said Hamas would be afraid to use them.

The comic interlude in this story is the state comptroller, who as usual decided to look into the matter. What isn’t he checking? He announced he would be scrutinizing the expenses of the Prime Minister’s Residence; the issue of public housing; El Al’s high prices; the decision-making process during Operation Protective Edge; and Foreign Minister Avigdor Lieberman’s trip to Vienna. Basically, he is “checking” anything that will get him a headline.

The questions about Netanyahu’s decisions are not simple: If he knew there was a real likelihood that Hamas was looking for a clash, why didn’t he try to prevent it? And if he wanted a clash, why didn’t he plan a surprise strike along the lines of the 2012 assassination of Ahmed Jabari, instead of a downhill slide toward it by way of an arrest sweep in the West Bank? Moreover, why were the civilian heads of security in the communities around the Gaza Strip fired just before Operation Protective Edge? And why, during the fighting, did an Iron Dome battery have to be taken from one intended for a foreign client, because there weren’t enough batteries?

מכונות הכביסה בלשכת נתניהו וצוק איתן

16 בנובמבר 2014
 

מכונות הכביסה בלשכת ראש הממשלה עובדות שעות נוספות. מאיפה בא לנו הראש שב״כ הזה עכשיו? עד שכבר הצלחנו להשכיח את כל הנדנוד הזה של "צוק איתן". טוב, נחושים הכובסים, צריך להרוג את זה ומהר. "זו מלחמת אגו בין הארגונים", "ביבי המבוגר האחראי המשך לקרוא

בנט התותח חשף את הלו"ז שלו

12 בנובמבר 2014
 

לוח זמנים בנט

שיחק אותה שר הכלכלה, נפתלי בנט. עברו בקושי יומיים מאז שסיימתי לגדף אותו בבלוג על כך שלא חשף את הלו"ז שלו וגבה לבבו וככה וככה וכבר השר שלח את הלו"ז שלו, עם מינימום השחרות, המון מידע מעניין והראה שהסקרים עוד לא אטמו אותו לביקורת ומודעות עצמית. הלו"ז של בנט יותר מפורט כמעט מכול השרים האחרים. סחתיין.

לא היה לי זמן לעשות עיבוד מושכל של כל האינפורמציה שם, אבל ללא ספק קופצת לעין ארוחת הערב עם שלדון אדלסון המשך לקרוא

זה לא העיתוי לשדר תוכנית על רצח אבו חדיר? זה ממש העיתוי

12 בנובמבר 2014
 

האמת, לא חזינו את זה.

הערב תשודר ב"מקור" הכתבה של ישראל רוזנר ונאדר בגדסאר על רצח הנער הפלשתיני מוחמד אבו חדיר. לקראת הכתבה, הגיעו מיילים וטוקבקים: לא לשדר. מחלק אני מתעלם. אלו שרוצים שנתעסק רק בסבל היהודי ומה פתאום אתם מתעסקים בזה ששרפו נער פלשתיני. סוג התגובות האחר הוא זה שהפתיע אותי. תשדרו, אבל לא עכשיו. זה זרז לעוד מהומות. אל תעשו את זה. איכשהו, זה נראה לי הפוך. עיסוק ביקורתי של היהודים ברצח נער ערבי אמור להעביר מסר של פיוס לאוכלוסייה הערבית, לא? מה, עד הכתבה הם לא זכרו שזה קרה? רק אחרי שערוץ 10 יראה את זה, הם ייזכרו? יש גבול כמה אפשר לזלזל באינטליגנציה של כולנו.

3 הערות שאני יצאתן איתן מהכתבה:

ראשית, איזה ציפיות נמוכות יש לנו מהמשטרה. המשך לקרוא

"ישראל היום" – עיתון או כלי תעמולה? אם היה עיתון, לא היה חושף מקור עיתונאי

11 בנובמבר 2014
 

מגיע איתן כבל למערכת "ישראל היום" ומביא חומר נגד יריבו במאבק על ראשות ההסתדרות, עופר עיני. לא הייתי בפגישה (שהוקלטה), אבל ברור שפגישות כאלו חסויות ונמצאות עמוק בתוך החיסיון העיתונאי. למי שלא סגור על עצמו, המשמעות היא שלכבל יש חסינות מלאה על עובדת היותו מוסר המידע. אסור לעיתונאי, במקרה זה צמרת "ישראל היום",לגלות את שמו. זה לא נתון לבחירתם. החיסיון הוא שלו. לא שלהם. אסור להם. נקודה. אפילו אם הם כועסים עליו מאוד, אסור להם לחשוף מקור. כמובן המשך לקרוא

נפתלי בנט ממשיך לצפצץ על החוק לפחות עד שביהמ"ש יתערב

10 בנובמבר 2014
 

אנשיו של נפתלי בנט הולכים זחוחים במסדרונות. ״פראיירים״, הם אומרים ״למה מסרתם את המידע לתנועה לחופש המידע? תראו איך חגגו עליכם שקניתם את זה ועשיתם את ההוא. אנחנו לא מסרנו כלום. מה יעשו לנו?״.

שר הכלכלה, מסוחרר לחלוטין, כנראה, מהסקרים המחמיאים, מי יכול עליו? ביבי שותק, משותק מפחד של התפרקות הקואליציה, עובר לסדר היום על אמירות מוטרפות של בנט נגד הממשלה, שמזמן היו צריכות להביא לפיטוריו. אז הקשקושים האלה על שקיפות יפגעו במנהיג הבית היהודי? אחרי שכול משרדיו לא מסרו את רשימת הספקים שלהם, השר גם לא העביר את הלו״ז שלו. למה שיעביר? מה זאת אומרת הציבור רוצה לדעת? הציבור הזה צריך לדעת שנמאס להסתתתר מאחורי בטונדות! שאנחנו התרענו על המנהרות! מה, זה לא קשור ללו״ז? אל תדאגו, הם יאכלו את זה ואם לא, תספרו להם שאין לי זמן להעביר את הלו״ז כי אני כל כך עסוק בבטחון ישראל, כלומר במריבות אינסופיות עם נתניהו, יעלון ואורי אריאל. חוץ מזה, אם יראו את הלו״ז שלי, עוד חלילה הם יראו כמה מעט אני משקיע בדברים החשובים.

בקרוב. תשיק התנועה לחופש המידע קמפיין המשך לקרוא

עמוד 1 מתוך 212