מזכיר המדינה, ג'ון קרי ושליחו למו"מ הישראלי – פלשתיני, מרטין אינדיק, השקיעו אנרגיה עצומה בקידום המו"מ. ערב אחרי ערב התכנס צוות המו"מ הישראלי והעלה את קרי בשיחת וידאו מהמדינה התורנית אליה נסע. הצדדים ניהלו שיחות של שעות, לא פעם בצעקות. אי אפשר שלא להעריך את המאמץ האדיר שעשו השניים. מצד שני, ההערות של אינדיק, אחרי התפטרותו, לעיתונאי ג'פרי גולדברג, הן לא פחות ממרתיחות.
אינדיק אמר שנתניהו "נע לתוך מרחב של הסכם אפשרי", אבל באמצע פברואר אבו מאזן לפתע "ננעל" ובמרץ הוא "יצא לגמרי מהמו"מ". אינדיק לא סיפר על הדרך הנוראית בה ניהלו האמריקנים את המו"מ. 4 חודשים התנהלו דיונים עקרים בין הצדדים, קצת דומה לשיחות וושינגטון. אחרי 4 חודשי בזבוז הזמן, האמריקנים בראשות קרי ואינדיק התחילו לעבוד על מסמך של עקרונות להסדר קבע. הם החליטו לעבוד רק מול ישראל. שלושה שבועות הם נפגשו באופן אינטנסיבי רק עם הצוות הישראלי ודנו איתו על כל מילה וכל משפט. אין דבר ששנוא יותר על הפלשתינאים מהטכניקה הזאת של מו"מ. אינדיק יודע זאת היטב. שלושה שבועות ישב צוות המו"מ הפלשתיני כמעט בחוסר מעש מוחלט, מתבונן בעיניים כלות איך מעצמת העל מתאמת את העמדות שלה עם ישראל, כשכל הזמן הזה הבית הלבן עוקב בדקדקנות (בחלק מהזמן הם שמו נציג שלהם בתוך הצוות האמריקני) שצוות קרי-אינדיק לא ייצר להם חלילה עימות פוליטי עם נתניהו על גבעת הקפיטול. אחרי שלושה שבועות, נזכרו האמריקני לבוא להציג את המסמך הפרו ישראלי שלהם לאבו מאזן (שלושה בכירים ישראליים, שמתמצאים במו״מ, ועליהם נשען מאמר זה, הודו באוזניי שנתניהו היה מסכים ליותר פשרות, אם היה מונח להחלטתו מסמך אמריקני עצמאי) ואז הם נורא התפלאו שהוא "נסגר". הם היו בטוחים שמנהיג הבובה שלהם יתחיל להעיר הערות על המסמך הפרו ישראלי במובהק שהם הציגו לו. וואלה, איזו הפתעה. המסמך, שמשתרע על כ – 10 עמודים, לא נתן כלום לפלשתינאים בירושלים, שיקף פשרה לא קטנה עבור אבו מאזן בסוגיית הפליטים, הכיר במדינה יהודית וכלל סידורי בטחון קשים לעיכול עבור הפלשתינאים.
מה שהכי מעצבן הוא שהטעות הזאת כבר נעשתה פעם אחר פעם בעבר. בקמפ דייויד, בשפרדסטאון, איפה לא. קוראים לזה עקרון ה"אין הפתעות" והוא אומר שארה"ב לא תפתיע את בעלת בריתה הקרובה בהצעות, שלא הובאו לידיעתה קודם. העקרון הזה גובר פעם אחר פעם על החובה הכי בסיסית של מתווך הוגן. אגב, לא אני אומר את זה. אינדיק כתב את זה בספר הזיכרונות שלו
אינדיק גם סיפק בטובו טענת הגנה לאבו מאזן. הוא "ננעל" בגלל הבנייה בהתנחלויות. אינדיק שוב שוכח לספר לנו על חלקם של האמריקנים. מסתבר שהאמריקנים הסכימו שנתניהו יפרסם מכרזים לבנייה בהתנחלויות תוך כדי המו"מ. יתרה מזאת, האמריקנים הם אלו שהציעו את הרעיון היצירתי שהמכרזים יפורסמו בצמוד לכל פעימה של שחרור אסירים. מכרזי הבנייה אף הובאו לידיעתם מבעוד מועד. אחרי הפעימה השנייה האמריקנים התחרטו וניסו להפסיק את הטירוף, אבל זה כבר היה קצת מאוחר מדי. אבו מאזן "ננעל"…
המאמר התפרסם הבוקר ב״הארץ״
מאמר מביך… פשוט בדיחה חד צדדית
בזמנו, האמריקאים הם אשר כפו את אבו מאזן על ערפאת כיורשו, כמובן בתיאום עם הישראלים. הנחת העבודה המוצהרת היתה שעם האיש הזה אפשר להגיע להסדר עם הפלסטינים. כנראה, הנחת העבודה הבלתי מוצהרת היתה הפוכה: מן האיש הזה אפשר לעשות סמרטוט, וכך מנציחים את הכיבוש ומטילים את האשמה עליו, וזה מה שקרה ומה שקורה היום.
השורה האחרונה: אבו מאזן והצוות שלו נשרפו בפני העם שלהם, המצב נעשה גרוע יותר מאשר היה לפני אוסלו ז"ל וקצב ההידרדרות קיבל תאוצה ומדינת האפרטהייד הולכת ומתגבשת כעובדה מוגמרת.
ואל זה כתבתי באוקטובר 2009 "תנו לנו להסתדר לבד"
http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=1562817
כל עוד אחרים בוחשים ומסכסכים, לא יהיה שלום
איזה מאמר מביש בבלוג. ההצעה "פרו ישראלית"? ההצעה כללה הסכמה מראש לגבולות 67 בשטח. ואח"כ כל שינוי על בסיס וויתורים נוספים מעבר לגבולות 67! זה אנטי ישראלי ובניגוד לכל מה שנתניהו התחייב.
לפי הדיווחים נתניהו הסכים למסמך הכניעה הזה. ועוד באים אליו בטענות…
אה, כן. יש עוד כמה דברים שלא נדרש עבורם וויתור מראש. ירושלים והפליטים. אבל זאת היתה רק הצעת פתיחה. אח"כ יתחיל המו"מ. על "בסיס גבולות 67 עם חילופי שטחים". הגבולות האלה כוללים את ירושלים. לכן, ביבי היה צריך להתחנן שאבו מאזן יסכים לאיזה שהם וויתורים בירושלים תמורת מי יודע מה.
כל מה שמוכנים לתת לפלסטינאים לא נחשב אצל הסמול. תמיד יסתכלו על הנתח העלוב שעדיין לא מוכנים לתת. עדיין – עד למו"מ הבא…
מר דרוקר, אתה פשוט בדיחה אנשיטשמית גרועה
רביב,
מזלנו הגדול שלא נחתם הסכם!
כוונותיו האמיתיות של אבו-מאזן התגלו כשחתם הסכם קואליציה עם החמאס.
הוא בחר דרך, ואפשר לכבד אותו על כך. אך אי אפשר להמשיך לקיים איתו מגעים ולחתום על הסכמים.
לא תהינה כאן שתי מדינות. לא רק בגלל ארה"ב או בגלל מדיניות ממשלת הימין (או החוסר במדיניות שלה).
אלא בגלל שהצד שני הוכיח כבר כל כך הרבה פעמים שאין לו כוונה להניח את נשקו ולתת למדינה יהודית להתקיים כאן.