ארכיון חודש: אפריל 2019

ממשלת האחדות הראשונה שאני תומך בה

15 באפריל 2019
 

לא חושב שהייתה ממשלת אחדות שלא התנגדתי לה. ב 96 חשבתי שפרס חייב להישאר בחוץ. ב 99 שנאתי את ההצעה שברק יצרף את הליכוד. ב 2001 חשבתי שזו טעות ענקית של פרס ופואד להצטרף לממשלת שרון. ב 2009 הייתי נגד כניסה של לבני לממשלת נתניהו והייתי בין אלו שכתבו בחריפות נגד הניסיון של בוז'י הרצוג להיכנס לממשלת נתניהו ב 2016. פעם הראשונה שאני תומך ברעיון הזה. 

אחרי הבחירות הקודמות הייתי מאלו שאמרו: תנו לימין לשלוט בלי תירוצים. נראה אותם. הם הרי לא יספחו את השטחים ולא יבטלו את הסכמי אוסלו. שלא יוכלו להיתלות באיזה פוליטיקאי אומלל מהמרכז כתירוץ לחוסר היכולת שלהם לממש את האידיאולוגיה שלהם. סיפוח באמת לא קרה, אבל בכלל לא בטוח שצדקתי. ההנחה שלי הייתה שממילא כל ממשלה בראשות נתניהו לא תתקדם בתחום המדיני, אז אין טעם בעלי תאנה מהסוג שאהוד ברק שימש בין 2009 ל 2013 ולפיד ולבני שימשו לאחר מכן. בשאר התחומים כמה נזק כבר הימין יכול לגרום?

חוץ מזה, טענתי, חייב להיות ערך למילה של פוליטיקאים, שהבטיחו במערכת הבחירות לא לשבת יחד. רק מהאופוזיציה אפשר לבנות אלטרנטיבה. עובדה שהליכוד אף פעם לא נכנס לממשלות אחדות, שהוא לא עמד בראשן.

המצב הפעם שונה. הפעם הנזק עומד להיות אמיתי ומשמעותי. אולי סיפוח, בטוח חסינות לנתניהו, אין ספק שתהיה פיסקת התגברות, ביהמ"ש העליון לא יוכל יותר לבטל חוקים של הכנסת ורק אלוהים יודע מה הכנסת הבאה מסוגלת לחוקק. ייתכן גם ניסיון לסרס את תאגיד השידור, חוקים שיפגעו בתקשורת ויש לסמוטריצ'ים וללוינים עוד הרבה רעיונות מרחיקי לכת, שנשענים על כך שנתניהו כבר מזמן לא מעמיד אפילו פנים שהוא שומר על קשר עין עם המחנה השני ואין אף גורם ממתן בקואליציה המסתמנת שלו. המשך לקרוא

הבחירות הכי מגעילות שסיקרתי

7 באפריל 2019
 

אלו היו הבחירות הכי מגעילות שסיקרתי. , נכון, לא הייתה אלימות ברחובות, אבל דבר הרבה יותר קשה קרה. בנימין נתניהו הצליח לחסל את מושג ה'אמת'. הוא ריסק את כל המוסדות שהיה סביבם קונצנזוס והלביש את כל העיתונאים בחולצות מפלגתיות.

פעם מילה מהיועץ המשפטי לממשלה הייתה קדושה. התקשורת ביקרה אותו, ברור, אבל ראשי המערכת הפוליטית, בטח ראש הממשלה כמעט ולא העז לאתגר אותו. היום מנדלבליט זה ההוא שנכנע ללחץ השמאל. פעם קביעות של משטרת ישראל והמפכ"ל היו נחשבות. היום אלשייך הוא איזה זבל ששם לעצמו למטרה להדיח ראש ממשלה מכהן. פעם אמירה של נשיא המדינה הייתה שווה משהו. היום רובי ריבלין הוא שמאלני מטונף, שרוצה להדיח את נתניהו. על מבקר המדינה מיותר להכביר מילים. כמובן שגם הוא חתכ'ת חרא שרוצה להפיל ראש ממשלה (חוץ מביום שהוא מפרסם דו"ח מיוחד שפוגע בגנץ). אין אף מוסד מקודש, אין אף אדם הגון, אין ענייניות, יש רק בעד נתניהו ונגד נתניהו.

פעם לעיתונאים גם הייתה זהות מקצועית בצד עמדותיהם הפוליטיות. חלקם, אולי רובם, היו עושים מאמץ מוגזם להסתיר את עמדותיהם, אבל היה ברור שהם מסוגלים להגיד משהו או לשאול משהו שאינו קשור לפתק שהם שמים בקלפי. נתניהו הצליח לצבוע את כולנו. אין מורכבות, אין עמדות שונות, יש רק בעד נתניהו ונגד נתניהו. אף אחד לא מאמין לכלום, כולם אינטרסנטיים, כולם שרלטניים. כמו כל קמפיין טוב, זה בנוי על גרעין של אמת, אבל עליו נבנו כל כך הרבה שקרים. זו מציאות פוסט מודרניסטית, כמעט כאוטית, בה לא ניתן לדווח על כלום, בלי איזה הסבר מפותל מי אתה, מה אתה חושב על ביבי ואת מי באת לשרת.
נסו למצוא אדם אחד – איש רוח, מדען, גנרל – שלמילתו יינתן תוקף ענייני? אין כזה. לא שופטי ביהמ"ש העליון, לא רמטכ"לים, ראשי מוסד ראשי שב"כ, שרים בכירים בדימוס, אף אחד. כולם נחשים חורשי מזימות, אם הם רק יעזו להגיד מילה רעה על השלטון.
כמו שזה נראה כרגע, נתניהו אמור להמשיך לקדנציה נוספת. התהליך הזה רק יקצין. תועמלנים במסווה של עיתונאים כבר מאיישים עמדות מפתח בתקשורת. הם לא מעלים על דעתם לעבוד באמת בעיתונות, לפגוש מקורות, לעשות תחקיר. עצלנים. הרעיון שלהם על עיתונות זה שבאים, פותחים מיקרופון ומטנפים על כל מי שמתנגד לנתניהו על בסיס העובדות שהתפרסמו בתקשורת 'השמאלנית'. רוב הפרסומים השליליים על נתניהו באו מהתקשורת 'השמאלנית' ורוב הפרסומים השליליים על גנץ באו מאותם מקורות בדיוק. בקדנציות קודמות הסתפק נתניהו בלמנות בעצמו את מפכ"ל המשטרה בעסקה מושחתת, את מזכיר הממשלה שלו ליועץ המשפטי לממשלה ולמבקר מדינה את מי שעורכי דינו מצאו עבורו. זה לא הספיק, מסתבר, אפשר רק לדמיין את מי הוא יריץ לתפקיד מבקר המדינה, שממש עומד לסיים את כהונתו, אם ייבחר לקדנציה נוספת.

המשך לקרוא