אז מה היה אפשר לעשות אחרת? הנה תרחיש דמיוני, מבוסס כולו על החוכמה הקלה מכולן: חוכמת הבדיעבד.
לפני שאני מתחיל, התרחיש בנוי על ההנחות הבאות (במידה והן לא נכונות, אז ברור שתקפותו מתערערת):
1. ראש הממשלה ושר הבטחון היו מודעים למידע המודיעיני שהזרוע הצבאית של החמאס מתכננת מלחמה ביולי, ״מלחמת יולי״, להסרת המצור הכלכלי. לשרי הקבינט המידע לא דווח בזמן אמת ונאמר להם לפני העימות שהחמאס לא מעוניין בהסלמה ולאחר מכן שהחמאס הוכה ורוצה הפסקת אש, אבל נתניהו בוודאי ידע שיש גם מידע אחר לגמרי (שאלה מעניינת בפני עצמה היא למה נמסר כך המידע לקבינט)
2. ראש הממשלה היה מודע לחלוטין לאיום המנהרות ולעוצמתו, כפי שהעידו כבר ראש אמ״ן והיועץ לשעבר לבטחון לאומי, יעקב עמידרור (שוב, שרי הקבינט מעידים שלא ידעו ולא היה שום דיון רציני על כך מאז שנתניהו כונן את ממשלתו השלישית). מתישהו בוודאי הובאה לידיעת נתניהו המידע המודיעיני על כוונה של החמאס לבצע פיגוע ראווה גדול באמצעות המנהרות בחודש יולי. אני לא יודע מתי המידע הזה הגיע לישראל, אבל לפי מקורותיי, היחס אל המידע הזה הוא מאוד רציני ובמידה רבה משמש את נתניהו כהסבר לחלק מפעולותיו.
בהנחה שאלו העובדות דמיינו לעצמכם שאחרי חטיפת הנערים ורציחתם (מקבלי ההחלטות ידעו, כידוע, שסבירות גבוהה שהם נרצחו אחרי חטיפתם), נתניהו היה יכול לפעול בצורה הבאה. להטיל את האחריות על החמאס, כפי שעשה, אבל להוסיף לזה גזר ומקל.
גזר במסלול המדיני: דמיינו שבמקום להילחם בממשלת הפיוס הפלשתינאית, נתניהו היה מכיר בה ומתנה זאת, כמובן, בתנאי שתצהיר על מחוייבותה להסכמים קודמים, להתנערות מטרור והכרה בישראל (מה שאכן נעשה מאוחר יותר על ידי אבו מאזן בשם הממשלה החדשה).
במקום להשעות את המו״מ המדיני על רקע הסכם הפיוס (בו בעצם נכנע חמאס לפתח), נתניהו דווקא היה מסכים לקיים מו״מ מדיני עם אבו מאזן ואף מבטיח להסיר את מה שנשאר מהמצור על עזה, לפתוח מעברים ואפילו להסכים לבניית נמל ימי ושדה תעופה בטווח הארוך, בתנאי שכל אלו ינוהלו על ידי אבו מאזן ובכפוף לכך שאבו מאזן ישליט ברצועה את מנגנוני הבטחון שלו.
במקביל נתניהו היה יכול להכין בחשאי את המקל הצבאי, כפי שאולמרט-ברק- אשכנזי וגלנט עשו לקראת ״עופרת יצוקה״. במקום לבוא לקבינט כמעט בלי הצעות, לצבא היה זמן לגבש מבצע אפקטיבי ומפתיע. במקום לאלתר בזמן אמת התמודדות עם אתגר המנהרות, שהתבססה לא מעט על נחישות של דרגי השטח, לצהא הייתה במקרה כזה מספיק שהות כדי לגבש פתרונות ולהתאמן עליהם ולא בבור באליקים. בחודש בערך מהחטיפה עד תחילת העימות, נתניהו והצבא היו יכולים לבנות מהלך הסחה מפתיע, כפי שהם השכילו לעשות ב״עמוד ענן״, במקום להגיע לתחילת העימות כשהחמאס כבר ערוך ומוכן וכל בכיריו מתחת לאדמה. במקום לנהל מבצע מעצרים לא ממש אפקטיבי באיו״ש, נתניהו במקרה כזה רק היה צריך לחכות לעילה לתקוף בעזה, שמן הסתם הייתה מגיעה. ישראל, במקרה כזה, הייתה נראית כמי שסופגת וסופגת חטיפה, רצח, טפטוף הטילים ולא מגיבה. ברור שזה היה בונה לנתניהו לגיטימציה פנימית וחיצונית להכות בחוזקה בחמאס, אבל בהפתעה.
כמעט בוודאות שהחמאס היה דוחה את הצעותיה המדיניות של ישראל ואז נתניהו היה פותח בעימות, רק בתנאים משופרים בהרבה. הסיכוי לפגוע במכת הפתיחה בבכירי חמאס ובמטרות איכות היה גדול בהרבה. הפעולה כנגד המנהרות הייתה מתחילה מיד ובתנאים טובים יותר, כי הצבא היה מתכונן אליה וכל הישג של החמאס בסוף העימות היה נראה מגוחך, כי ישראל הציעה זאת ביוזמתה עוד לפני העימות (עכשיו אפילו פתיחה של רפיח וקבלת משכורות עשויה להתפרש כהישג לחמאס, למרות שישראל לא באמת התנגדה לזה אי פעם).
במצב הדמיוני הזה, סביר להניח שהייתה הרבה יותר תמיכה מהקהילה הבינלאומית בישראל, שמוכנה לדבר עם אבו מאזן ויזמה בעצמה הסרת המצור. החמאס היה מצליח, כנראה, לזנב הרבה פחות בנו וסביר שהיה מתקשה הרבה יותר להטיל אימה ממנהרותיו. מה שמתסכל הוא שלא היה צריך כל כך הרבה בשביל ליישם את התסריט הזה, רק אקטיביות וקצת מעוף.
רביב, אתה משול למורה הצעיר ממשל הנורות האדומות:
http://conadav.com/?p=6281
לא חסרות לנתניהו עצות אחיתופל, הוא אחי תופל בעצמו. מה זאת אומרת " נתניהו היה יכול להכין בחשאי את המקל הצבאי, כפי שאולמרט-ברק- אשכנזי וגלנט עשו לקראת ״עופרת יצוקה״. המקל הצבאי כבר עובד במלא עצמתו במשך יותר מששים שנה. מה יצא מזה, חוץ מההנאה ממראות ההרס וההרג בעם האומלל הזה שנאבק על חירותו. הטרמינולוגיה הישראלית היא שימושית רק בישראל, צריך להפסיק לקרוא לכל מי שנאבק על חירותו מחבל או טרוריסט. אהוד ברק, מר ביטחון, אמר אילו הייתי פלסטיני הייתי אחד מאלה שקוראים להם מחבלים. מדובר בעם תחת כיבוש ולא במשפחת פשע מפרדס קץ. ההכרח ההיסטורי אומר שכל עם נמצא תחת כיבוש הוא נאבק בכל האמצעים הנתונים לרשותו עד שישיג את חירותו. תיאורית המקל והגזר שאתה, מר רביב, מדבר עליה זו התנשאות ובורות, מדיניות העוד סבב והעוד סבב הוכיחה שהיא מדיניות עקרה . לא יעזור שום כוח בפני עם שנאבק על חירותו. על שני הצדדים לשבת ולנהל שיחות שלום מתוך אמונה ורצון כן, שזו היא הדרך הנכונה לפתרון הסכסוך, נמאס לנו מהתכסיסים ומההתחכמויות.
http://gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=2661
קטאר משחדת גורמים בארה"ב בקניית נשק ממנה, השוחד הקטארי עובד…נראה שלכל אחד יש מחיר…גם לפיפ"א ולמונדיאל…
עזה קיימת ותוקפת במימון ותמיכה קאטרית ואירנית שיעית וחיזוק מאובמה וקרי, משרתי CFR והאילומינטי, תומכי אירן השיעים, והאחים המוסלמים.טורקיה חלק מהאחים המוסלמים.. לתקשורת בינ"ל הנשלטת על ידי האילומינטי ולשמאלנים מקבלי כספים ולאידיוטים השימושים…
אין מדינה אחת בעולם,פרט לישראל, שלא הייתה מגרשת את האויב העזתי תומך החמס לסוריה, מוחקת את עזה ומספחת את רצועת עזה לישראל. ארה"ב ואירופה תומכות באירן השיעית מ1979.יונתן פולארד כלוא תקופה חסרת תקדים על מידע שארה"ב התחייבה להעביר על אירן! http://gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=2646 לא לבזבז חיי ישראלים שחוטפים אלפי רקטות מחמס ומאוכלוסייה אנטישמית ותומכת טרור בעזה, כאשר חיילי צה"ל פועלים בלחימה בפינצטה – יש לגרש את האויב מעזה לסוריה! ולמחוק את עזה. ב"ה עזה שדה תיחרש! חוקיות המעשה מבחינת האו"ם http://dc.fresh.co.il/Scoops/77463.html "חוקיות של המעשה: אמנת ז'נבה מחייבת כל צד במלחמה ללבוש מדים ולבנות בסיסים מחוץ לאזורי אוכלוסין צפופים. זאת כדי שצד אחד ידע להבדיל בין חייל לאזרח בקרב הצד השני. אך מה לעשות כאשר צד אחד מצפצף על הוראות החוק הבינלאומי ומחליט להלחם מתוך האוכלוסייה האזרחית, כשהוא לובש בגדים אזרחיים? במקרה של לוחמים המסתתרים בקרב אוכלוסייה אזרחית, אומר הסעיף 28 הנ"ל שעליהם לדעת שזה שהם מסתתרים בין אזרחים, לא הופך את השטח בו הם נמצאים לשטח חסין בפני התקפת הצד השני. הסעיף 29 הולך עוד יותר רחוק וקובע שאם ייפגעו אזרחים, האשמה על מותם לא נופלת על מי שתקף אלא על מי שהסתתר בין האזרחים.
על ממשלת ישראל חלה החובה החוקית להגן על תושבי המדינה…" השמאל הבטיח שלא יירו רקטות מעזה… http://www.youtube.com/watch?v=lcQujRWQjzI
מדינת ישראל עמדה בפני סכנה קיומית לראשונה מאז מלחמת השחרור: פלישת עשרות אלפי מחבלים מחופשים לחיילי צה"ל מעזה דרך מאה מנהרות. זה לא יגמר אם את הערבים בעזה לא נטרנספר..במדבר לג,פסוק נה וְאִם-לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפְּנֵיכֶם–וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם, לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם; וְצָרְרוּ אֶתְכֶם–עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ. נו וְהָיָה, כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם–אֶעֱשֶׂה לָכֶם. {פ}
איילה חסון בשידור חי: האמריקאים משלמים ללשעברים במערכת הביטחון שיתבטאו ברוח עמדותיהם. בנוסף אמרה שהשתדלה לנסח בזהירות. מעולם לא נאמר דבר כזה בצורה כל כך מפורשת ופומבית. עד היום רק ימניים "הזויים" דברו בצורה כזאת……התוכנית עלתה לאתר רשות השידור דקה 1:52:10
http://www.iba.org.il/program.aspx?scode=1680095
תמליל השיחה:
אילה חסון- "לא נעים לי להגיד… אממ… מבלי לנקוב בשמות… גם האמריקנים, מחזיקים כל מיני 'לשעברים' בצה"ל, באופן כלכלי, כדי שהם יתאימו את עצמם לעמדות האמריקניות."
אילה חסון לאמיר בר שלום (כמדומני)- "איזה ניסוח זהיר זה היה?"
אמיר בר שלום- "מובילי דעת קהל, שצצים בכל פעם שצריך כאן הגנה על העמדה האמריקאית."
אמיר בר שלום לאילה חסון- "ואמרתי הרבה כבר, לא?"
מזל טוב אח יקר.
יונתן פולארד חוגג 60 היום, עדיין בכלא.
אנחנו מישראל שולחים חיבוק חם, לא שכחנו אותך.
חסן חמוד ממש מבין את המצב. מאז רק"ח או שלום עכשיו או זה לא יגמר עד שנדבר וכו' – מן המפורסמות היא שקמו תנועות מקבילות בארצות הערביות (ובעזה כמובן) ולכן הדרך למשא ומתן אכן סלולה ואכן יש על מה ועם מי לדבר. למה שחסן מחמוד לא יקים את שלום עכשיו בעזה ואז נדע שבאמת יש עם מי ועל מה לדבר? למה חסן נמנע מלציין את האמנה החמסית הגורסת מלחמה עד הסוף?
לא היה עובד. ואם היה עובד זה היה עוד יותר גרוע!
כל ההכנות של הצבא אינן יכולות להשאר בסוד כל כך גדול. ההכנות האלה כאשר הן מודלפות ישמשו הוכחה שישראל היא שהכינה תוקפנות וכל המו"מ היה מדומה.
אם היה מתחיל "טיפטוף טילים" כל צמרת החמאס היתה מייד יורדת לבונקרים. הם יודעים מה יבוא אחרי זה. ללא טיפטוף טילים ועוד עם הידיעות על ההכנות של ישראל למלחמה "כל העולם" היה מאשים את ישראל בתוקפנות.
אבל אולי זה כן היה עובד. המו"מ היה מתקדם על בסיס הוויתורים לחמאס (נמלי תעופה וכו') ועל בסיס הוויתורים הנוראים שדווחו שביבי כבר הסכים להם.
התוצאה היתה מן הסתם, פתיחת המעברים לחמאס. נמלי תעופה וים. המו"מ עם אבו מאזן היה מתפוצץ על הדרישות לירושלים וזכות השיבה (אין להעלות על הדעת שממשלת האחדות עם החמאס היתה מוותרת בנקודות האלה. גם אבו מאזן "הצדיק" לא באמת רוצה לוותר. ). היינו חוזרים למצב הנוכחי כאשר נקודת הפתחיה למו"מ הבא: עזה פתוחה ליבוא כל כלי המשחית עלי אדמות. הנושאים שיש "להפשר" עליהם הם זכות השיבה וירושלים. ישראל אשמה בהפסקת המו"מ בגלל ההתעקשות שלה (על משהו. לא חשוב. כל "לא" של ישראל הוא התעקשות ובסיס לאשמה).
ואח"כ היתה בכל זאת פורצת מלחמה בתנאים יותר גרועים עם כלי המשחית החדשים שהחמאס ייבא בנמלים למיניהם…
לעיניים העצומות: פקח עיניך וראה את ההזדמנות שהיתה לפני כשלושה חודשים. חמאס הגיע למצב גסיסה, הוא לקה בקריסת מערכות אמתית, חמאס איבד את סוריה ואת מצרים ואת העולם הערבי, כל מדינות ערב תקועות בבוץ הערבי. חמאס זרק את עצמו בעגלה של הרשות, בחיק אבו מאזן, אין לו חיק אחר. נתניהו בפזיזות הכריז על אבו מאזן שהוא טרוריסט ואסר כל מגע עם הטרוריסט הזה. אילו נתניהו באמת מאמין בשלום היה מחכה קצת ונותן לסולחה הפנים פלסטינית להתבשל ולעזור לאבו מאזן בהכלת חמאס כמפלגה פוליטית ברשות הפלסטינית, עם מי נתניהו מתכוון לעשות שלום? עם משפחת אבו מאזן? איך אפשר לעשות שלום ולהתעלם ממיליון ושבע מאות אלף פלסטינים בעזה? לנתניהו היתה הזדמנות ליצור תקווה בלב הפלסטינים ובעיקר העזתים בהקלות בחיי היום יום ובהבטחות שהמצור על עזה יוסר בעתיד ולחזק את מעמד הרשות. חמאס היה מתפורר ונטמע ברשות. לדעתי, היתה הזדמנות אמתית למנוע את הסבב האחרון ולמנוע סבבים עתידיים.
רביב, לצערי במקרה הזה אתה אפילו לא חכם שלאחר מעשה.
הוצאת מהמשוואה המבריקה שלך שני משתנים – עם ישראל וממשלת ישראל.
האם ייתכן שלאחר החטיפה ורצח הילדים הצעד שביבי יעשה הוא הכרה בממשלת חמאס אבו מאזן + מתנות מפליגות?
אם הפלסטינים היו מקבלים את ההצעה, הממשלה כבר הייתה נופלת לפני המבצע.
אם הפלסטינים לא היו מקבלים את ההצעה, ביבי היה יוצא אידיוט שמציע גזרים בתמורה לחטיפה וחוטף טילים בראש על רפיסותו.
בכל מצב הוא יוצא על הפנים.
אגב, האם יש דבר כזה גיוס מילואים חשאי בצווי 8? אתה באמת חושב שהכנה למבצע חשאי בעידן הפייסבוק והוואטסאפ, לא היה מדליק נורות אדומות בחמאס?
ונניח שביבי היה נוהג כפי שהצעת,
האם היום היית חושב שהוא גאון או שהיית נטפל לכך שלא ראה את הנולד והציע להכיר בממשלת האחדות+הטבות מרחיקות לכת כאשר חמאס בכלל מתכנן מלחמה…
בכל מצב הוא לא היה יוצא טוב מהסיפור. בכל מצב ההרג בעזה היה משכיח כל ניסיון חיובי מצידנו (כפי שקורה)
בכל מקרה מנהיגי החמאס היו מוצאים מקום מסתור בזמן (בהנחה שהם באמת היו מטרה – אני לא בטוח)
בכל מקרה ביבי אשם כי הוא תמיד אשם בסוף.
חוץ מזה מי יודע, אולי הוא כן מימש תוכנית חכמה שאת אחד מנתוניה אתה לא מכיר ואת תוצאותיה אתה תכיר?
עמדת הגבר-גבר של הפוליטיקאים הבכירים לא הייתה מאפשרת ולא תאפשר לשום גזר להיכנס למשוואה. עד שגורמים חיצוניים כמו חמאס, ארה"ב, האיחוד האירופי, הערבים וכו' לא יאלצו אותנו כמדינה להתפשר, בנט-ליברמן-ביבי ושאר הימין ימשיכו לשחק אותה פוטין והתוצאות צפויות – עוד מוות וסבל לשני הצדדים.
התגובה הכי חשובה כאן היא של רעמסס1: היא מבטאת חוסר אמון מוחלט בכך שצעדי פיוס מצד ישראל ייענו במשהו זולת סרבנות מצד הערבים. אני מפנה אתכם לסקר שנערך בעזה ובגדה לפני כמעט שנה:
http://www.pcpsr.org/survey/polls/2013/p49e.pdf
השאלות הכי מעניינות שם לטעמי הן שאלות 54 ו-55 (עמוד 17). קרוב ל-60% מהפלשתינים מאמינים שהמטרות ארוכות הטווח של ישראל הן לספח את השטחים ולסלק משם את הפלשתינים. למעלה מ-60% מהפלשתינים מאמינים שהמטרה של אש"ף היא מדינה פלשתינית לפי גבולות 67 (כלומר, בשטחים בלבד). אני מנחש שסקר דומה בישראל ימצא עמדות הפוכות בדיוק. תמצית הסכסוך היא חשדנות ואי-הבנה.
קשה להבין את מדיניות ממשלת הימין מצד אחד דחיה של כל אפששרות מגע עם אבו-מאזן ואש"ף ומגע והסכמים עם החמאס.! מאידך גיסא.
לאן מובילה הממשלה?????
מדברים חכמה בדיעבד . זה לא ממעיט ממנה מאומה.
בתזה שהעלית אין ולא כלום מן התמיהה ,על התוצאה. יכולנו להניח מראש תוצאה כל כך לא מפתיעה.
אם היה לנו ראש ממשלה פרגמטי ויותר חשוב אולי, שאינו כבול בסיסמאות שהוא היה לפחות אחד מראשי יוצרן, היה אפשר לצפות ממנו לשינוי גישה כמו שהתזה שלך מניחה.
אבל לא ניקח ממנו את ההיגיון בשיטה שלו. החמס , לעת עתה, צריך להשאר בשלטון , כי אחרת תהייה דינמיקה שהוא , ביבי, אינו ערוך אליה .
רק לפני כמה חודשים הוא הצליח בעמל רב להפריד את משעל מאבו מאזן. זה עלה בהרבה גינויים ובסכסוך כמעט אישי מול הנשיא אובמה .
בקיצור , לתת גזרים הוא אינו מסוגל פוליטית , בקושי הוא מצליח לתחזק את יחסיו עם אבו מאזן.
הכי נורא מבחינתו ,שעכשיו כשהוא מביט על מעשי ידיו , הוא רואה את האור , הוא מבין ניואנסים שלא הבין קודם , והוא אינו מסוגל לשנות את המצב.
הגולם קם על יוצרו.
פרגמטיות היא הישרדות . בכל תפקיד .
עניין נוסף חשוב ,היא הבנת הנקרא . השלמת התובנה היא ניצול הזדמנויות.
ניצול הזדמנות לשנות מצב מהותי. לדוגמה , העברת 40,000 חיילי אבו מאזן לעזה. ועוד מעשים מסוג זה .
מחירים משלמים עבור השכר . שאני קונה לחם אני אוכל אותו בארוחה הבאה.
ההססנות המפורסמת של ביבי , היא בעוכריו ,ברגעים בהם צריכים לנצל הזדמנויות. הפתח מפציע והקודם זוכה.
מדינאות אינה מודל של תורת המשחקים . המציאות הינה הוכחה לתורת המשחקים. שינוי בשיווי המשקל העתידי , ע"י מעשה מדיני היא שבירת המשחק הקודם. המדינאות , כתהליך תועלתי, מתערבת ומשנה את התמחור ומייצרת נקודת שיווי משקל נוחות יותר עבור העושה מעשה מדיני.
ואז ,אולי תיווצר דינמיקה בעזה שתטרוף את הקלפים הפוליטיים בארץ.
הפתרון הוא פוליטי . צריך רוב לבצע החלטות וצריך רוב רציני עבור מהלכים מרחיקי ראות.
כולנו היום רואים איך החבלים שחשבנו שהתנתקו בין יו"ש לעזה , הם חזקים מכל אמירה פוליטית .
מסובך פחות לפתור את בעיית יו"ש דרך האספקלריה של עזה.
עכשיו ,חוץ מהמחיר שאנו משלמים , מתחילים לראות את "אפשרויות" השכר אם נסכים לשלם מחירים.
זו סוג של הזדמנות .
אם נצליח להחזיק מעמד ,בתוך המשא ומתן , הרעיונות יעלו על השולחן ויקבלו מעמד ככל שיחלוף הזמן, כל עוד העסק נמצא במשא ומתן תמידי.
האומנות של המדינאים תהייה בלגשר על פער הזמנים ,עד להפנמת הרעיונות אצל קהלי היעד, ולהשאר רלוונטים בתהליך המשא ומתן.
ביבי נמצא במקום הזה בדיוק , מבחינת זמני ה"תהליך". הוא קונה זמן וכנראה שהוא מצליח.
השאלה החשובה . האם הוא ינצל את ההזדמנות.
מי גורם יותר נזק למדינה, הטייסים שסרבו ואנשי 8200 האמיצים שיצאו בדם לבם לזעוק את מה שהם חושבים גורם נזק?
הטייסים שסרבו ו 43 מ8200 שמסרבים – או המתנחלים וההתנחלויות – – מי גורם נזק גדול ליותר לישראל ??????????
מבלי להכנס כלל לנושא הסירוב לשרת בצה"ל, זה ענין אישי ופרט למדינות כמו צפון קוריאה או "מדינת האיסלאם, מי שמחליט לזעוק את זעקתו המוסרית ומקבל על עצמו את התוצאות, עדין לא מוצא להורג בסקילה או בעריפת ראש.
שלי עמדה בראש מפלגת העבודה לפני הבחירות הכלליות לכנסת הקודמת "דאגה" להבהיר שהיא ממש לא נגד ההתנחלויות ומצפה שגם מתנחלים יצביעו עבור המפלגה, וכידוע התוצאות היו עגומות ושלי גם נאלצה אחר כך לוותר על התפקיד של ראשת המפלגה. יש להניח שהיא מצטערת על כך והיא חכמה להבין את הנזק שנגרם. בוג'י, שעורר הרבה תקוות אצל מצביעי העבודה הותיקים והותיקים פחות, אלו שציפו שיוביל אופוזיציה ראויה כנגד האסון של ממשלת ביבי והקואליציה הלאומנית, מאוכזבים ומתוסכלים כי ברור כבר לגמרי, שמבוג'י לא תצמח אופוזיציה ראויה.
שניהם יוצאים בקול תרועה גדולה נגד 43 האמיצים שזועקים מדם לבם ומודעים לתגובה הפרועה שהם יזקו לה מכל קצווי הקשת הפוליטית. מה שמוזר שהסיסמה של "נזק למדינה" מתנוסס על דגלם של שלי ובוג'י בראש המתנפלים על המתריעים, בעוד שמזה עשרות שנים, מדינת ישראל ניזוקה בצורה קשה ביותר על ידי המתנחלים וההתנחלויות, החרם הקשה שעוברת האקדמיה הישראלית, היצוא הישראלי, שיתוף פעולה ישראלי עם גורמים באירופה וארה"ב – כל זה לא גרם לא לבוג'י ולא לשלי להרים את הדגל השחור הזה של "נזק למדינה"