התוכנית האסטרטגית של שלי יחימוביץ'

כשעמיר פרץ ניצח, הוא התבשם יום אחרי מסקרים מדהימים. פרץ איים על שלטונו של אריק שרון. לא פחות. שבוע – שבועיים לאחר מכן, הוא כבר התפייד. חלק מההתאיידות קשור לטבעם של סקרים של יום אחרי. חלק אחר נבע מטעויות שלו. ליחימוביץ' יש חודש קריטי בו הוא יכולה למצב את עצמה כמועמדת לראשות הממשלה. לא פחות. אין טעם לחכות. היא לא תהיה חזקה יותר מבחודש אחרי בחירתה.

1. לחבק את עמיר פרץ. צעד קריטי. חשוב לעשות את זה לא באופן מלאכותי וקוסמטי. לבנות ברית אמיתית. זה מתחיל משיחות שקטות, לא תקשורתיות של שעות לתוך הלילה. למה אתה כועס עליי? ללבן את הדברים הכי עמוקים, לגעת בשורש הכואב של פטרון, שהפך לפקוד. לא פשוט, אבל אם היא תפרק את המרעום הזה ותשכנע את פרץ שהיא על אמת רוצה שותפות איתו, היא בדרך לשקט במפלגה.

2. לזרוק את פואד –  אי אפשר לעשות את זה בכזו בוטות, אבל פואד הוא המוקד לכל מה שרע במפלגה הזאת, החתרנות, הסכסכנות, רדיפת השלטון. יחימוביץ יודעת את זה הרבה יותר טוב ממני. אם היא לא תיכנע לכל עצות העסקנים – "את חייבת את פואד כדי לשלוט במפלגה" – היא תשדר לכל הצעירים האמיתיים שהביאה, שהיא לא בוגדת בשליחותה. איך עושים את זה? אומרים באופן מפורש באחד מראיונות הניצחון שהיא מצפה שפואד ישתנה, שיפסיק עם הטקטיקות הישנות, שיאמץ חדשות. היא צריכה לאותת לכל המפלגה ולכל העולם שהיא לא מפחדת מהגביר של המפלגה. אין סיבה לפחד ממנו.

3. לבנות כוורת חזקה – למצוא את הבלייזרים של שנות ה – 2000 ולתת להם את הניהול היומיומי שלה. זה המעבר הכי קשה שיכול לקרות לפוליטיקאי ורובם מתקשים לעשות אותו. ממקום שבו אתה עושה הכול בעצמך ובקלות ועוזריך הם רק עוזרים, למצב שאנשים אחרים מנהלים את רוב היומיום ואתה מתערב רק בהחלטות הגדולות. ככה פועל מנהיג. ככה פעל שרון. בשביל זה צריך למצוא 3 תותחים צעירים ולתת להם את המושכות. אתמול, למשל, רענן כהן ניער את הנפטלין, פרץ מהבוידם ונדחף לתוך פריים הניצחון של יחימוביץ. הוא עשה את זה בנחישות שרק עסקני מפא"י מכירים. לידו עוד הבזיק מיכה חריש. שני הדינוזאורים חביבים, אבל הם הדבר הכי רחוק מהרוח החדשה שמנסה לשדר יחימוביץ'. אם היה לה ליחימוביץ' צוות חזק, היה בא אחד מאנשיה חצי שעה לפניה לבית המפלגה ורוקח את הפקת הניצחון. לא יכול להיות שנאום הניצחון, הפריים שישודר מאתיים אלף פעם בשנים הקרובות, יבויים בכזו פרטצ'יות. רענן כהן נואם רבע שעה, כאילו הוא ניצח. חיליק בר, מזכ"ל המפלגה, מדבר, מיכה חריש, היו"ר הזמני, מדבר. בינתיים, המועמדת והקהל העייף והנרגש שלה מתייבש למוות. שתיים וחצי בלילה רבאק, אולי מישהו יוריד אותם מהבמה? אחד מאנשיה של יחימוביץ' היה צריך לבוא מראש, לדאוג שהקהל המדהים שלה יהיה בצילום מאחוריה (עשו את זה בשירת התקווה), שהתלהבות תעבור הביתה ושכהן וחריש יעופו משם. מכתבי התודה בדואר.

4. לחזר אחרי גבי אשכנזי כפי שהיא לא חיזרה אחרי איש בחייה – זה הדבר הכי חשוב שיחימוביץ' צריכה לעשות, אם היא רוצה להיראות עוד שנתיים כמועמדת פוטנציאלית לראשות ממשלה. כן, כן. אשכנזי, גם אחרי הרפז, הוא סופר פופולארי וגם איש הגון, מקצועי שקול ומנוסה. יחימוביץ צריכה להטיל למסע החיזורים הזה את הכול. זה דבר שהיא צריכה ללמוד מנתניהו את ברק. כשהם צריכים מישהו, הם מתקרים מיליון פעם, מדברים, מארחים בבית, מתפשטים, מודים בטעויותיהם, מתנצלים על העבר, הכול. יחימוביץ' צריכה להתחיל בצעד בונה אמון – עמדה פומבית בעד קיצור חוק הצינון ("אעלה את זה במושב הכנסת הקרוב. נתניהו ולבני מפחדים מתחרות, אז הם בטח יפילו את זה, אבל אחרי שהציבור ייתן לי כוח בבחירות, זו תהיה הצעת החוק הראשונה שאעביר"). אחר כך הבטחות בכתב ובעל פה, פומביות וחשאיות שאשכנזי יהיה הכול, מספר 2, שר בטחון, ממלא מקום ראש ממשלה, מה שהוא רוצה, רק שיבוא. אין לו אלטרנטיבות כל כך מעולות. קדימה נעולה (מופז, חלוץ), בליכוד צפוף (יעלון). בעבודה הוא יכול לפרוח ולהיות סמכות מדינית – ביטחונית בלתי מעורערת.  חוק הצינון לא מאפשר לו כרגע לכהן כשר עד פברואר 2014, אבל בקמפיין נכון, אפשר לשכנע את הציבור שאם יבחר בצמד יחימוביץ' – אשכנזי לשלטון, אז מייד אחרי הבחירות ישונה החוק ואשכנזי יהיה שר הבטחון שלו. הזוי? גם האפשרות שנתניהו יחזור לכס ראש הממשלה נראתה פעם הזויה ובטח האפשרות שלבני תהפוך למועמדת לראשות הממשלה.

תגובות

תגובות