בצדק מסתערים עלינו. העובדה שרונה רמון גילתה צלמים מתקבצים מתחת לביתה בלי לדעת למה, היא בלתי נסלחת. אפשר להמציא מיליון נהלים. תיאום כזה, בדיקה אחרת, אבל בסוף אין תחליף לשכל ישר. צלם שמגיע לבית משפחת רמון, צריך לחשוב. זו בטח לא פעם ראשונה עבורו במשימה כזו וקצת שכל ישר היה חוסך את התקלה הקשה. הוא בטח לא אמור לעלות על גג סמוך כדי לצלם את גברת רמון ברגעים כל כך קשים, כמו שעשה צלם "ידיעות", או להסתער על בת המשפחה בדרכה הביתה, לפני שהיא יודעת מה קרה. מי ששולח את הצלם צריך להבהיר לו שהשוט של הקצינים הבכירים באים להודיע, הוא לא כל כך קריטי. אפשר להסתתר ברחוב סמוך ולהסתכן באיבוד השוט הזה. העובדה שלקח לחיל האוויר שלוש שעות כדי להודיע, אינה פוטרת אותנו מאחריות. זה מסוג החטאים שהציבור לא ישכח לתקשורת ובצדק.
אי אפשר גם לפספס את השימוש הציני של הזוג נתניהו באבל של משפחת רמון. "נתניהו התקשר לנחם את רונה רמון", "נתניהו בא לביקור, נתניהו אמר לרונה ככה וככה והיא אמרה לו. הכל בחוץ, הכל בזמן אמת. שום רגישות, אפס התחשבות. אנשי רה"מ נראים נחושים לנכס את אבלה של רמון לטובת התדמית הרגישה של ראש הממשלה ועל הדרך להזכיר לנו את הטרגדיה האישית של נתניהו. אני מוכן גם לנחש שהעובדות שניתנות על ידם לתקשורת, אינן מדויקות. אי אפשר הרי לבדוק עם רונה, שבעל כורחה נדחפת לתפקיד אייקון לאומי, מה היה בשיחת הטלפון עם נתניהו או בביקור שלו.