לא חושב שהייתה ממשלת אחדות שלא התנגדתי לה. ב 96 חשבתי שפרס חייב להישאר בחוץ. ב 99 שנאתי את ההצעה שברק יצרף את הליכוד. ב 2001 חשבתי שזו טעות ענקית של פרס ופואד להצטרף לממשלת שרון. ב 2009 הייתי נגד כניסה של לבני לממשלת נתניהו והייתי בין אלו שכתבו בחריפות נגד הניסיון של בוז'י הרצוג להיכנס לממשלת נתניהו ב 2016. פעם הראשונה שאני תומך ברעיון הזה.
אחרי הבחירות הקודמות הייתי מאלו שאמרו: תנו לימין לשלוט בלי תירוצים. נראה אותם. הם הרי לא יספחו את השטחים ולא יבטלו את הסכמי אוסלו. שלא יוכלו להיתלות באיזה פוליטיקאי אומלל מהמרכז כתירוץ לחוסר היכולת שלהם לממש את האידיאולוגיה שלהם. סיפוח באמת לא קרה, אבל בכלל לא בטוח שצדקתי. ההנחה שלי הייתה שממילא כל ממשלה בראשות נתניהו לא תתקדם בתחום המדיני, אז אין טעם בעלי תאנה מהסוג שאהוד ברק שימש בין 2009 ל 2013 ולפיד ולבני שימשו לאחר מכן. בשאר התחומים כמה נזק כבר הימין יכול לגרום?
חוץ מזה, טענתי, חייב להיות ערך למילה של פוליטיקאים, שהבטיחו במערכת הבחירות לא לשבת יחד. רק מהאופוזיציה אפשר לבנות אלטרנטיבה. עובדה שהליכוד אף פעם לא נכנס לממשלות אחדות, שהוא לא עמד בראשן.
המצב הפעם שונה. הפעם הנזק עומד להיות אמיתי ומשמעותי. אולי סיפוח, בטוח חסינות לנתניהו, אין ספק שתהיה פיסקת התגברות, ביהמ"ש העליון לא יוכל יותר לבטל חוקים של הכנסת ורק אלוהים יודע מה הכנסת הבאה מסוגלת לחוקק. ייתכן גם ניסיון לסרס את תאגיד השידור, חוקים שיפגעו בתקשורת ויש לסמוטריצ'ים וללוינים עוד הרבה רעיונות מרחיקי לכת, שנשענים על כך שנתניהו כבר מזמן לא מעמיד אפילו פנים שהוא שומר על קשר עין עם המחנה השני ואין אף גורם ממתן בקואליציה המסתמנת שלו. המשך לקרוא