תוכנית "המקור" תוקדש הערב לתיק 0000, השם הוא רק המצאה שלי, שמנסה למצב את תיק החקירה על האתר "חדרי חרדים" כהתגלחות ראשונה של מערכת אכיפת החוק על תיקים בהם בעל כלי תקשורת מואשם בעבירות פליליות שעיקרן התניית סיקור בתשלום. במקרה של גיא כהן, הבעלים של "בחדרי חרדים" שיתראיין היום אצלנו לראשונה על הפרשה, החליטו שהעסקאות הן סחיטה. כמה עבה הגבול בין סחיטה, במקרים הללו, לשוחד? כמה שונה גיא כהן מנוני מוזס?

בתיק החקירה, שהביאה למערכת גלי גינת, מופיעות עדויות מרתקות של יועצי התקשורת החשובים בעולם החרדי. למרבה הצער, רובם ממלאים את אותו תפקיד שלכאורה מילא ניר חפץ בתיק 4000 ומילאו יועצי תקשורת שונים בפרשת "ישראל ביתנו". מלבינים, מתווכים, נותנים לזה נופך מהוגן. אז הנה המיטב בעדויות אותם יועצי תקשורת – המאמר של גלי גינת:

לא מעט קוי דמיון עוברים בין תיק "בחדרי חרדים" לתיקים שנחקרים כרגע כמו תיק 4000 של נתניהו-אלוביץ' ותיק 2000 של נתניהו-מוזס. אחד מהם הוא מעורבותם של יועצי תקשורת שממלאים תפקיד מרכזי בעסקה הפסולה בדומה לניר חפץ, שייעץ למשפחת נתניהו. הם החוליה שמלבינה את העסקאות המלוכלכות, הם אנשי הקשר בין שני צדי העסקה. את השמות שלהם הציבור ברובו לא יכיר, אבל הם בעלי השפעה עצומה במגזר החרדי.

ינקי ביכלר למשל הוא איש יחסי ציבור מוכר שבזמן האירוע ייעץ לגוף בשם "ועד הרבנים לענייני צדקה" שסבל מפרסומים שליליים בעקבות שני חברים שעזבו את הועד והחלו להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה. ביכלר נחקר באזהרה בחשד לסחיטה באיומים ונטען שעבד יחד עם כהן מול הועד. בחקירתו סיפר ביכלר על הפגישה עם אנשי "בחדרי": "עשינו משא ומתן וסגרנו על עסקה של 120 אלף שקל למשך שנה שלמה שבה אוכל לקבל כתבות חדשותיות ויחצ"ניות על ועד הרבנים בכל חג ובכל אירוע ובכל מועד" הסכם כתוב – לא היה, אבל לביכלר זו לא נראתה כמו עסקה מוזרה. "האם זה נכון שאתה פנית לגפנר (חיים גפנר מועד הרבנים) מיוזמתך בשליחות גיא כהן והצעת את עזרתך תמורת עזרה בהורדת החומר השלילי עליהם?" נשאל בחקירה, "שקר וכזב!" זעק ביכלר ואף הכחיש כי חלק מעסקת הפרסום היה הסרת ההכפשות נגד הועד. רק אחרי ארבע שעות חקירה, נשבר ביכלר והודה כי סמנכ"ל השיווק של "בחדרי", אורי צור, הוא זה שהעלה את נושא ההכפשות כאשר שאל "בתמימות" האם העסקה החדשה קשורה לנושא ההכפשות. "ברגע שאורי קלט שזה, שפתאום רוצים והעסקה הזאת לא רק הפרסום שביכלר מציע, אלא גם הורדת האשכולות (טוקבקים, במקרה של "חדרי חרדים" כדי לכתוב טוקבק נזקקת לאישור מהאתר – ג.ג.), הוא אמר מה פתאום? אני רוצה לדפוק פה איזה חצי מיליון שקל. לא סתם. והוא חיים וייספיש (מהועד) אמר לו אדוני, התנאי שלי זה הורדת האשכולות וזה יהיה המחיר…  העסקת פרסום שביכלר סגר, זה גם בעד ההכפשות וההשמצות. אתה מוכן? כן. אתה לא מוכן? אין עסקה". המשך לקרוא →

מנכ"ל משרד הבריאות פרסם לאחרונה נהלים חדשים בנוגע לקשר המסחרי בין חברות תרופות לרופאים ומוסדות רפואיים. סעיף 15.6.2 קובע ש"חל איסור (על הרופאים) לקיים פגישות אישיות עם התועמלנים". נשמע איסור מובן מאליו. למה צריך רופא בכיר, מנהל מחלקה, עם ידע וניסיון של עשרות שנים לשבת  אחד על אחד, על חשבון זמן החולים שלו, כדי לשמוע שיחת שיווק מנציג של חברת תרופות, שהוא בדרך כלל בעל תואר ראשון בביולוגיה?

ובכן, הסעיף הקטן הזה מקפיץ בחודש האחרון את חברות התרופות. המשך לקרוא →

מרכז מפא"י התכנס לישיבה סוערת. שניים מהחברים, ניצולי שואה, דיברו בהתרגשות נגד ההחלטה של דוד בן גוריון לנהל מו"מ עם מערב גרמניה על תשלום פיצויים לישראל. בן גוריון לא ממש התרגש (תום שגב הביא את העימות בספרו המצוין "המיליון השביעי"): אני שולל לחלוטין את הרגש שלכם. אני רואה כבוד לאומי שיש מדינת ישראל. אני רואה כבוד לאומי שהוצאנו 50 אלף תימנים מהגלות החשוכה והנוראה הזאת. זה כבוד לאומי. והכבוד הזה לצעוק ולירוק ולהפגין – הכבוד הזה אני בז לו. ברחתי ממנו כאשר היה לי אותו בגיל 19 ולא תחזירו אותי אליו. מה שיש לנו להגיד על המעשים שהם עשו – נגיד ומוטב לא להגיד זאת זמן רב כי זה יעורר רק בוז, כי אם תחזרו על דבריכם פעמים רבות – תמאיסו את עצמכם על העולם.

פרסום ההצהרה הפולנית – ישראלית גרר גל תגובות כאילו ראש ממשלת ישראל הסכים לדבר עם קאנצלר גרמניה פחות מעשור אחרי השואה. בנט אמר שמדובר ב"חרפה…שמחללת את זכרם של יהודים רבים", לפיד השווה והעלה "חרפה…שמנקה את הפולנים", איציק שמולי קפץ עוד מדרגה "נתניהו סחר בזכר השואה בגלל אינטרסים זרים ולא ראוי להיות עוד יום אחד בתפקידו" ותמר זנדברג קינחה בלא פחות ולא יותר "נתניהו מכר את נשמתו לשטן". המשך לקרוא →

חיים רמון תבע סטודנטית בשם הדר שגיא על כך שדרשה מהנהלת אוניברסיטת תל אביב לא לאפשר לו ללמד בקורס באוניברסיטה וכינתה אותו במכתב "עבריין מין". זו תביעה לא חכמה בראש וראשונה כי היא מקבעת את הנרטיב שזה לא כוחות. רמון המחובר, החזק מול סטודנטית צעירה, שמן הסתם אינה ערוכה למאבק משפטי.

רמון לא הצליח לכבוש את כעסו. חבל, אבל אפשר גם להבין אותו. המכתב של הסטודנטיות נגדו והעליהום הכללי נגדו הוא מכוער, לא פרופרציונאלי ומעל לכול – מזיק למאבק שאותו הוא מנסה לקדם.

על העובדות הרי אין מחלוקת. רמון עשה מעשה מטופש ופוגעני. הוא ניסה  לנשק קצינה צעירה, כי חשב בטעות שהיא מעוניינת. זה היה צריך להיגמר ב"סליחה, טעיתי", מקסימום פיצוי לקצינה.

במקום זאת זה הפך לתיק פלילי מופרך המשך לקרוא →