החקירה הראשונה נגד ראש ממשלה מכהן ארכה בחודש. הידיעה על חשבון הדולרים של לאה ויצחק רבין התפרסמה באמצע מרץ 1977, חודש לאחר מכן כבר הייתה החלטה סופית של היועץ המשפטי, אהרון ברק. החקירה השנייה נגד ראש ממשלה מכהן ארכה שלושה חודשים. פרשת בר און – חברון התפרסמה בינואר 1997. באפריל 97 היועהמ"ש, אליקים רובינשטיין, הודיע על השורה התחתונה. עם השנים גברו ההיסוסים, החלו המריחות. פרשת חשבון ההובלות של עמדי כבר ארכה שנה מרגע שהחקירה החלה ועד החלטת היועץ. לפחות ניהול ענייני המדינה לא נפגעו. הפרשה עסקה בראש ממשלה לשעבר (נתניהו). החקירה הפלילית בפרשת עמותות ברק החלה בינואר 2000. קצת יותר משלוש שנים לאחר מכן היועץ פרסם את החלטותיו. פרשת האי היווני ארכה כמעט שלוש שנים וחצי, מפרוץ החקירה המשטרתית ועד החלטת היועץ מזוז. פרשת טלנסקי של אולמרט ארכה פחות משנה וחצי, מתחילת החקירה ועד החלטה סופית להגיש כתב אישום.
כמו שזה מסתמן, אביחי מנדלבליט ורוני אלשייך יקבעו שיא חדש. מכל החקירות שנוהלו נגד ראשי ממשלה, תיק טובות ההנאה הוא כמעט התיק הפשוט ביותר (למעט חשבון הדולרים). כמה עדים, סיפור מעשה ברור ויציב, מחלוקות עובדתיות לא גדולות ועוד מעט שנתיים שהתיק מתנהל. הוא עוד לא עבר אפילו מהמשטרה לפרקליטות. ראש צוות החקירה המשטרתי כבר התחלף, סגנו בפועל עבר לתפקיד אחר, עוד כמה חוקרים מהצוות כבר עזבו לאורך הדרך, בשבוע שעבר שוב קראו לעדת המפתח בתיק לעדות, אלוהים יודע איזה מספר. אולי בונים על זה שתמאס בהליך. המפכ"ל אלשייך, כנראה, מושיט פה יד לעמיתו ההססן מנדלבליט. בדרך כלל, יש גבול כמה המשטרה מוכנה לדחות את העברת התיק ולקחת על עצמה את התיק של מריחת הזמן. פרשות מסובכות כמו האי היווני ואיווט ליברמן שכבו יותר אצל היועץ המשפטי, מאשר במשטרה. כאן המפכ"ל דוחה את ההגשה. היועץ תמיד יוכל לטעון שהזמן שהתיק שכב אצלו הוא קצר יותר.
צחוק הגורל הוא שמנדלבליט עוד עלול להצטער על כל מריחות הזמן הללו. לקראת סוף השנה הזאת צפויה לו דילמה הרבה יותר קשה מזו שהוא מדמיין לעצמו עכשיו. סביר שאת ההחלטה הסופית, לאחר שימוע בתיק טובות ההנאה של נתניהו, הוא יהיה אמור לקבל לקראת סוף השנה. איך הוא ימרח כמעט שנה? אוי, זה קל. המתנה להמלצות משטרה, כמה חודשים של התלבטויות והשלמות חקירה, הזמנה לשימוע (בהנחה סבירה שנתניהו יוזמן לשימוע על עבירת מרמה והפרת אמונים בסיפור טובות ההנאה), שימוע ואז המתנה להחלטה סופית. בדיוק כשמנדבליט יצטרך לקבל את ההחלטה שהוא עובד כל כך קשה כדי לדחות, יקרה הגרוע מכול מבחינתו.
בסוף השנה הזאת, לנתניהו תהיה מוטיבציה הגיונית להקדים את הבחירות. הקואליציה, מן הסתם, תתחיל להתפרק, כדרכן של קואליציות שנכנסים לשנת בחירות. לנתניהו יהיה פיתוי אדיר להעמיד את מנדלבליט על קרני הדילמה. עכשיו, בסוף 2018, כשאנחנו כמה חודשים לפני בחירות אתה רוצה לקבל החלטה סופית בתיק? אתה רוצה להדיח אותי ללא משפט? כל החלטה של היועץ בתזמון ההוא תהיה רעה. להעמיד לדין בדיוק לפני בחירות, ייראה רע. הליכוד יטען שמנדבליט הכריע את הבחירות. לסגור את התיק בדיוק לפני בחירות, ייראה זוועה. לפיד יטען שמנדלבליט הכריע את הבחירות. לדחות את ההחלטה ליום שאחרי הבחירות – עוד יותר גרוע. הטוענים לכתר יגידו שזו דרכו של מנדלבליט לעזור לנתניהו. ההיגיון הדמוקרטי אומר שהכרעות כאלו צריכות לבוא לפני שהבוחר בא לקלפי. הכרעה אחרי בחירות תיראה כמו פרודיה על שלטון חוק. אם נתניהו לא ייבחר, התיק יאבד משמעות. אם נתניהו ייבחר ומנדלבליט יחליט להעמיד לדין, תישאל השאלה המוצדקת – עכשיו באים? אחרי שהרגע בחרו בו? זהו עונשו של ההססן. הדחיות לא מורידות מהקושי להכריע, רק עושות את זה מסובך יותר.
המאמר התפרסם ב"הארץ"
עם כל הכבוד ליועץ מנדלבליט, אין לי הרבה ציפיות ממנו.
אני עדיין בדעה שמכל התיקים/חקירות בנושא ראש הממשלה ובני משפחתו – לא יצא משהו רציני.
חלק מהנושאים ייאשימו משהו אחר, אולי אחד העוזרים, אולי אחד היועצים, תמיד אפשר למצוא מישהו מתאים.
ימציאו תירוץ כזה או אחר, יגידו לנתניהו נו נו נו, לא יפה ככה להתנהג.
יקבל אולי איזה נזיפונית קלה, אולי אפילו נקבל איזה התנצלות של נתניהו, אבל לא יותר מזה.
נתניהו לא יכנס לכלא כמו אולמרט.
אולי בגלל הסיבות האלו נתניהו מעדיף להקדים את הבחירות ככל האפשר. ממשלה בת שנה לא תמהר להתפרק בלי להראות השגים כלשהם לבוחרים