לקראת אחת ממערכות הבחירות האחרונות הוגשה הצעה לליכוד לעבודה ברשתות החברתיות. המומחית הציעה, בין השאר, את השירותים הבאים:
"פתיחת פרופילים וירטואלים לשתי דמויות "תומכי ליכוד" בקפה דה מרקר. פתיחת 4 פרופילים וירטואלים ל"תומכי ליכוד" בפייסבוק…הפצת פוסטים של הדמויות הוירטואליות שיכתבו פוסטים שונים, תוך הצמדות למסרי המפלגה. ל – 2 דמויות וירטואליות יפתחו פרופילים בטוויטר…".
"דמויות וירטואליות" זה המונח המכובס ל"דמויות פיקטיביות". אדם אחד פותח פרופילים רבים, מתחזה לשורה של אנשים שונים ומפיץ בשמם מידע.
רגע, המומחית הציעה עוד שירות.
"הקמת שני בלוגים בפלטפורמות חיצוניות עצמאיות. בבלוגים אלה יהיה ניתן לכתוב ולתקשר נושאים רגישים יותר שהמפלגה עצמה לא יכולה לעמוד מאחוריהם. הבלוג ה- 3 יהיה בלוג שמרכז אך ורק תכנים נגד מועמד ממפלגה אחרת שיבחר ע"י הליכוד, כדי לעורר את הדיון ולהציג את "האמת על הצד השני". "
אה, כן, אותה 'בעלת מקצוע' קיבלה את העבודה.
הליכוד העסיק לאורך השנים שורה של אנשים בתפקידים הללו. הנה דוגמא אחת מני רבות: ב YNET פרסמו ידיעה על שרה נתניהו. והנה כמה מהתגובות שנשתלו על ידי הליכוד, מתוך מסמך דיווח שנשלח למפלגה, על ידי אחד מהאנשים שעבדו בתחום:
| שרה נתניהו | ||||||||||
|
|
||||||||||
| 130. שוב שרה??? מגיב 47 – תנוח! | |||||||||||
|
|
|||||||||||
| שרה נתניהו | ||||||||||
|
|
||||||||||
נתניהו והליכוד לא המציאו, כמובן, כלום והם לא המפלגה היחידה שמשתמשת בטכניקות הללו, אבל מההתרשמות שלי הם צעד או שניים לפני כל מפלגה אחרת. בכלל, נתניהו פיתח לאורך השנים ארגז כלי תקיפה פוליטי מרשים, שמרתיע כמעט כל פוליטיקאי. עבור נתניהו עבד שנים ארוכות מעין מידען בשם שרון דרטבה. ללשכת נתניהו היו תיקים מוכנים ובהם חומר לא נעים על פוליטיקאים בכירים, מאיווט ליברמן ואהוד ברק ועד סילבן שלום. מדובר היה בסה"כ באיסוף שיטתי של חומרים שכבר התפרסמו על אותם אנשים, אבל ברגע שהיה פורץ העימות בין נתניהו לאחד מהם, צבא הטוקבקסיטים האמיתי וה'וירטואלי' של נתניהו, לרבות חברי הכנסת והשרים, שטופחו לתקיפה (דוד ביטן, מירי רגב) היה מצויד בכול החומר הנחוץ כדי למגר את היריב. תשאלו את בוגי יעלון.
אפקט ההרתעה הוא כה משמעותי, עד שלא מזמן אמר לי בכיר בליכוד – אני יוצא מנקודת הנחה שנתניהו מאזין לכל שיחה שלי. הבכיר העלה שם שמוכר בכוורת סביב נתניהו. וולטר סוריאנו הוא איש צללים, שהסתובב סביב נתניהו שנים ארוכות. בסביבה הקרובה לנתניהו ייחסו לו ביצוע עבודות רגישות עבור הבוס.
אמרתי לאותו בכיר שאין שום סיכוי. לא רק שנתניהו לא היה מסתכן בהאזנות כאלה, גם העלות והמאמץ פשוט גדולים מדי.
נתניהו השכיל לשתול כל כך הרבה מורא בקרב יריביו הפוטנציאליים שהם התחילו לפתח תיאוריות למה אסור לתקוף אותו יותר מדי. מין רציונליזציה של הפחד. זה מכעיס את הימין הרך, שאנחנו רוצים, טוען לפיד. נתניהו יפיל את עצמו, זה לא מועיל לתקוף אותו, טוען גבאי. שליטתו של נתניהו בפוליטיקה הישראלית נובעת לא מעט ממאזן האימה הזה. הוא ויריביו לא משחקים באותו מגרש. על תרגיל "ישראל היום" כבר נכתב לא מעט, נתניהו גם יודע להשתמש בעמותות כמו "אם תרצו" ואתרים כמו "ניוז 1" כדי לתקוף יריבים, לאתגר רגולטורים, או סתם להפיץ את מסריו. הקשר האמיתי בינו לבינם אינו רק אידיאולוגיה. יריביו, לעומת זאת, משתמשים בדרך כלל בכלים פוליטיים של המאה העשרים – תגובות שנונות לעיתונות, הופעות פומביות וראיונות בתקשורת.
המאמר פורסם ב"הארץ"
לרונית רון. אני אדם פרטי ןעצמאי. בעלת דעה מגובשת וניסיון חיים. גסות הרוח וניבולי הפה זה לא הסגנון שלי
אני מודאגת כאזרחית משחיתות השלטון ומודאגת לאן התדרדר השיח הציבורי עם תגובה כמו שלך
יקירתי. בת ארצי מולדתי.
אני לא מופתע. ממש לא.
הישרדות – בראש סדר העדיפויות.
הנה הוכחה לדברי דרוקר. רק לקרוא את הטוקבקים . צבא נתניהו ממשיך לזרות שנאה.
כל כך שיקוף של עולם רע! משהו שלא מספרים לילדי בית ספר. כמו סרטון של הפצצת שכונת מגורים בדמשק- לא רוצים להראות לקטנים. כך גם מצב הפוליטיקה בזמננו בארצנו – זה לא משהו שמישהו יתגאה להסביר לצעירים. יצנזר. והרי זאת המנהיגות! אלה העסקנים, אלה מוסדות השלטון! איך הידרדרו הדברים עד לרמה כזאת. איך ואיך – אולי נשמע פטתי (מעין "איכה") אבל זה המצב
במאמציו למצוא לבן של הרעייה עיסוק בחייו הריקניים,יצר האב המושחת לבן הלאיוצלח תפקיד של מרכז טוקבקיסטים מטעם ,שמקבלים ממנו דפי מסרים דבילים וילדותיים, עתירי שנאה נוטפת ,קלות לזיהוי ורוח האם שורה עליהם. גם לאנשי נתניהו שסרים למרותו באש ובמים יש ילדים בבית, והם מביטים בשאט נפש על "יורש העצר" שהומלך ביד אימו המטורפת.
שנה טובה רביב.
שנת שלום,שנת שגשוג,שנת צמיחה, שנה של התפכחות ושנה של צדק.
אף מילה על הפוסט ( כל מילה תקלקל ).
תודה על תחקירך, שקדנותך, אומץ ליבך ועל כל ההקרבה.
לא קל ולא פשוט.
עודד
אני דווקא מוצא את עצמי מעודד חלקית מהסיפור. העובדה שחברת "ייעוץ" כזו או אחרת שותלת מספר קטן של טוקבקים (אמנם יותר מ-2-3 שהובאו כאן כדוגמה, אבל עדיין בטל בשישים ביחס למאות התגובות האחרות), ואולי בלוג אזוטרי אחד או שניים שמקומו בבלוגוספירה ככל הנראה לא יוודע לעולם – מראות שהתחום הזה טרם התפתח לרמה שיש בה כדי להשפיע על דעת הקהל כהוא זה, אלא רק כדי לבזבז את כספי הקמפיין.
אני מעריך שבתוך שנים ספורות נמצא את עצמנו מתמודדים עם חברות דומות שמפעילות בוטים ומשוות להם מידה לא מבוטלת של אמינות אנושית, ואז נאלץ כבר להתמודד עם כמויות משמעותיות יותר של דיסאינפורמציה ושל הסתה (אלא אם אתרי החדשות ישכילו להניח אמצעי הגנה בסיסיים כנגדם).
ומדוע העידוד הוא רק חלקי? מכיוון שמשמתע מכך שאותן מאות רבות של תגובות שלא נקנו בכסף הן של אנשים אמיתיים, והם מסתובבים בינינו ביום יום מבלי שנדע איזה רעל וארס הם מסוגלים לירות ממקלדותיהם בחשכת הלילה כשהם לובשים את מסכת האנונימיות של הרשת.
יש פסוק שאומר:" צדק צדק לרדוף? רביב דרוקר העיתונאי כ"בלתי נלאה" קורא ומבין אותו כשקר שקר תרדוף"