לפני כמה ימים השתתפתי בפאנל בועידת "גלובס". דיברנו על הדרך בה התקשורת הישראלית מתפקדת במבצע "צוק איתן". הדיון קצת שחוק (קצת?), הטענות (גם שלי) נשמעו כמו דז'ה וו חיוור של מלחמת לבנון השנייה. באחת הנקודות בדיון אמרתי שלו היה בא לפה כתב סי אן אן ומסתכל על הסיפור משני צדדיו, סביר להניח שהוא היה עוסק 90% בסבל הפלשתינאי בעזה (באותה נקודה היו מעל מאה הרוגים, למעלה מ – 50% מהם אזרחים 'לא מעורבים') ו – 10% בסבל הישראלי (שכלל עד אז אזעקות, נפגעי חרדה וכמה פצועים). ינון מגל, העורך הראשי של "וואלה" הסביר לי בתגובה שאיבדתי את הזהות שלי, שהוא קודם כל יהודי, אחר כך ישראלי ורק אחר כך עיתונאי ולכן, פחות מעניין אותו מה קורה שם ויותר מה קורה פה. הקהל הגיב במחיאות כפיים סוערות.
האיש שאיבד את זהותו רוצה להסביר: כתב לא מעורב שהיה בא לפה בוודאי שהיה נותן 90% מזמנו לילדים המתים בעזה ולמציאות שם. זה לא אומר שכתב ישראלי צריך לנהוג כך. ברור שעיתונאי הוא תוצר של הקהילה בה הוא חי ולכן, לשם הפשטות, נאמר שכתב ישראלי צריך להתעסק 50% בסבל בעזה ו – 50% בסבל בישראל. לא, זה לא רק עניין של כללי המקצוע ואגו של עיתונאי (גם), זה גם ייצוג נכון של המציאות ואפילו שיקוף של האינטרס הלאומי. כן, כן, ינון. דווקא הגישה שלך, של להתעסק כמעט אך ורק בסבל הישראלי פוגעת באינטרס הזה.
באחד השידורים הבלתי נגמרים ישבתי עם ראש אמ"ן לשעבר, עמוס ידלין, באולפן ודיברנו על הנקודה הזאת ממש. שוב טענתי שצריך להראות יותר מהסבל בעזה. בלהט הדיון אמרתי משפט ממש לא מוצלח. טענתי שדובר צה"ל מעוניין שנתעסק כל הזמן במה שקורה לנו. ידלין חלק עליי ובצדק. באחת ההפסקות בדיון הוא הראה לי סמס מדובר צה"ל. "דיברת יפה", כתב תא"ל אלמוז. צודק. דובר צה"ל מעוניין שנראה את מה שקורה בעזה כי זה יראה מה צה"ל עושה, יקטין את הלחץ של הציבור על מקבלי ההחלטות לעשות משהו, כאילו שאינם עושים. במהלך הפאנל של "גלובס" התברר למשל שהעורך הראשי של "וואלה" אינו יודע שהופצץ כמה ימים לפני כן מרכז לנכים בעזה וכמה נכים נהרגו. אם עיתונאי בכיר ומעודכן כמו מגל, שבטח עוקב בקפידה אחרי כלי התקשורת הישראליים בימים אלו, לא יודע מזה, אז מה הסיכוי שהציבור הרחב יודע? ואם הציבור לא יודע, אז האם מילאנו את תפקידנו?
לתקשורת יש תפקיד מיוחד בזמן חירום, מבצע צבאי או רעידת אדמה. תפקיד גם בתחום המוראל הלאומי. אנחנו לא סי אן אן ואנחנו כן מעורבים. תקשורת ישראלית בהחלט צריכה להיות עסוקה בשאלה איך השידורים שלה לא פוגעים ביכולת העמידה של הציבור בזמן מבצע צבאי. השאלה היא מה מידת ההטייה של התקשורת, לעומת דרך פעולתה הרגילה.
בלי להתפלצף יותר מדי בתיאוריות, הנה כמה דוגמאות:
1. לא צריך לאפשר את הנוהל הזה שקריין עולה בזמן אמת על השידור הרגיל ברדיו ואומר "אזעקה ב…". לא צריך. נשמעת אזעקה. זה יוצר תחושת חירום מיותרת, כשהרוב המוחלט של האזעקות מסתיימות בלא כלום ורוב מוחלט של המאזינים לא קשורים לאזעקה הזאת ולא צריכים לקפוץ לשום מקום. די בכך שהשדר הרגיל יעשה שיקול דעת סביר, כמו בטלוויזיה ויחליט אם להגיד על האזעקה, מתי ואיך.
2. אין צורך, גם בטלוויזיה, לעבור לקבל דיווח על כל אזעקה מאשדוד, אשקלון או תל אביב. המחוייבות שלנו היא לשדר חדשות. חדשות זה כשקורה משהו חדש, שונה, אם מישהו נפגגע או שנגרם נזק משמעותי. 99% מהאזעקות מסתיימות בכלום. זה כבר לא חדשות. התרגלנו. את ריכוז התוצאות של האזעקות (יירוטים, נפגעי חרדה) אפשר לרכז בדיווח אחד, אחת לכמה שעות.
3. אין סיבה להעלות את מנכ"ל מד"א כל כמה שעות, שיגיד את מה שכולנו יודעים. אין צורך לקבל דיווח מכל בי"ח בנפרד על מספר הפצועים באותו בית חולים. ריכוז כללי של כל הפצועים מספיק. אם יש סיפור מיוחד של פצוע מסוים, בטח. להראות שיגרת פעולה באחד מבתי החולים?לגמרי. מה שלא חדשות, אין טעם לשדר. מה זה נותן לציבור לדעת שיש 50 פצועים בסורוקה וחלקם פצועים ברגליים וחלקם בראש? סתם משיכת זמן מיותרת.
4. לא צריך להפוך את כל לוח השידורים למתכונת של שידורי אבל ביום בו אנחנו מתבשרים על חללי צה"ל. זה שוחק משמעותית את היכולת של כולנו לעמוד בעימות כזה לאורך זמן. להנמיך קצת את הטון? בטח, אבל לא צריך להראות את כול ההלוויות ואפשר לקמץ בראיונות עם משפחות שכולות. ממילא כל הפורמט הזה נתון בספק אתי עמוק ולא ברור אם הבחירה של בני המשפחות להתראיין היא באמת בחירה שהם לא יצטערו עליה מאוחר יותר.
ה'הטייה' הזאת, שאני ממליץ עליה, היא סבירה לגמרי כי במידה והתקשורת תנהג כך, היא לא תחטא לאמת ולמציאות. היא תנהג אולי בניגוד לאינסטינקטים ההיסטריים שלה, אלו שאמורים לרתק את הצופים למסך, אבל לא נמעל בתפקידנו המקורי. עכשיו, לשאלות הקשות באמת: האם לשדר ביקורת על מנהיגי המבצע? האם להעלות שאלות קשות? האם להטיל ספק ביכולות של צה"ל? האם לשדר שישראל מעוניינת בהפסקת אש כי מנהיגינו פוחדים מאבידות, או שזה משחק לידי החמאס?
לדעתי, אין ספק שצריך לעשות את זה. כן ביקורת, כן להגיד את העובדות האמיתיות, כן להעלות שאלות. לא צריך לעשות את זה בעוצמה שאנחנו נוהגים בה בזמן שיגרה, אפשר להנמיך את הטון ולבחור ניסוחים מנומסים, אבל אסור לנו לאבד את האמון של הציבור בשידורים שלנו. התקשורת הישראלית, למשל, נוהגת במשך שנים לפי אותו כלל מאוד יפה שקובע שלא משדרים את הידיעה על מותם של חיילים, לפני שכל המשפחות יודעות. זה באמת כלל מעורר השראה, שייחודי לנו (אגב, לא נהוג על אזרחים), אבל אי אפשר להמשיך ולדבוק בו. הציבור יאבד בנו אמון. הוואטסאפים, הסטטוסים בפייסבוק, כלי התקשורת הזרים הם כבר לא עניין שבשוליים. כשאנחנו שעות ארוכות מתעלמים מהחדשה הכי גדולה של אותו יום, זה הופך לקרקס. כשאנחנו כבר משדרים את הידיעה, אין כמעט אחד בציבור שלא יודע. פה זה ממש לא עניין של אגו עיתונאי. לשדר ידיעה על הרוגים זה לא סקופ. דווקא למדינה צריך להיות אינטרס עצום שהציבור לא יאבד את האמון שלו בכלי התקשורת הממוסדים. אם לא נשדר ידיעות על הרוגים לאורך זמן ולא נמתח ביקורת ולא נגיד שההנהגה הישראלית רוצה הפסקת אש, כשהיא רוצה, אז נהיה אחלה כלי תקשורת, רק שאף אחד לא יאמין לנו. האם חמאס שואב עידוד כשהוא שומע שההנהגה הישראלית רוצה הפסקת אש? יכול להיות, אבל הוא גם יודע שכשאנחנו משדרים דברים שלא נעימים לו, הם גם נכונים. זה שווה את זה ולא סתם הם צופים כל הזמן בערוצי הטלוויזיה הישראליים.
אין לי פתרון מושלם לעניין ההודעה על חיילים הרוגים, אבל צה"ל חייב לעבוד יותר מהר, הוא לא יכול לתזמן את הפרסום לשעה שהכי נוח לו, הוא לא יכול לחכות שאחרון חברי המשפחה יידע, הוא צריך להודיע לפעמים בטלפון, ממילא הסיכוי שחברי המשפחה לא יידעו שעות ארוכות אחרי האירוע שנהרגו חיילים, בעידן הוואטסאפים, הוא סיכוי קטן.
קלמן ליבסקינד כתב לפני כמה ימים ביקורת ב"מעריב" על תפקוד התקשורת, כולל אותי. אני מאוד אוהב לקרוא את הביקורת על התקשורת של קלמן. הרבה פעמים הוא גם צודק. הוא צודק, למשל, שהתקשורת הממסדית מוטה שמאלה . שמאלה במובן שרוב העיתונאים מצביעים, מן הסתם, למפלגות מרכז שמאל ומאמינים בהחזרת שטחים. זה בוודאי בא לידי ביטוי כשעוסקים במתנחלים, התיישבות וכו' (אגב, זה לא אופייני רק לישראל ולא כל הטייה של כלי תקשורת לכיוון מסוים היא בהכרח לא צודקת. סתם לשם הפרובוקציה. נניח שהתקשורת האמריקנית בזמן מלחמת האזרחים הייתה מוטה נגד העסקת עבדים, אז צריך לזקוף את זה לחובתה?).
במקרה של "צוק איתן", נדמה לי שבינתיים לטענות הללו אין ממש מקום (אפילו ינון מגל הודה בזה). ליבסקינד כתב שאין לו בעיה עם דעותיי, רק למה אין מישהו שיאזן אותי? יאזן אותי במה? אני תומך בהפסקת אש? תומך במיטוט החמאס? לא הבעתי עד עכשיו עמדה נחרצת בנושא הזה, איך יאזנו אותי? אכן אמרתי (וקלמן ציטט) שחלק משמעותי באווירה הציבורית מגעיל אותי, תחושת "כמה אנחנו צודקים וטהורים ויפים". באמאש'ך קלמן, לא מספיק מאזנים אותי בעניין הזה? אין מאתיים פרשנים ומרואיינים שאומרים את זה לציבור מדי יום שבע מאות פעם. אם כבר, צריך לחזק אותי, לא לאזן…
הי רביב,
שאלה בקשר לעניין פרסום מספר ההרוגים ביממה.
כבר יומיים רצוף שבשעה 19:00 פורסם על מותם של X חיילים ביממה האחרונה. רובם ככולם נהרגו לפנות בוקר או בבוקר אותו יום. כמעט בכל המקרים עבר די והותר זמן לעדכן את משפחות ההרוגים (כן, גם אלה שחיים בחו"ל). בקיצור, בכל ערב בשעה קבועה אנחנו מקבלים את מקבץ המתים היומי שלנו, מכלל הפעולות באותה יממה. אני משוכנעת שמקבץ המתים היומי הוא תוצר של החלטה ולא של אילוץ (למשל שלא הצליחו עד 19:00 להשיג את אחת המשפחות).
האם אני טועה? האם מדובר בהחלטה ששותפות לה חברות החדשות או ב"גזירה" של דובר צה"ל? האם אתה מעריך שמקבץ מתים אחד יומי נועד לחזק (או לא להחליש עוד יותר) את המוראל הלאומי? האם הוא אמור לאותת לחמאס שאנחנו "לא עושים עניין מכל מקרה"? אני בספק שמדובר בניסיון למתן את פולחן התמים הישראלי. אנחנו הרי אלופים בזה, לא מוותרים על ספורט אולימפי.
ובקיצור מה הקטע לדעתך? זה סתם מורט עצבים.
גם השמאל וגם הימין בישראל מסכימים על מטרות המבצע.
ההבדל היחיד בינם הוא האוכלוסיה שצריכה להכנס לסטטיסטיקה.
קטע קצרצר ומעניין:
http://conadav.com/?p=7756
רביב, למרות שאני מסכים עם חלק מהכתוב, תרשה לי לחלוק עליך בכמה נקודות.
ראשית, התקשורת לא מוטה מעט שמאלה אלא הרבה שמאלה. הררים של מלים נשפכו כבר על הבעות פניה של יונית לוי, דיעותיה המובעות של תמר איש שלום, אושרת קוטלר וגם עליך. רק אתמול בערב שאלה יונית לוי את השר נפתלי בנט האם 25 חללים הם מחיר שהממשלה הייתה מוכנה לקראתו. בתור מצביע מרץ, אפילו אני נדהמתי מרמת התבוסתנות של השאלה הזו. האם התקשורת קובעת לנו מהו המחיר הראוי בעת מלחמה?
וכן, אזעקות צריכות להשמע ברדיו. אנשים עדיין נוהגים בקיץ הישראלי עם מזגן פועל, חלונות סגורים ורדיו דולק. היסטרי? אולי כן. יעיל? גם. ה-99% החטאה אינם מעניינים את משפחת ההרוג הבדואי. חתיכת חרא של מזל, כפי שכתב עמיר לב. אותו כנ"ל לגבי הטלביזיה.
אין איזונים בתקשורת, רביב. אין. ברגע שבאולפן אחד אין כתב אחד שבימים כתיקונם מביא גם סיפורים הפוכים שקיימים, אז האיזון מופר. האם זה נותן הצדקה לרמות הנמוכות של התגובות ברשתות החברתיות? ודאי שלא. אז אל תגלגלו עיניים לשמיים, תראו חיילים מתגייסים ועוד קצת פאשיזם לייט בימים כאלו ואז תחזרו לדווח חד צדדית.
ההשתייכות הלאומית/אתנית/דתית של עתונאי היא בלתי רלוונטית לחלוטין כאשר מדובר בסיקור. לכן אני חולק לא רק על "פטריוטים" פתולוגיים חשוכי מרפא מסוגו של האנטי-עתונאי יינון מגל, אלא גם על רביב דרוקר. על התיקשורת הישראלית להתמקד בראש ובראשונה ב"סבל" ברצועת עזה; ליתר דיוק: בתוצאות של פשעי המלחמה הישראליים המחרידים — משום שזה העניין המרכזי. גם בזמן מלחמה יש לדווח אמת, ואת כול האמת. והאמת היא שמי שסובלים באמת הם העזתים האומללים, שישראל רצחה בשבועיים האחרונים מאות מביניהם, כאשר הרוב המכריע של הקורבנות הם תינוקות, ילדים, נשים, זקנים, נכים וחסרי ישע, כולל משפחות שלמות; פצעה אלפים; זרעה חורבן והרס, כולל שני בתי חולים. העולם התרבותי מתבונן במתרחש בעזה בזוועה גוברת והולכת, והישראלים המטומטמים צריכים להינתק מ"האח הגדול" ושאר מיני זבל טלוויזיוני ולדעת שממשלתם מבצעת פשעי מלחמה נוראים, אשר לא יפתרו כלום ורק יעמיקו את השינאה (המוצדקת) כלפי ישראל; ושמתקרב והולך הרגע שבו לעולם יימאס מהתנהגותה המחפירה של ישראל וממדיניות האנטי-שלום שלה, והיא תיהפך למדינה מצורעת כמו דרום אפריקה בעידן האפרטהייד המתועב. בקצרה, הישראלים חייבים לדעת מה נעשה בשמם ברצועת עזה, וזה תפקידה של התיקשורת. היא ח י י ב ת לדווח את אשר הישראלים אינם רוצים לדעת.
דורון, אני לא מסכימה אם מה שאתה אומר על השאלה של יונית לוי. זו שאלה לגיטימית לחלוטין ואין בה שום אמירה פוליטית. בקנה מידה ישראלי (רב-פוליטי) מדובר במספר מזעזע של חיילים הרוגים בזמן קצר מאוד. תפקיד העיתונאי לעמת את נבחרי הציבור עם נתונים מזעזעים כאלה. ובמציאות שבה פוליטיקאים מסרבים לדבר בצורה ברורה על יעדי המבצע והתוכניות להמשך הלחימה, קנה מידה של הרוגים "שמתקבלים על הדעת" נותן אינדיקציה לתוכניות של צה"ל והציבור זכאי לדעת על זה.
כאשר קלמן ליבסקינד אומר שצריך "לאזן" אותך, הוא מתכוון שצריך להדיח אותך. זו המשנה הסדורה שלו ושל קבוצה של "עיתונאים" מהציונות הדתית (לא כולם!), שהגיעו לתקשורת – קודם כל כשליחים של המחנה שלהם. מחנה "העם נגד תשקורת עוינת", מחנה "לאטמה", עם האייקון של מסך טלוויזיה מנופץ (כמשמעו), למשל חנוך דאום כמקרה קיצון ("אוי לו לעיתונאי הדתי שידווח על זה", פרשת מוטי אלון), ינון מגל מקרה שני, אמילי עמרוסי התועמלנית מקרה שלישי, ויש עוד.
לכן, איזון משמעותו שהם רוצים לטהר את התקשורת מנוכחותך. או בעצם לטהר את התקשורת מהבסיס שלה: לדווח לציבור. חלק ממפעל הכחשת המציאות שהמדינה שקועה בו, כמובן תולדה של ההתיישבות בשטחים וכל ההסתרה שנלווית לכך. תואם גם אג'נדה דתית-חרדית-שמרנית של "לא לספר", "לא להלשין לגויים" וכו'.
ועכשיו שעת כושר מצוינת, נישאים על גלי הסתה כלפי "הסמול", "הבוגדים", להיפרע גם ממך. לאזן את דרוקר = לסלק את דרוקר.
רביב,
הדוגמא שלך ממלחמת האזרחים האמריקאית לא טובה.
היית צריך לשאול:
"אם התקשורת הבריטית במחלחמת העולם 2, היתה תומכת בהסכם מינכן (צ'מברליין – היטלר) האם גם אז היה צריך לזקוף את זה לחובתה?"
והתשובה היא – כן! כמובן!
מותר לטעות, אבל חובה להודות בזה! גם בדיעבד.
א. האם לא ברור לאמצעי התקשורת האפקט הפסיכולוגי של הדיווחים?!. מה פתאום מציבים מצלמה מול חדרי המיון של בתי החולים ומראים כל אמבולנס שמגיע. וביום ראשון הגדיל קול ישראל ופתח את מהדורת החדשות של השעה 9 בציטוט הודעה של החמאס – פשוט לא להאמין!!! הרדיו הממלכתי שלנו בשרות החמאס.
ב. בטחון מידע – אלון בן דוד, הכתב הצבאי של ערוץ 10 הסביר לצופים (ולחמאס) שלא פתחו באש על החוליה שחדרה ליד קיבוץ ניר עם כי הם נראו כחיילי צה"ל. ורק אחרי שהם התחילו לירות וזיהו שהם חמושים בקלצ'ניקובים, הבינו שהם מחבלים. באמת תודה. החמאס יפיק לקחים בהתאם ולהבא יצייד את התוקפים ב-M16, יש להם.
הפוסט שלך מורכב משני טעונים עיקריים, 1. שהתקשורת תחזור כמעט לשגרה 2. להראות את הסבל של הצד השני. שמעל לכול מרחפת השאלה הבסיסית – האם אנו צודקים ?
אז ככה. אם לדעתך צריכה התקשורת לחזור לשגרה אז בו נתחיל בך ואולי תופיע פחות ולא תשתף פעולה. אתה בקלות מטיף לאחרים לא להופיע אבל מופיע בלי סוף על המסך.
אתה יודע רביב, הפתעה – אנחנו לא בשגרה ואת הציבור כן מעניין מה קורה היכן נפל טיל ומי נפגע גם את אלא שיושבים מול הטלוויזיה. מה אתה רוצה שנראה ארץ נהדרת או החמישיה הקמרית? עכשיו הם ממש לא מעניינים.
ביחס לסבל של הצד השני – הוא לא נעניין אותי. אם משגרים טילים מלב אוכלוסיה צריך לירות ישר למקורות הירי ואם יהרגו אזרחים זאת בעיה שלהם ולא שלי. אפשר לחשוב שהחמאס "צימחוני" ויורה על חיילים בלבד. אנחנו במלחמה וכן במלחמה צריך לנצח בכל האמצעיים גם אם אמצעים אילו אינם מוצאים חן בעיני כמה משפטנים או "אומות העולם" לא ראיתי שאומות העולם התרגשו מפיצוץ אוטובוסים בישראל אבל הם מאוד מתרגשות מכל תגובה של ישראל.
לצערי הכול קשור לנקודה בסיסית בה אתה מפקפק – כן אנחנו צודקים נקודה. וזהו מקור הכוח. החמאס פועל מתוך תחושת שליחות וצדק וכך אנחנו צרכים לפעול. לי אין ספק בצדקת דרכנו, ברצון להגן על ילדי ועל מדינתי. אין לי ארץ אחרת וגם לך אין. ועל הארץ הזאת צריכים להגן בכל האמצעים. לא אחת שמעתי אותך כי כבר ניסינו הכול ובכל הכוח ורק את דרך השלום לא ניסינו. אתה טועה. מעולם לא פעלנו בכוח אנו פועלים בידיים קשורות מגיבים בלבד ותמיד מעט מדי ומאוחר מידי. כדי לנצח צריך להשמיד את האויב וכן צריך למוטט את החמאס.
לצערי, אתה מפקפק בנקודה העיקרית והיא צדקת קיומנו בישראל. המציאות תשנה את דעתך.
כל הכבוד,
כמה הערות
– אין צורך לנטרל את הערוצים ולשדר כבר שבועיים שלושה רק את זה – במיוחד [כשבמערב אין כל חדש].
– לגבי הזהות, הדגש שלי הוא על ישראלי קודם, כל דגש אחר יביא ומביא לגזענות לשמה, תוך זלזול בחיילים לא יהודים שנלחמים על שלומה של ישראל כמו יהודים לפחות.
וכמובן על דובר צהל לא הוסיף מלה-
– מה שקורה בעזה יותר מחשוב לנו כחברה שרוצה לחיות בשלום אתם לאורך זמן.
– אם לא רוצים לחיות בשלום אתם אז באמת זה לא מעניין אף אחד.
בברכה
מקרבת העוטף- מאוד קרוב לגבול הרצועה
נגב
ל"חושב שאנחנו צודקים" וטמבלים מסוגו: על התיקשורת לדווח לא את מה שההמון המטומטם רוצה לראות, לקרוא או לשמוע (אם זה היה נכון, התיקשורת הייתה אך ורק "מדווחת" רכילות). על התיקשורת לדווח את מה שההמון המטוטם צריך וחייב לדעת.
יפה, רביב, יפה ונכון.
עם כל הביקורת – אני מעדיף את הפרשנות שלך על רוב הקולגות.
מסכים עם כל מה שכתבת. יותר מדי אנשים מאמינים בחופש הדיבור רק כשזה החופש שלהם. יותר מדי פעמים התברר שהשלטונות מרמים אותנו ולא מטעמי סודיות מבצעית.
דברים חשובים שכתב הבוקר עמוס הראל ב״הארץ״ בעניין התנהלות התקשורת :
״הנקודה הזו מתחברת לשתי הערות קצרות הנוגעות לתקשורת, וגם בהן יהיה טעם לדון בהרחבה בתום הלחימה. הראשונה נוגעת לאופן הסיקור של צה"ל. אתמול, תחת הרושם הכבד שהותירו האבידות, שמעתי טענה קשה מקצין בכיר, מטובי מפקדי השדה של צה"ל. "איתרגתם אותנו", הטיח בי, "התקשורת אינה מציגה את הפערים המקצועיים שלנו במלוא חומרתם". הקצין מתכוון בעיקר לעדשה המלטפת שבה מתואר צה"ל, לא רק הלוחמים (שכולם אוהבים לאהוב) אלא גם המח"טים הנועזים והאלופים חמורי הסבר. ההערה השנייה נוגעת לסיקור המערכה הנוכחית ולבניית הציפיות בציבור ביחס למבצע, בהשוואה לנסיבות בשטח: האם התקשורת צריכה לנתח, ובמקרה הטוב לייעץ בזהירות, באשר למהלכים הבאים? או שתפקידה לדרוש בקול רם את ביצוע הפתרון הראוי לדעתה? לעתים, נדמה שאנו, העיתונאים, שוכחים שלא אנו נשלם את המחיר אם יתברר שהמלצותינו שגויות.״
מעשה האיתרוג של צה״ל ומתן שירותי יחצנות למפקדים וליחידות שונות הם מאפיינים בולטים בהתנהלותו של אמיר בוחבוט הכתב הצבאי של וואלה בשנים האחרונות.
ינון מגל כעורך הראשי של וואלה היה שותף לגישה נטולת הביקורתיות כלפי הצבא.
למען ההגינות יש לציין שרוב הכתבים והפרשנים הצבאיים נהגו באופן דומה (אם כי אצל בוחבוט זה הגיע לדרגות חנופה בלתי סבירות).
אני מצדיק את רוב מה שאמרת.
אבל יש לי בעיה עם כל הברברת הזו. זו את הסיבות שאין לי טלוויזיה בבית, אם כי אני לא מצליח להימלט אפילו מזה.
בשישי אחה"צ הייתי בתור ל-MRI מול סורוקה בבאר שבע. הטלוויזיה הייתה פתוחה על משדר שבו אתה השתתפת עם רפי רשף, עמוס ידלין ועוד משתתפים אירעיים.
סלח לי, אבל זה היה מזעזע. כמה אפשר לטחון את אותם מים? כמה אפשר לשבת לאמהות ונשים מסכנות על הווריד?
ישבתי שם במשך קרוב לשעתיים, והתפללתי שזה כבר ייגמר (ואני לא אדם דתי..)! לא המבצע (טוב, גם המבצע) – הדיבורים האינסופיים! כל חמש דקות רשף שואל מה ההיא אכלה (קוסקוס! פיסת מידע חשובה מאין כמותה!), ואיך היא מספרת לילדים, ואיך ההיא מרגישה כששני הבנים שלה בעזה (רע. היא מרגישה רע. נו שיט שרלוק). ואז חברת הכנסת תמנו-שאטה עולה לשידור, ומספרת איך העירו אתה מוקדם בבוקר, ורשף מתעקש לדעת באיזו שעה! למה?! כמה אפשר למלא חלל ריק כל כך באמירות נבובות?
שלא תבין לא נכון. אני מאוד מעריך אותך בתור פרשן פוליטי, אבל דחילק – די!
הרי בינינו, אפשר להסתפק בשניים עד שלושה משדרים בני חצי שעה עד שעה ביום. זה מספיק בכדי שכוווולם יקבלו זמן מסך. זה ממש די והותר. לכולנו יש אינטרנט, יש טלפונים סלולריים, וכולם גם ככה מתעדכנים מהר יותר מכל משדר טלוויזיוני. המשדרים האלה לא תורמים דבר לציבור, רק לפוליטיקאים. אני מוכן להבין כשקורה משהו באמת מיוחד, או כשיש משהו באמת חשוב לומר. אבל זה לא נכון ב-95% מהמקרים!
עכשיו שקראתי את דעתך בהרחבה התחזקתי בדעתי שינון מגל צודק ולצערי לא הביע את דעתו באופן מספיק חד ובוטה.
אז זה מה שהוא היה צריך להגיד לפי דעתי:
התקשורת הישראלית, כל עיתונאי ישראלי, צריך לסקר קודם כל את מה שקורה אצלנו. ומה שקורה אצלנו זה העיקר וזה צריך למלא 90% מדפי העיתון, זמן האויר ברדיו ובטלוויזיה ונפח הדיווחים באתרי האינטרנט הישראליים שעוסקים בחדשות.
אחר כך, ורק אחר כך, יבואו הדיווחים – שאסור להסתיר אותם ולא לדלג עליהם – על מה שקורה אצל האויב, כמו גם על מה שקורה בשאר העולם, כמו שחדשות החוץ מקומם במדור השמור להם כך חדשות בזמן מלחמה הבאות מהצד השני של החזית יקבלו את מקומם הראוי בחלק ובנפח המתאים. והחלק הזה חייב להיות קטן ביחס של 10% לכל הדיווחים העוסקים במלחמה.
כי אותי, כצרכן חדשות ישראלי, מעניין קודם כל ולפני הכל מה קורה אצלי, אצל השכנים שלי, במדינה שלי, בעיר שלי, ברחוב שלי, בצבא שלי, בכלכלה שלי, בבית שלי ובעם שלי. רק אחר כך אני רוצה לקרוא לשמוע ולראות גם קצת מה קורה מחוץ לתחום שלי.
בנוסף, אם אתה טוען שמתקפת טילים על תל אביב לא צריכה לקבל עדכון מיוחד וישיר בעת התרחשותה – מקובל עלי. אבל אם מתקפה על תל אביב היא אירוע חדשותי שמצדיק בריקינג ניוז – אז גם מתקפה על אשדוד/אשקלון/שדרות מצדיקה דיווח באותה רמת דחיפות בדיוק.
קלמן ליבסקינד מבטא נאמנה את מה שחושב הציבור על התקשורת. והיא שמאל קיצוני הרבה מעבר לאופן שנוח לך לתאר אותה, בטח כאשר מודדים את הדיווחים לאורך זמן ומסווגים את הפרשנויות הבולטות שבאות ממך, מאברמוביץ, מאור הלר ומשאר ה"ריפורטרים" ואפילו מאופן ההגשה של דוגמניות כמו יונית לוי ושדרים כמו רזי ברקאי ואחרים.
תמיד ביקורת תמידית על הצד שלנו לעומת הבנה לצד השני. תבינו, את הציבור הישראלי בכלל לא מעניין מה חושבים אצל האויב. הוא האויב ותפקידנו למגרו. לא לנסות להבין אותו.
אם אתה מתעקש לבקר את מקבלי ההחלטות אצלנו גם בעת הזאת, איפה הביקורת על אוסלו? על ההתנתקות? על מי שהביא עלינו את האסונות הללו שהם הגדולים ביותר מאז קום המדינה? לך לקטעי הוידאו שעמית סגל מפרסם ותעשה פולו אפ לכל הציטוטים המביכים שהוא ניער מעליהם את האבק. איפה הדיבורים של רבין על ההפחדות של הליכוד מקטיושות מעזה? איפה כל מה שפרס אמר על "קץ הסכסוך"? איפה הקריאות של נתניהו למגר את החמאס? ואת חמאסטן? זו הביקורת שצריכה להישמע יום יום.
אז לפני שאתה מספר לי על מי אשם בפיצוצי המו"מים השונים בין אבו מאזן לליבני ולאינדיק/קרי/אובאמה, ספר לי קודם על המו"מים הקודמים שהביאו עלינו את הזוועה ואת המחיר המטורף שאנחנו משלמים עכשיו ושרק ה"ימניים הקיצוניים ההזויים" ידעו להזהיר מראש מפני המובן מאליו שיבוא בסיום המו"מ, ולא חשוב כיצד יסתיים.
אתמול בתגובה לאמירות של חברי ניר-עם, ביניהן ילדה שרוצה לגור בחו"ל אמרת "אנחנו קוראים להם לחוסן לאומי", מותר לפחד והרצון שלהם לעזוב את היישוב לגיטימי ומובן.
עניין תיאורטי מסויים שעיתונאים לא ערים לו. כתבת ש"חדשות זה כשקורה משהו חדש" ומחקרים רבים בתקשורת הראו שהדבר לא נכון. חדשות הן תוצר של דפוסי העבודה של העיתונאים. כך למשל, אם כתב הפלילים רגיל להתקשר בבוקר למקור המשטרתי הקבוע שלו – אלה יהיו החדשות ולא בהכרח הפשע האחרון. הדבר נכון גם לגבי מצב מלחמה: עיתונאים פועלים בשדה של עיתונות, כשמסביבם מערכות חדשות אחרות, טכנולוגיות חדשות, עורך ראשי ובעלים שיש להם אינטרסים להמשיך ולשדר, מבחינת אידיאולוגיות, פרקטיות, כלכליות או אחרות. מכאן, שכל הצעה לשינוי בסדרי הדיווח היא פונקציה של שינויים בשדה הזה ולא החלטה של אדם בודד. במילים אחרות: לך, לינון או לקלמן אין שום אפשרות לשנות את החוקים שקבעו תהליכי הפקה גדולים מכם.
ומשהו לגבי אובייקטיביות שרבים מתנגחים או מייחלים לה: כאשר העיתונאות החלה להתפתח בעולם היו אלו בעיקר עלונים מפלגתיים שפנו לקהל מצומצם של קוראים. אלא שההבנה שפנייה ליותר קוראים משמעותה הכנסות רבות יותר הובילה את הבעלים לשאוף ל"אובייקטיביות", כדי שאנשים מפלגים פוליטיים שונים ירכשו את העיתונים שלהם. הדבר עבר מאות שנים. כיום כבר ידוע שאין דבר אובייקטיבי בדיווח החדשות (ענייני שפה, טונציה, מסגור, אידיאולוגיה) ולכן אין טעם ב"אמון הציבור" בתקשורת: גם כך כל אחד צורך את המקורות שעונים לתפיסת העולם שלו (ישראל היום / הארץ כמשל).
חוץ מזה שהתגובות כאן מאוזנות מדי, מה עם איזה לך ת****ן קטן בשביל ההמון? (כל הכבוד למגיבים הענייניים).
מה שינון מגל לא מבין (וגם המגיב דני שמעלי לא מבין) זה שהפטריוטיות לכאורה של התקשורת היא למעשה תבוסתנות.
אנחנו רגילים להציג את עצמנו כקורבנות וכמסכנים – אבל דווקא בתקופת מלחמה אסור להמשיך בכך.
כאשר התקשורת מסקרת באובססיביות כל זנב טיל שנופל בישראל, ובמקביל מתעלמת מהנעשה בעזה, היא פוגעת במאמץ המלחמתי ומורידה את המוראל.
צריך לדווח שוב ושוב על הצלחת הלחימה בעזה ולהמעיט בתיאור הקורבנות בישראל. רק ככה מנצחים מלחמות!
אם בנורמנדי התקשורת האמריקאית היתה מסקרת את הפלישה בסגנון התקשורת הישראלית – כלומר בספירה אובססיבית של ההרוגים האמריקאים שגופותיהם נערמו על חופי צרפת – הפלישה היתה נכשלת.
עכשיו אני שומע ברדיו, בדמעות, את אביו של החייל עוז מנדלוביץ שנפל שלשום בקרב. אסור להיות מסכנים עכשיו, הוא מסביר בגבורה שאפשר רק להעריץ, יש פה מלחמה שצריך לנצח בה.
עדיף לקבל ידיעות נטו ולא פרשנויות ברוטו שהם העתק הדבק מאתמול, משלשום, מעמוד ענן, מעופרת יצוקה, וומיטב תוכניות הברברת בטלוויזיה. לא נמאס לכם כבר כול הפרשנים? ממילא החמאס לא חושב כמותכם, וממילא כול מה שאמרתם אתמול נשכח כבר אתמול. אני רוצה רק ידיעות, אמינות עדכניות כול הזמן, מסקנות, אם הנתונים נכונים, שלמים, אמינים ובזמן אמיתי ככול שניתן, אני יודע , כמו רובנו להסיק לבד.
רביב, אתמול צפיתי בך ואמרתי לסובבים שאתה היחיד שאפשר לסמוך עליו: כשאשרת קוטלר התייחסה להרוגי החמאס והרוגי צהל, ולא הזכירה כלל את האזרחים בעזה, אתה מיהרת להתערב ולהזכיר. אפשר להסכים שהחמאס אשם במצב, ועדיין חשוב לדעת מה קורה שם.
אני ציוני, חושב שאנחנו צודקים במערכה הזאת, אבל זה לא אומר שצריך להיות בורים ועיוורים.. תמיד צחקנו על התעמולה השקרית הערבית – האמינות של התקשורת הישראלית חשובה מאוד.
תודה לך
רביב,
המצ"ב היום שרב התקשורת בארץ היא יחצ"ן של דובר צה"ל. לקוראים, לצופים ולמאזינים זהו עלבון לאינטיליגנציה וגורר אי-אמון עמוק בדיווחים המשודרים.
איפה התחקיר? איפה הצלבת מידע ממקורות שונים?
זה מתאים לרני רהב, לא לעיתונאים.
יפה דרשת, תמשיך בדרכך.
עוד דבר חשוב לדעתי הוא לבטל את החסויות של חברות ותאגידים לשידורי החדשות במצב חירום. לא הגיוני שדקה אחרי הודעה קשה בפאנל החדשות תגיע הודעה על חסות, כמו למשל " המשדר משודר בחסות קוקה קולה טעם החיים". יוצר מצב אבסורדי שהמלחמה משודרת בחסות תאגידים שמרוויחים עליה כסף.
רביב אשמח לקבל את הסבר למשפט: "ולא כל הטייה של כלי תקשורת לכיוון מסוים היא בהכרח לא צודקת", לא הבנתי למה הטיה תקשורתית זה ליגיטימי בצורה כל שהיא?
לא הייתי נחפז לגביי ההצהרה שרב ההרוגים בלתי מעורבים.
http://www.israellycool.com/2014/07/20/analysis-of-gazans-killed-so-far-in-operation-protective-edge/
רביב, אם כבר מדברים על חשיבות הדיווח בערוצי התקשורת, מה לגבי מסיבת העיתונאים של עז אדין אל קסאם בשבת בלילה בה הודיעו על חטיפת החייל? הערוצים הישראלים כלל לא התייחסו לכך בעוד הרשתות החברתיות רחשו וכל הערוצים הזרים שידרו מבזק מיוחד על כך.
ההתייחסות הישראלית הראשונה הייתה רק 6 שעות לאחר מכן. אז מה הטעם בתקשורת הישראלית ששפוטה לצנזורה ודובר צה״ל אם ניתן לזפזפ לערוצים הזרים או פשוט למצוא את האמת ברשת?
רביב, תודה רבה. אנא המשך בעבודתך החשובה.
טוב לשמוע קול רציונלי ולא מאתרג ומתקרנף.
מפתיע שברשת ב' אסתי פרז כבר לא מגישה את תוכנית הצהריים. החליפו אותה בפאר-לי שחר הלאומנית-האמונית.
זו שטורחת לומר "קרה לנו נס" ותודה לאל" גם ביום בו נהרגו 13 חיילים ושאינה מבינה שמיסטיקה פוגעת באמינות הדיווח.
גם מבחינה מקצועית היא עילגת יותר וחבל.
האם ברשת ב' התחילו עם המקארתיזם?
מפחיד.
(קולה של אסתי פרז חסר).
זו הסיבה שאם אני צופה בשידורים – זה רק בערוץ 10. עם כל עודף המלל, עדיין מעדיפה את עודף המלל שלכם על פני עודף המלל של ערוץ 2…
אדבר על הקטע שלי, ערביי ישראל והתקשורת.
חנין זועבי היתה קבורה ומנותקת מהציבור הערבי בישראל. היא ריקה מכל אידיאולוגיה, היא בורה ועל סף האנאלפביתיות, היא לא יודעת שבני ברק נמצאת בתחום הקו הירוק, תושבי נצרת אמרו לה בקלפי שהיא אפס ולא מייצגת אותם, מפלגתה כמעט יודעת בוודאות שלא יהיה לה ייצוג בכנסת הבאה, והנה בזמן שהיא מתבוססת בייאושה פלטה מפיה את מה שפלטה, ובעזרת מירי רגב הנדיבה עלתה לכותרות, היא ניצלה את התקשורת עד תום וניצלה את האווירה המתוחה והמטורפת של החודש האחרון והצליחה להעמיק את השנאה בין ערבים ליהודים, מצב שכולנו נסבול ממנו עוד זמן רב. לדעתי, היא היתה מוכנה לשלם סכום לא קטן בשביל התמונה עם אזיקים מאחור, היא נאזקה רק לדקה אחת וזה היה מספיק להנציח את התמונה.
אילו התקשורת היתה מתעלמת מחנין זועבי, ממירי רגב ומכל הטרמפיסטים והדייגים במים העכורים, התמונה היתה נראית אחרת. אם הציבור הרחב לא ישמע ולא יראה זבל כזה לא יפסיד כלום, ההפך הוא הנכון.
בתור עובדת בחדשות אני רוצה לחזק את העמידה שלך, דווקא בתקופה כזאת שנראה שכולנו הפכנו לחיילים של דובר צה"ל. צריך שמישהו יביע גם את קול ההתנגדות וגם יבקר את שידורי החירום שבהם הוא משתתף, שמפגרים באופן משמעותי אחר דיווחי העולם ומתזמנים את דיווחי ההרוגים לשעות הפריים טיים.
בכל זאת יש לי 2 הערות:
1. אני רואה שהפוסט פורסם היום אבל גם אם היה ישן יותר, לומר שהרקטות גרמו ל"נזק ונפגעי חרדה פה ושם" זה כל כך לא מדויק שהמציאות צועקת. אבא לשלושה ילדים נהרג מנפילת רסיסים, רקטות אחרות נפלו על בתים באשקלון וביהוד. אפשר ואפילו רצוי להבין את האימה של אלו שרצים למקלטים, גם אם אתה עצמך מחזיק בדעות שמאלניות ומכיר בסבל של הצד הפלסטיני.
2. להודיע על מות חייל בטלפון? אתה היית מוכן שיודיעו לך בטלפון, אולי תוך כדי נסיעה, על מות הילדים שלך? רק כדי שהידיעה תספיק להגיע ללונדון וקירשנבאום? ההצעה הזאת היא פשוט בלתי אנושית וגם צינית להפליא. מקווה שהיא לא עלתה ברצינות.
הי רביב,
אתה העיתונאי הכי ישר, אמין, יסודי והוגן שאני מכיר בישראל. אני מקווה שלא תתרכך עם הזמן ולא תיכנע/תצטרף לממלכתיות המאוסה שמסרסת את מוחותיהם של רוב העיתונאים שאמורים קודם כל להטיל ספק ולהיות עירניים וחריפים בעיקר בזמני משבר. דבריך לגבי התנהלות התקשורת במבצע "צוק איתן" מדויקים בעיני… חבל שרוב העיתונאים מעדיפים להיות אהובים ומקובלים על כולם מאשר לשמור על היושר המקצועי ולהעיז לומר את מה שצריך להיאמר. תודה רבה לך על העבודה הנהדרת.
במלחמת ההתשה פורסמו תמונות החיילים במודעות האבל. לאחר תקופה הוחלט להפסיק עם הנוהג הזה.
איני יודע אם זו היתה הכתבה "מלמעלה" או החלטה וולונטרית של העיתונים, אך האפקט המורבידי רוכך.
היום נראה שההחלטה הפוכה: מרבה מתים ואבל מרבה "הזדהות"
רביב היקר,
בסדרה משפחת סימפסון הכתירו את ג'ון סטיוארט בתואר:
Our most important Jew..
אין ספק שבשנים האחרונות אתה ראוי לתואר:
Our most important Isra-Jew
ההצהרות האוטומטיות על התקשורת השמאלנית גם מכעיסות אותי, אני יכול לתת מספר דוגמאות משידורי ערוץ 10 (איני צופה בערוץ השני וכמעט ולא בערוץ הראשון, אם כי איילה חסון היא עיתונאית משכמה ומעלה) בהן ההטייה היתה דווקא לצדה הימני של המפה.
גילויי חמלה כלפי ההרוגים החפים מפשע בעזה רק הופכים אותנו לחזקים ולאנושיים יותר ולחלוטין לא הופכים אותנו לאדישים לסבל הישראלי.
וכך, מה שרציתי לומר בעצם, עליך להמשיך להיות האדם ההגון והעיתונאי המקצועי שאתה תוך ידיעה שהעם מאחוריך (לפחות אנחנו, אזרחי מדינת נווה צדק), גם בעת הקשה הזו וגם בעת הפחות קשה אבל לא פחות מושחתת הממתינה לנו לאחר מכן.
ולסיום, הקטע מאמש בו מנסה ג'ון סטיוארט לדבר על ישראל:
http://thedailyshow.cc.com/full-episodes/hjqnkt/july-21–2014—sue-turton
תודה, ג'יי.
אדון רביב רציתי להגיד לך שהגיע הזמן שלך ושל כל השמאל המזעזע הגידול הרע הצואה האנושית של מדינת ישראל ישאירו פה את הת.ז והדרכונים שלכם ויעברו מעבר לגבול לשמה אתם שיכיים בתור חייל מילואים נגעל לראות אותך ואת התגובות שלך בטלוויזיה ואת האמת צר לי שאנחנו צריכים לשמור על אנשים כמוך יום יבוא ואני יפגוש אותך ותאמין לי שתקבל נעל לפנים כי אתה וכל השמאל אפסים בושה למדינה הזאת יש לנו אמון כעס עליכם החברה פה במילואים ויגמר המלחמה אנחנו החלטנו לעשות צעד קדימה והשמאל ייענש לפני שנצא למלחמה הבאה אנחנו נילחם בכם קודם כי אתם השמאל גורמים לכל זה אני מבטיח לך שאנחנו מתארגנים קבוצה מאוד גדול של חיילים ואנחנו נשאים לכם סוף…
רביבקלה, אתה באמת לא הודעת את דעתך (השמאלנית קיצונית) על מבצכ צוק ענן??
האם לא "האשמת" את ברק אובמה שהוא "הצטרף לבית היהודי" והוא דורש מישראל דרישות הזויות כגון "מיטוט החמס"??
מציע שתפסיק להתחסד ולגלגל עיניים. אומנם התחלת לפרסם מאמרים בעיתון "אל ארד" (בשכר?) אבל זה אומר שאינך חייב לשאת בגאון את דעותיך הקיצוניות
בעבר הזדהתי עם כל מילה שלך. הערצתי אותך. בשבועות האחרונים אני לא מסכים כמעט עם כל פוסט שאתה מוציא. התגלה רביב דרוקר שלא הכרתי (ואני לא מעריך את דעותיו). האובייקטיביות ללא-פשרות שלך, זו שתמיד הערצתי, פינתה את מקומה לתפיסה מאוד מכוונת-פוליטית. הפכת לדובר מפלגה.
יחד עם זאת, אני עדיין מעריך את האומץ שלך להגיד בישירות מה שאתה חושב, למרות שאתה יודע שזה כיום לא בקונצנזיוס.
עכשיו רק נשאלת השאלה, כמה עוד אוכל לסבול את רביב דרוקר החדש לפני שאחליט שהיה לי די ונפרד כידידים.
עניינית לדבר אחד שהרגיז אותי מאוד בפוסט הספציפי הזה:
ציטוט: "1. לא צריך לאפשר את הנוהל הזה שקריין עולה בזמן אמת על השידור הרגיל ברדיו ואומר "אזעקה ב…". "
אז מבחינתי זה שנופלים טילים – זה הכי חדשות שיש, ואת זה אני רוצה לדעת. כמה, איפה ולמה, גם אם זה צורם לאוזניים שלך כי זה לא משרת את הרצון שלך שאני אשמע יותר על הסבל של הצד השני. טילים על ערי ישראל זה הרבה יותר חדשות מכל מריחת זמן אחרת שאתם, השדרנים והפרשנים, מקבלים עליה כסף. אלו החדשות עצמן, המציאות העגומה לאשורה, ואל תצנזר לנו אותה. יידע כל אזרח בישראל מתי נופלות רקטות, על איזה ערים ובאיזו תדירות.
כן המומחה דרוקר מומחה למה ? לא ברור – מהיא המומחיות שלך דרוקר ?
מה קרה ? אתה פתאום מנסה לרכך את קשקושי דעותיך ההזויות ואהבתך לעזה הומניטר בגרוש
אתה בדיוק פרצופה העלוב של התקשורת בישראל
ידע אפס , בלבול גדול בין תפקידה של התקשורת כמדווחת , לבין המחשבה שניתנה לך במה להביע את דעתך האישית
שהיא כפי שידוע חסרת כל ערך מכיוון שאינך כלום עד היום לא עשית כלום וכך יהיה גם בהמשך
הבל הבלים אמר קהלת – אנשים קטנים שמתבלבלים ולרגע חושבים שמשהו בציבור כאן בחר בך לאיזה תפקיד או שמשהו
באמת חשוב מה דעתך חסרת הערך על נושאים שעל סדר היום ! עלוב .
מה שלום סובחי מעזה ? מקווה שהוא כבר כבור תחת אי אלו הריסות !
חלק מהמצב הקיים נעוץ בהתייחסות ההנהגה המדינית לתקשורת הישראלית.אפשר לבחור בדרך הקלה ולהאשים את ה"תשקורת" אך זה קל מדיי. התקשורת אכן מוטית שמאלה והיא כן מחפשת כותרות ראשיות ואף תורמת ליצירתן ולוו בעצם נוכחותה במקומות מסויימים. כל זה לא מצדיק התנהגות של ההנהגה המדינית בבואה לטפל באיום קיומי. היום,בדיעבד,כולם קולטים את הסיטואציה של המנהרות.עצם העובדה שהרבה מההרוגים שלנו נפלו בתוך שטחי מדינת ישראל אומרת הכל. באחד מהמשדרים שאלת אם אני לא טועה "כיצד לא טיפלתם בזה לפני שנתיים כשידעתם על כך".אני שואל אותך,בכנות:כיצד היתה התקשורת הישראלית מגיבה אם ישראל היתה פועלת בעניין ויותר מזה ,מה אתה היית כותב ? את התשובה אני משאיר לדמיון הפרוע..ועל כך אני מדבר. על המצב הבלתי נסבל של צביעות התקשורת המגלגלת עיניים לשמיים מחד ומנהיגות שמתעשתת כמעט אחרי הדקה ה 90 ושמה את עשיית החשבון לתקשורת בצד מאידך. נדמה לי שהשר ארדן ענה בדיפלומטיות יתר לאשרת קוטלר בעניין "למה לא וגו'".בכל זאת הוא כנראה חושב על היום שאחרי …שלא תבין אותי לא נכון גם ככה אין לי צפיות מי יודע מה מהתקשורת כך שהאצבע המאשימה היא כלפי ההנהגה שצריכה לפעול לטובת העניין ול_ה_נ_ה_י_ג ולא להתחשב בסקרים,תקשורת ושאר ירקות ולו כאשר מדובר בעניין קיומי.אסיים ואומר שלתחושתי יש שינוי דיסקט אצל רבים בציבור הישראלי לגבי הרבה דברים החל מ"עלק"חופש ביטוי,האיום הקיומי שלא נובע בהכרח מטילים, דאגה מוחשית מהתנהגות של חלק מאזרחי מדינת ישראל במצבים מסוג זה..וזה אולי הדבר היותר מדאיג לאחר איום המנהרות.
לעניין החפים מפשע-כואב לראות ילדים הרוגים ולא משנה מה הסיבה.הסיבה היחידה שאין מראות שווים של קטל בשני הצדדים נובעת מעניין טכני בלבד.העניין הזה מאפשר לנו להפגין הפגנות הזויות ולפרסם הגיגים סטייל "אני הומני ליברל רגיש ולא יכול לראות דם אפילו אם זה קטשופ..".זה כבר נשמע כקלישאה אך מי אומר שקלישאות אינן נכונות לפעמים-מישהוא משתמש בגברים נשים וטף כמגנים אנושיים.כמה ש,צהל יהיה כירורג לא יהיה ניתן להימנע מפגיעה בחפים מפשע. אומר בבוטות בין בחירה בהרוגים בצד שלנו או בצד שלהם אני בוחר שבצד שלנו לא יהיו .ואני אומר "בצד שלנו" ולא בצד הישראלי כי אני לא עיתונאי ואין אתיקה מקצועית. אך מעניין דרך אגב שעיתונאי שמאלי קשות אמר ליור ישע לשעבר " היו לכם הרוגים" בהתייחסו ל3 הנערים שנחטפו ונהרגו אך הוא מיהר לתקן עצמו ואמר"לנו".אף אחד לא נזעק באולפן .אתמהה
רביב תצטנע!
תפקידה של התקשורת ברור ואין עליו ויכוח. אבל יש צורך לאזן בין הידיעות הראויות לפרסום, יש צורך לאייש תפקידים עם שכל, חשוב מאד להפנים שלא כל אדם שנושך כלב הוא ״חדשות״, ובעיקר יש צורך דחוף ללמד את רוב הכתבים הוותיקים מהו בטחון מידע!!!
קצת פאתטי לצפות בצעירות ה״מובילות שידור״ כשמולם יושבים מיטב המוחות הישראליים ומנסים במבוכה רבה לענות לשאלות ילדותיות.
קצת מעייף לצפות בכתבים המתחרים ביניהם מי יגלה לצופים בעזה אילו טעויות טקטיות הם עשו במתקפתם האחרונה (הובאו מספיק דוגמאות למעלה בהקשרים של בטחון מידע).
קצת מעייף לגלות שמאחר והוקצו לכם כל כך הרבה שעות שידור, אתם מגרדים את תחתית החבית ומביאים ״מומחים״ שיצאו לגמלאות בשלהי המאה הקודמת מחיל האויר כדי לפרשן מהלכי חי״ר ושריון. תבינו שהצופים אינם מטומטמים והם מחליפים תחנה בציפייה למשהו יותר אינטליגנטי.
אנחנו מחפשים חדשות מעודדות ומרוממות רוח ולא רק לראות אנשי תקשורת שמנסים ללמד אותנו כמה הם חכמים.
ותמיד זיכרו שתהילת עולם דרכה לחלוף!
ההצפה התקשורתית מכניסה את רוב העם לחרדתיות יתר.
החרדה והפחד הקיומי שנוצר, עודף ניתוח בשלב הזה על מה היה קורה אילו לא היינו נכנסים – וחזונות אפוקליפטים אחרים, יוצרים תחושה שמי שחושב אחרת מההמון הוא אויב העם ויש לסקול אותו, ולא סתם מישהו שחושב אחרת מהרוב.
כך שלדעתי התקשורת הישראלית בעצם ליבוי החרדה והדרמה, והתאור החד צדדי של טוב מוחלט ורע מוחלט, שותפה לליבוי היצרים וההסתה נגד שרואה תמונה קצת יותר מורכבת.
מי שהוא צרכן של תקשורת רחבה יותר, בינלאומית, מרגיש כאילו נעשה פה סוג של פראבדה, תקשורת מטעם, שופר שלטוני…
אנשי התקשורת אולי חושבים שאם יסתכלו הצידה כשההמון סוקל את "הארץ" הם יזכו לתואר ה"מאמי" של הציבור אחרי המלחמה ולא כך הוא. זה תלוי אם התקשורת תמשיך להיות משועבדת להצגת הדברים באופן שקל לנו לשאת אותו או לא. עבודת העיתונאי של פעם הייתה אחרת, חשיפת האמת אפילו במחירים כואבים היתה העיקר.
היום אצל רבים העיקר זה המשכורת, והעיתונאות האמתית, מעטים עוסקים בה.
ובעניין סעיף מספר 1.
כשנוסעים בדרך בין עירונית (סוג של שטחים פתוחים) לא שומעים אזעקות, לכן חשוב שישדרו ברדיו את אזורי ההתראה לפגיעה. וכך הנהגים יודעים אם יש איום בסביבתם.
מסכימה איתך מאוד ורוצה לתת מילה טובה על המשדרים שלך אחרי החדשות. הקלילות הזאת עם קצת מוזיקה, קצת פחות פרשנים כבדים… ואולי גם הרוח על גג עיריית תל אביב, עוזרת לנו להרגע אחרי יום עמוס בכתבים מתפרצים, אזעקות ולחצים
דרוקר,אתה צריך להתבייש !גם תגובות עינייניות ולא מתלהמות אתה מצנזר…
למען האמת אני מתקשה להגיד את מה שיש לי להגיד לך, רביב דרוקר ולך אלון קלח.. ועוד כמה מגיבים פה.
כשעומדים מול עיוות מחשבתי שהופך את האמת לשקר, ואת הצדק לאי צדק. וכרגיל אצל השמאל..
זה תמיד לכאורה מעוגן בהגיון ומוסר.. אדם נותר משתומם, נאלם, נעתקות המילים.
והרי אתה יודע, לפחות טוב כמוני.. אם לא יותר.. שהחמס ואשף שהמציא את השיטה, מעוניינים בדיוק בזה.
מעוניינים שהשיח התקשורתי של כל העולם יסוב סביב הסבל הפלסטיני ויהפוך את המקרבן לקורבן.
אז הצעה שלך, בעצם, היא לעזור להם בתעמולה? בערוצי התקשורת הישראלים?
במקום שאני אדבר, אתן לך דוגמא לתקשורת מאוזנת באמת, לא ישראלית:
פוקס ניוז –
https://www.facebook.com/photo.php?v=10204325012106346&set=vb.1260604466&type=2&theater
זה באמת שווה צפייה למי שלא ראה.
המראיינת שואלת את המרואיינת, שהיא מנהלת המרכז ללוחמה משפטית ועורכת דין לזכויות אדם, אודות קולות המלחמה מהרצועה
כשברקע, טנקים של ישראל מפציצים בארטיליריה שטחים בעזה.
והתשובה של המרואיינת… הפתעה. היא אומרת הרבה דברים של טעם. ובין היתר, רביב זה ישירות אליך..:
"החמס משתמש בילדים ונשים ואזרחים בכלל כמגן אנושי, והתקשורת נופלת לפח אסטרטגיית 'הרג הילדים' של ארגוני הטרור
בכך שמסקרים את ההרג ומ-ע-ו-ד-ד-י-ם ארגוני טרור להמשיך להפעיל אסטרטגיה זו, וכך לפגוע ביותר אזרחים"
שאלה: למה אתה חושב שהסבל הפלסטיני צריך להיות במוקד תשומת הלב שלנו?
הוא מדווח, בהרבה אמפטיה.. בכל הרשתות שלנו.
אבל למה לדעתך הוא צריך להיות מ-ר-כ-ז-י?
יש לי ניחוש: אולי כדי שייווצר לחץ ציבורי להפסיק את הלחימה?
אז הנה עוד שאלה: הפסקת הלחימה בשלב הזה, כאשר ארגוני טרור יציגו את מה שקרה כעמידות איתנה ומוצלחת של החמס וכל דבר פרט לכניעה של חמאס וקריאה שלהם להפסקת אש ללא כל תנאים (וחכה.. ככל שיתקרבו לאיסמעיל הנייה זה עוד יקרה) הרי יהפכו את הלחימה שהיתה ל'הפסד' אסטרטגי של ישראל.. ויעודד ארגונים נוספים מכל הכיוונים לאמץ את שיטת 'חמסטן' מנהרות וטילים..
אז הפסקת הלחימה כרגע, האם היא משרתת את האינטרס האמיתי של מדינת ישראל?
(תשובה: לא. היא משרתת את העזתים, שתהיה להם הפוגה.. ואת החמס שיוכל להתארגן בשטח ולמלכדו, ולהכין מתקפות נוספות נגד חיילי צה"ל שעדיין ימצאו בשטח, ובמיוחד למקרה שהחמס יפר את הפסקת האש לאחר יומיים שלושה!!) האמת היא שלא משנה תשובתך.
כי גם אם דעתך האישית על מה שמשרת את אינטרס המדינה.. הוא כזה או אחר. מה לעשות שאתה רק כתב?
לא רמטכ"ל, לא נשיא המדינה, לא ראש הממשלה, לא שר הבטחון, לא שר החוץ ולא הפנים.
אף אחד לא בחר בך לייצגו, אתה גם לא ד"ר למזרחנות. אתה בסה"כ בעל מקצוע, בעל תפקיד. שאגב.. אתה מועל בו חופשי.
מי נותן לך את הזכות.. ולחבריך, להשתמש בזמן המסך כאילו הוא רכוש בלעדי שלכם?
במה להצגת גישתכם, עמדותיכם המדיניות/בטחוניות ודעתכם?
היה היה פעם, שעיתונאות נחשבה עניין מקצועי, והאתיקה העיתונאית קבעה כי שדרן או כתב,
אינו מביע ואף לא חושף את דעתו הפוליטית-הפרטית, כי אם מדווח באובייקטיביות ככל האפשר.
מזה כמה עשורים הפכתם אותנו הצופים, לשבויים שלכם. בני ערובה שצמאים לכל מידע חדש,
חדשותי ולכן נאלצים להתגבר על עצמנו ולהמשיך להקשיב לכם. ולהתקומם. ולשתוק.
ברוך השם שברא לנו אינטרנט.. פפפףףףף.
כמה אוויר זה נותן. לא חייבים להקשיב לכם.
אפשר לקרוא ולראות ברשת.
והערה.. שמקווה שתאמצו שם.. דיווח שמקורו בעזה לגבי כמות האזרחים הבלתי מעורבים ההרוגים איננה צריכה להתקבל אצלכם, הכתבים, כעובדה. במיוחד לאור העובדה שבמערכות קודמות זה בקביעות נודע לאחר מכן כשקר.
והנה משהו שכדאי שתראה בהקשר
http://www.israellycool.com/wordpress/wp-content/uploads/graph1.jpg
אתה וחבריך צריכים להתבייש בעצמכם. כעיתונאים. קודם כל.
וכאנשי אמת בפרט. האמת היא לא הסבל הפלסטיני, בפני עצמו!!!
האמת השלמה היא שישנם ארגוני טרור שהם לא יותר מכנופיות פשע מאורגן
לא שונות מהמיליציות בדרום אמריקה ובמקומות אחרים בעולם,
שלכל מקום שמגיעות זורעות, חורבן, הרס, מוות ומלחמה.
הם אכזריים באופן המזעזע ביותר ואין בהם חמלה לאף אחד.
והם מונעים מאג'נדה דתית-אתנית
הם עשו את זה בגדה שבשליטת ירדן (ספטמבר השחור)
הם עשו את זה בלבנון (אש"ף והחיזבאללה)
הם עשו את זה בסוריה, באיראן, בטורקיה, בלוב, בעיראק, ובמצריים…
והם עושים את זה שוב ושוב בישראל ככל שהם יכולים
האם אתם מראים את *זה* אצלנו? אנחנו במלחמה, ששותף אליה כל העולם המערבי החופשי!
היא כבר די ממזמן, לא מלחמה מקומית – סכסוך נקודתי.
האם אתם מראים לנו באמת את פני האוייב שלנו? לא את אזרחיו.
אלא אותו ממש. את התבטאויותיו ושאיפותיו. ומניעיו כפי שהוא מצהיר עליהם?
האם ציטטתם אי פעם את אמנת החמס?
אז תגיד לי, על איזו אמת אתה כל כך רוצה לדווח ומתקומם שאיננה נשמעת?
את הסבל הפלסטיני, על אף שפחות ממה שאתה רוצה.. דווקא מראים אבל מהמניע ה*אמיתי* למצב מתעלמים לחלוטין! באופן גורף.
'מניע הסכסוך'.. הוא כבר מזמן איננו שטחים כן או לא. מדינה פלסטינאית כן או לא.
למה אתם מסתירים את האמת על רצונו של האויב ועל המניע האמיתי לתוקפנותו?
למה רק ברשת אני רואה את קטעי הוידאו של חמסניקים אלקעידות וכיוב"..
את המואזינים במסגדים.. למה רק ברשת אני מגלה מה הסיפור האמיתי
מאחורי התוקפנות של 'הפלסטינים'. למה????
כל זה לא מעניין אותך. משום מה.
אתה רוצה להתמקד בסבל הפלסטיני.
זהו רסיס האמת שאתה (!!) רוצה להתמקד בו,
זה שמשרת ומאפשר את התפשטות הטרור ואת סיוע העולם ותמיכתו
תחת תעמולה שקרית, ואתה עוד מתיימר לעשות זאת בשם האמת והצדק.
מה אגיד לך? עליכם בין היתר נאמר 'האומרים לאור חושך, ולחושך אור'
נ.ב.
אל תטעה. הרוב המכריע של אזרחי ישראל, רחמנים בני רחמנים
מתמלאים שאט נפש, נחרדים ומזדעזעים לגלות מה החמס עושה לעזתים
ואיך הוא מונע מהם להתרחק מהאזורים שצה"ל פועל לטהר כדי להכנס אליהם.
אילו הייתם מציגים את הסרטונים האלו – הייתם משיגים שלוש ציפורים בשידור אחד
1. העם בישראל ללא ספק היה מתעורר באמפתיה – אל חיות האדם האלו ומבין שעל אף שהחמס נבחר.. כנראה שלהתנגד לו זה לא ממש אופציה.
2. הייתם מחזקים את ידי העם שיבין על מה וכנגד מה הוא נלחם ביתר שאת ויתר עוז. זה הטוב, הצודק והחופשי, מול הרע המעוול המדכא והרוצח. לא רק על זכותנו לחיות אנחנו מגנים, כי אם על הזכות של כולם.. כולל העזתים.. לחיות בחופש מטרור ורצח.
3. הייתם מסייעים למלחמת ההסברה של ישראל – ואולי אף משפיעים על העזתים, שצופים בשידורי ישראל.. כאשר הייתם מציגים את החמס במערומיו המכוערים.
אבל זו כבר עיתונאות עם אחריות ציבורית. הם עוד יש טעם לצפות לה?
היי רביב. אכן, הכל טוב ויפה מה שכתבת. אבל…
בסעיף 1, אתה טועה. למה? אין כמו דוגמא…
אני גר ברחובות ועובד בנווה אילן. בכל יום עבודה ( 5-7 ימים בשבוע) אני נוסע בדרכים בין שעה וחצי ביום שבת ללא פקקים ועד 3 שעות בימי עבודה של פקקים ועבודות בכבישים…
לצערי, בזמן נסיעה עם חלונות סגורים אני לא שומע אזעקות ורק הרדיו מדווח לי על אזעקות.
עד כאן הטיעון התאורתי, זה שרציתי לכתוב לך מייד עם העלאת הבלוג הזה ועבר הזמן עם העבודה האינטנסיבית. וכיאה לישראלי טוב, עלה בי הדחף לעשות כן מייד רק לאחר התנסות אישית… והיא;
בנסיעה חזור, ליד קרית עקרון, בואכה ׳גדרה׳, האייפון מעלה אצלי את התרעת צבע אדום באזור. עצרתי מייד בשול ובאתי לצאת מן הרכב, פתחתי את הדלת ושמעתי את קולות היירוט של כיפת ברזל מעלי, מולי…
לצערי, תחנת הרדיו הקבועה שלי הפסיקה לפרוץ עם האזעקות וההתרעות ועל האפליקציה כבר מזמן הבחנתי שהיא לא מעדכנת מספיק מהר.
כך יצא שהרדיו, המדיה הכי מהירה לעדכן חדשות, לא העביר לי את ההתראה הכי חדשותית שהייתי צריך.
איכשהו, מבחינת קשר סטטיסטי של זה קודם לזה, שאתה עיתונאי ידוע ונחשב, ועכשיו הפסיקו עם הדיווחים, יוצא שלא שאין דיווחים ברדיו, אלא, שאני נאלץ להקשיב לתחנת רדיו שאני לא אוהב לשמוע…
בקיצור, חזרתי לשמוע גלגלצ 3 שעות ביום!!!! במקום 88, תודות לך, רביב דרוקר… גוועלד!!!
אני הולך להגיד משהו שהרבה פוליטיקאים מתים להוציא אותו מהפה אבל לא יכולים כי הם מחוייבים לכללי המשחק המדיניים. אני רוצה להסתכל על התמונה הגדולה הכוללת של עזה עם החמאס ולבדוק מי עשה אותה? מי צייר אותה? מי הביא את עזה והחמאס והמנהרות והרקטות והיכולות הצבאיות שלהם הלום.
התשובה מוכרת: קטאר. אמיר קטאר, תמים אל-תאני סיפק מאות מליוני דולרים לחמאס והוא ידע בדיוק איפה הולך הכסף, אף אחד לא עבד עליו, הוא ידע שחמאס בונה בכסף שלו מנהרות ומצטייד בטילים ורקטות. תמים אל-תאני מימן ומממן גם את האחים המוסלמים במצרים ובמקומות אחרים בעולם הערבי. השאלה למה? האם קטאר היא מדינה דתית קיצונית שהאיסלאם כה קרוב לליבה?
גם כאן התשובה מוכרת, משפחת אל-תאני השולטת בקטאר רחוקה מדתיות קיצונית, אפשר להגיד שהמדובר במשפחה אריסטוקרטית שילדיה נשלחים למיטב האוניברסיטאות במערב, האישה השולטת במשפחה הזו מתלבשת במיטב האופנה האירופאית; קנאות דתית היא ממשפחת אל-תאני והלאה… ואם כן השאלה עומדת ומתריסה: מה מביא משפחה כזו לתמוך באחים המוסלמים ובחמאס?
התשובה ולמרבה האירוניה זהה לתהייה שמביאה את המשפחה הזאת לשפוך מליארדי דולרים לאירוח גביע העולם בכדורגל, חוץ מהשלמונים ששולמו ביד רחבה לשליטי הפיפא עבור המטרה הקדושה הזאת. ומה קדוש במטרה הזאת?
התדמית של קטאר בעולם. בשביל התדמית הזו קטאר מימנה את רשת אל-ג'זירה שאינה יורדת ברמתה מרשת פוקס או סי.אנ.אן. אם כן הסוד הכמוס טמון במילת התואר הזו "תדמית", למה כל כך חשוב לקטאר להשקיע בתדמיתה?
קטאר היא מדינה קטנה ועשירה בת 2 מליון נפש מתוכם 250,000 אזרחים והשאר עבדים במלוא מובנה של המילה: בנאים, צבעים, טכנאים, מהנדסים, פועלים שחורים ולבנים שמשרתים את 250,000 אדוניהם. משפחת אל-ת'אני השולטת הגיעה למסקנה כי בשביל לשרוד על 250,000 אזרחיה – עליה להתגונן מפני הקבוצות הקיצוניות הקונבנציונליות הפזורות בעולם הערבי, שמאיימות באופן מסורתי על משפחות הנפט בנסיכויות המפרץ. ואכן כל מדינות המפרץ מתמודדות בפועל עם הסוגיה הביטחונית הזו הסבוכה והמסוכנת, החל מערב הסעודית ועד לכוויית ואיחוד האמירויות הערביות שמשקיעות הון תועפות בצבאם ובחימושו, ואף מממנים באופן ישיר ועקיף צבאות אחרים שיילחמו בקבוצות הקיצוניות המסורתיות, כמו אל-קאעדה שערב הסעודית מממנת כל מי שמוכן להלחם בהם. כאן בנקודה הזו קטאר חשבה באופן יצירתי למשעי: לתת לחתול לשמור על השמנת. פשוט לממן את קבוצת האחים המוסלמים הפזורים בכל פינה ופינה בעולם הערבי. מהסיבה הזאת אף שילמה למשעל בשביל להעתיק את מפקדת חמאס אליה. זאת כל תפיסת הביטחון הקטארית על רגל אחת. ועדיין לתפיסה הזו כלי-ביטוי נוסף:
לצד החתול שקנתה אותו ואת שרותיו בכסף עובר לסוחר עבור ביטחונה האיסטרטגי, קטאר ביקשה לתת מענה מיידי לבטחונה השוטף ולבנות צבא מקצועי בפועל שיבטיח את שרידותה השוטפת, צבא שיש לציידו בכלי נשק המתקדם והמתוחכם ביותר וכסף לא חסר. מהיכן קונים ציוד לצבא?
מהמדינה בעלת התעשיה הצבאית הגדולה בתבל שמוכרת את כלי המלחמה המתקדמים ביותר, מארה"ב. אשר על-כן, ומעבר לאינטרס הכלכלי בדמות הנוזל השחור שיש לארה"ב בקטאר, הצטרף כאן עוד אינטרס: קטאר היא אחת הלקוחות הגדולות ביותר של התעשיה הצבאית האמריקאית שמשלמת במזומן ולא מתווכחת על מחיר, שמשלמת בכסף נזיל מיידי ללא צורך באשראי. לכן, בשתי הנקודות הענייניות האלה, האינטרסים של ארה"ב וקטאר מצטלבים- דבר שהופך את קטאר לא רק למדינת חסות של ארה"ב אלא לבת-ברית של ממש.
אם כן שוב, אני הולך להגיד משהו ידוע וברור שהרבה פוליטיקאים מתים לאמר אותו: מי שתומך עניינית בחמאס זו לא רק קטאר- גם ארה"ב. כן רבותי ארה"ב שמבקשת לרקוד, פשוטו כמשמעו, בשתי חתונות, ולהנות מכל העולמות. זאת תפיסת הביטחון הלאומית והמדינית של ארה"ב על רגל אחת. לא במקרה קרי, עושה מדיניות החוץ של ארה"ב, נראה לא פעם רוקד באופן מסורבל אם תרצה- מגושם.
התקנתי את אפליקציית "צבע אדום" בסלולארי שלי.
לא, אני לא גר באיזור מטווח במיוחד. אבל אני רוצה להזכיר לעצמי כל פעם באיזו בועה אני חי.
שאזרחים כמוני וכמוך חיים תחת מתקפות טילים על בסיס יום-יומי.
כן, שיודיעו בכל פעם שנורה טיל לעבר שטח מדינת ישראל.
כן, שיפסיקו את השידור.
שיעצרו רגע ויחשבו עכשיו על עשרות\מאות\אלפי אזרחים כמונו שרצים עכשיו למרחב מוגן.
לא משנה אם זה כפר-סבא או שדרות!
זה מוציא אותנו מהבועה בה נמצאנו במשך 14 שנה בה נורים טילים לעבר ישובי עוטף עזה. לעבר מדינת ישראל!
בהחלט לסקר את הסבל הפלסטינאי. בימים אלה זה אחד הדברים המועטים שגורמים לנו הנאה. שיסבלו כמה שיותר. זה מגיע להם והם לבד אשמים בזה. זה העונש המגיע להם על רשעותם.
ובאשר לילדים הנהרגים ונפצעים – ההורים שלהם אשמים בזה ולא אנחנו. הם, ההורים, שהם חברי החמאס, או תומכי החמאס, או סתם לא מתנגדים – אחראים לגורל בניהם. בדיוק כמו שילדים נהנים מן העושר של ההורים ומן ההשכלה ומן המעמד של ההורים, הם גם סובלים ממעשי ההורים. ההורים שלהם שותפים להתקפות על הילדים שלנו אז הם אחראים אם דווקא הילדים שלהם הם אלה שנפגעים.
לרביב שלום, כמו שרשמת פה "נאמר שכתב ישראלי צריך להתעסק 50% בסבל בעזה ו – 50% בסבל בישראל" אז על אותו עקרון, כאשר בא לאולפן איש מרכז – ימין התקשורת (שאתה ולא אני ציינת שהיא די שמאלנית) מפגינה קוצר רוח וקוטעת אותו בתושובת ואף באופן מוגזם ובטון מתנשא נכנסת בחוסר תרבות לתשובות שלו(כאשר הם לא מתיישבים בקנה אחד לעמדתה), אז מדובר פה בחוסר תורבות לעין שבולט ברוב ערוצי התקשרות הישראלית, מקווה שגם תדע לא רק להעביר ביקורת אלא גם לקבלה.
שיהיה לנו שבוע שקט לכל עם ישראל.
רביב הדעתן, לא הגיעה העת שתעשה גילוי נאות?
1. אתה עומד בראש "זכות הציבור לדעת".
2. הארגון שלך מקבל כסף רב מהקרן החדשה לישראל.
3. הקרן החדשה לישראל מממנת את ארגון "עדאלה" אשר הוביל באום את הקמת וועדת החקירה נגד ישראל בשבוע שעבר.
4.הקרן החדשה לישראל מממנת את "הטלוויזיה החברתית" המשדרת רדיקליזם וסרבנות.
5.היא מממנת גם את "שוברים שתיקה" המגדפים את ישראל בעולם.
כל אידיוט שם לב שבתקופה האחרונה הפכת יותר שמאלני, כדאי שתשים לב לזה, נראה שהחיבור שלך לארגון רדיקלי כמו הקרן החדשה איננו מקרי, אתה נראה מנוכר לרגש הישראלי, משחק אותה מקצוען, אבל זאת לא מקצוענות זה הניכור שיש אצל כל מי שקשור לארגון האנטי ציוני הזה.
קח את זה בחשבון ותפסיק עם הצדקנות המתוחכמת שלך, אתה סוג של בכיין.
אגב, מדוע קרן יד הנדיב נותנת לך הרבה כסף? האם זה מותר לה ע"פ המנדט שלה לממן איש פוליטי המשרת אינטרסים פוליטיים? לא שווה בדיקה בתוכני "המקור"?
יעקב, מאוד יעניין אם רביב הדעתן יתייחס להערתך.
אלברט ויעקב.. איך אתם מנסחים מדוייק, את הבעיות שרובנו רק 'חשים' בהם במעורפל.
יישר כח ותודה.
אני חושב שבשאלתך זו שמת את האצבע על הבעיה האמיתית שחלק לא מבוטל מהציבור המשכיל והלא משכיל סובל ממנה: "לחוש בבעיה במעורפל". כלומר כל מה שצריך הוא להסיר את העירפול האופף את הבעיה- או אז לא נחוש עירפול. אתן לך דוגמה קלאסית לבעיה שהעירפול אופף אותה ומעיב על הגדרתה. לפני מספר ימים כתבתי מאמר בו ביטאתי את תחושתי המעורפלת שרובינו חשים אותה בזמן האחרון: הכיצד מסוגלת ידידתנו הגדולה לרקוד איתנו טאנגו ובו בזמן גם לרקוד עם קטאר המממנת הראשית של חמאס… ניסיתי איפוא להגדיר את השאלה ולהסיר את הערפל ממנה וכך יצא לאור מאמר שהעלאתי לאתרו של יואב יצחק (http://www.news1.co.il/Archive/003-D-94497-00.html) – אולם ראיתי כי במאמר הזה רק עיבתי את הערפל סביב כישרון הטאנגו של ידידתנו הדגולה, זאת כאשר ידיד אחד העיר על המאמר והביע את שינאתו לאמריקאים על כי צבועים הם, ואני ביקשתי להעיר לו בחזרה כי לא רק האמריקאים פועלים בצביעות וגם לא רק האירופאים, מידת הצביעות מאפיינת היום את כל עושה המלאכה המדינית בכל פינה בעולם. וגם עלינו לא פסחה מידת הצביעות, כל העולם מתנהל לפי אינטרסים צרים והשאלה היא לא מי צבוע ומי לא- אלא מי יכול להיות צבוע מבלי שאף אחד יתלונן על צביעותו, כלומר מי יכול לשמור על האינטרסים שלו מבלי שאף אחד יפריע לו. ואם כן השאלה העיקרית מה היא הגדרת האינטרסים? מה הם האינטרסים שלנו שאנחנו צריכים להיות צבועים בשביל לשמור עליהם? מה הם האינטרסים של אמריקה של אירופה, של הערבים… כל אחד רוצה לשמור על האינטרסים שלו ובשבילו כל נגיעה באינטרסים האלה היא נגיעה בקיומו שמשמעותה היא עירעור קיומו.
האינטרס הלאומי של הערבים מתגלם בשמירה על מנעמי השילטון, ואני מדבר על השליטים- לא על העם שלא פעם אין לו מה לאכול ושליטיו מדכאים אותו בריפוד דרכם למנגנוני השילטון. צביעות הערבים באה לידי ביטוי בשיווק הציני של השאלה הפלסטינית לעמם. תגידו לי מה לסדאם חוסין ולכובש הציוני? מה לתמים אל-תאני ועזה הכבושה? למעשה אם הישות הציונית לא היתה- היו צריכים להמציא אותה בשביל ליצור שאלה לאומית שתקבץ את עמם סביבה, ומידי פעם יש לשמן את "השאלה" הזו במלחמה או פעולה מוגבלת שתוצאותיה ידועות מראש.
לעומת הערבים, האינטרס של המערב מבטא את אינטרס העם המערבי במלואו כי צורת הממשל שונה, ואינטרס המערב מתבטא בביטוי אחד: שקט תעשייתי; שאף אחד לא יפריע לי לחיות לפרוח ולשגשג. ובשביל האינטרס המתבטא בשקט התעשייתי חייב המערב שני דברים: למנוע מלחמות וסיכסוכים שעלולים לערער את איזון העולם ואף להשפיע ולשבש את שלוותם, כי סוף כל סוף המערב הוא חלק אינטגרלי מהעולם, והדבר השני הוא אספקה סדירה של הנוזל השחור; בלעדיו המנוע הטכנולוגי של המערב יידום. למיותר לציין איך צביעות המערב מתגלמת בהשגת שני האינטרסים הללו: בדרך כלל יש להתערב לטובת המדכא לא המדוכה- על-מנת להשיג שקט ושלווה אזוריים. זו היתה תכלית המדיניות האמריקאית במזרח התיכון ובעוד אזורים בעשורים האחרונים, העריצים היציבים ביותר באזור היו לבעלי בריתם, ואפילו סדאם חוסין היה בעל בריתם לתקופה ממושכת- הוא סדאם שדיכא את מתנגדיו הכורדים בגזים והאמריקאים העלימו את עיניהם לטובת האינטרס הלאומי; זהו פן אחד של הצביעות. הפן השני מתבטא באינטרס הלאומי של הבטחת האספקה של הנוזל השחור, והדילמה הנוכחית שהאמריקאים שרויים בה תטיב לבטא את זאת: לאיזה צד במשוואה נוטה האינטרס הלאומי של ארה"ב: האם לצד ישראל כבת ברית צבאית יציבה במזרח התיכון שאפשר לסמוך עליה בכל רגע וצרה, או לצידה של הלקוחה האיסטרטגית קטאר שיש לה עניין בעזה ובחמאס. אותה ישראל מככבת גם בדילמה השניה של ארה"ב והמערב: מתי ישראל תפסיק לשמש כשחקן רלוונטי בשאלה הפלסטינית- דהיינו תפסיק לשמש כשחקן חיוני ושימושי לשרידות עריצי ערב – דבר שיציב אותה בצד השני של המתרס המנוגד לאינטרס הלאומי של ארה"ב והמערב, כי הרי אין עוררין כי עצם קיום ישראל מעבה את ציר המלחמות והסיכסוכים שעלולים לערער את שלום האזור.
נעבור איפוא לחלקה הישראלית, מה הם האינטרסים שלנו שאנחנו צריכים להיות צבועים בשביל לשמור עליהם? לעניות דעתי, האינטרסים שלנו מסתכמים בשמירה על 22,000 קמ"ר, שאף אחד לא ייגע בהם, שלא יחתוך מהם, שלא יגזול מהם, או במשפט אחד- שנחייה בשלום ובשלווה בארצנו. נכון להיום אין לנו שאיפות לאומיות מעבר לזאת, ובשביל להשיג את האינטרס הלאומי אנו מלקקים את התחת האמריקאי והאנגלי והרוסי והסיני ולמי לא- כל טעמי התחתים כבר מוכרים לנו ובזאת מסתכמת צביעותנו: אנו מחייכים לעולם הנאור בעוד ובליבנו יודעים כי העולם הוא לא. וככל והתחת המלוקק צבוע יותר כך חיוכנו אליו מתרחב. אנו מחייכים ונושכים עד זוב דם את שפתינו, אנו עם של ערופי שפתיים; בזאת מסתכמת צביעותנו והשאלה היא: למה לנו להיות צבועים? למה לנו ללקק תחתים ולהחשף לריחות בלתי נעימים בעליל כי הרי דווקא הצביעות שלנו מראה להם כי בנתיים הצביעות שלהם משתלמת ועובדת עלינו. למה שלא נגיש ברוח הדברים האלה דו"ח ענייני ורשמי לקונגרס האמריקאי המשקף את מערכת היחסים בין שתי המדינות מנקודת ראותנו האיסטרטגית; נפסיד? לא, לא נפסיד- כי בין כה וכה המילה האחרונה יורדת ממחלקת האינטרסים שלהם- הן קצרי והן ארוכי הטווח. באמת ובתמים אולי נוותר סוף סוף על הצביעות ונקרא לצבוע בשמו- מי יודע אולי הכנות משתלמת?
רביב דרוקר, רציתי להגיד לך בדוגמה שלעיל כי יש להגדיר את הבעיה, כל בעיה, בשביל להסיר ממנה את העירפול, אחרת אתה תמשיך להציע פתרונות בלתי הולמים לבעיה. יישר כח ותודה גם לך.
תתבייש רביב, לאחר שהשמצת את צה"ל בשידור והעברת ביקורת על המחבלים בתחתונים מחשש לפיגועי התאבדות. טוב שאושרת קוטלר והכתב השני ענו לך כאיוולתך. אמיע לשב"כ שבפעם הבאה יקראו לך לבדוק אותם ראשון "בחדרים פרטיים" כדבריך האוויליים. סע!
מר דרוקר יחד עם שרון דרוקר הם תופעה , שני אחים שמתפרנסים מצוין ממקצועות שהם לא מבינים , רביב אתה סתם רכלן קטן , ולא מעניין.
מסכימה עם כל מילה. כיף לשצמוע אותך מדבר. אני חושבת שההגזמה נובעת גם מהרצון למלא שעות שידורים. יחד עם זאת אפשר להוריד את הלחץ גם האמצעים טבעיים:http://www.baraherbs.co.il/index.php/bacopa-tilia.html – צמחי מרפא לחרדות ולהרגעה טבעית ומהירה יכולה להרגיע את כולם ובכך לראות את הדברים בפרופרציה נכונה
חכחכעחיכחיעכחי כיכחכעחככחיכעאכחכאחטככככככככככככככככככככככככככככככככככעכחחחחחחחחחחח
Pingback: על פטריוטיזם ועיתונות בימים חשוכים - העוקץ