תחילת 2015 – בני גנץ עמד לסיים כהונה כרמטכ"ל. החלטה חשובה עמדה לפניו. לקחת את שנת השחרור או להשתחרר מידית. כלכלית, עדיף למצות עוד שנה על הפיירול הצה"לי. פוליטית, עדיף להשתחרר מיד. גנץ המתלבט בחר ללבן את הדילמה עם הבן שלו על כוס בירה. אתה חייב להשתחרר עכשיו, אתה חייב להיכנס לפוליטיקה ולעשות את זה, אמר הבן. המצב במדינה נורא, לנו יש מספיק כסף ונסתדר. אבא גנץ השתכנע, אבל הפוך. הוא החליט כן לקחת את השנה. למה, שאל הבן המופתע. פוליטיקה זה כמו מלחמה, כשנכנסים צריך להיכנס עם כול הכוחות, לא חצי חצי. אני עוד לא ערוך. אם אודיע על שחרור מידי עכשיו, מיד יסמנו אותי כמי שרוצה ללכת לפוליטיקה וכל דבר שאעשה, יוכתם בכך.
לולא ההחלטה ההיא גנץ כבר היה כשיר עכשיו, עוד שבועיים, להיות ברשימת מועמדים לכנסת הבאה. בגלל ההחלטה ההיא זה יקרה רק באמצע פברואר 2019.
יולי 2017 – אבי גבאי ניצח בפריימריז של מפלגת העבודה. ימים לאחר מכן הוא הוביל בכל הסקרים על יאיר לפיד כמועמד מחנה המרכז שמאל לראשות הממשלה. לפיד היה צריך להגיב לאיום הגדול. לא מגיעים לגמר בלי לנצח את חצי הגמר, הוא אמר לאנשיו ושינה לפתע כיוון בחדות. זה התחיל אפילו חד מדי, לפיד תקף (והתנצל מאוחר יותר) את גבאי על חוסר הניסיון שלו. מיד לאחר מכן, המכונה של לפיד החלה לעבוד טוב יותר. מתקפות על השחיתות של נתניהו, חזרה למצע של דת ומדינה, התבטאויות נגד כפייה דתית. גבאי הלך הפוך. הוא רצה לנצח את הגמר (נתניהו) בלי לנצח את חצי הגמר (לפיד). במקום לחזק את האחיזה בקרב מצביעי המרכז – שמאל, הוא החל ביהירות לבעוט בהם. היום ההובלה של לפיד על גבאי נראית כמעט בלתי הפיכה.
עכשיו – ציפי לבני סללה את דרכה הפוליטית מזיהוי הזדמנויות כאלה. גבאי ניצח בלעדיה, לא רצה אותה כשותפה שווה נוסח הרצוג, אפילו התבאס בתחילה מהפריים הקבוע, המשותף בסיעה בכנסת ביום שני, אבל כל זה היסטוריה רחוקה מהתקופה שגבאי היה חזק. אז הוא עוד חלם לתת שיריון ברשימה רק ללבני וליואל חסון, מקורבה. בשבועות האחרונים החלו בדרך פלא לצוץ פרסומים על סקרים שלבני עושה, סקרים שגילו (הפתעה, הפתעה) שלבני מאוד חזקה, שהיא יכולה להוביל רשימה עצמאית ולעבור את אחוז החסימה.
בלי לראות סקר אחד, אני שם את השקל האחרון שלי שזה קשקוש, אבל זה ממש לא משנה. לבני מבינה מצוין איזה קלפים מחורבנים יש לה, היא לא יכולה להרשות לעצמה לעבור עוד מפלגה. גם לא לרוץ לבד. היא חייבת לנצל את חולשתו הנוכחית של גבאי ב'בייס' כדי להשיג עסקה טובה ועכשיו.
העניין הוא שבעוד כמה חודשים יש סיכוי סביר ששום עסקה לא תעזור. גבאי עכשיו מודה "בשיחות סגורות" בטעויותיו. ספק אם זה יחזיר מצביעים. בניגוד למיתוס המקובל, מפלגת העבודה העדיפה להתרסק מספר פעמים עם מועמד חלש ולא לנסות להדיח אותו לקראת בחירות. במקרה הנוכחי, כבר נקבע שלא יהיו בחירות נוספות לפני הבחירות ובכול זאת, הנה תרחיש שנראה לי מאוד סביר. עוד כמה חודשים גבאי ידרדר למספר חד ספרתי של מנדטים. לא הרבה לאחר מכן, יתחיל דיבור אמיתי על הקדמת הבחירות לתחילת – אמצע 2019. כמה מבכירי המחנה הציוני יתאחדו – הרצוג, פרץ, אולי אפילו יחימוביץ' ולבני ויבואו לגבאי. זה לא הוגן, זה אפילו אכזרי, הם יאמרו לו, אבל בראשותך לא תישאר מפלגה ואם ניתן את ההובלה לגנץ, אנחנו נתחרה על השלטון. הוא גנרל לשעבר ואין לנו מושג מה עמדותיו ובכלל, נשבענו שלא נעשה יותר דברים כאלה, אבל עכשיו זה להיות או לחדול. גנץ קיבל 4 שנים להיערך לתרחיש הזה, לפי התבטאויותיו הפומביות האחרונות, לא נראה שהוא ממש הבשיל. הוא גם עלול לגלות, שהאיש שתמיד ערוך, בנימין נתניהו, פשוט יקבע את הבחירות ל 14.2.2019, רק כדי לחסום אותו.
המאמר התפרסם ב"הארץ"
ידיח או לא ידיח – זה לא כל כך משנה.
ה"פריימריז" של המחנה הציוני – זה אחד המוקשים בדרך של המפלגה לשלטון.
קבלני הקולות – ההשפעה שלהם על הרשימה לכנסת גדולה מאוד. יותר מדי.
אמיר פרץ יכול לנצח את ביבי.אתה והמלייה שלך שבוי בקונספציות מטופשות.ביבי משחק בכם! הבוז שלך לפרץ הוא לא עניני!
עם כל הכבוד לגנץ, אני חושב שהגיע הזמן לאנשים טובים יותר ושונים מהשטאנץ שלו בפוליטיקה.
אין מצב להחליף את גבאי,
הם יאבדו כל מצביע ספרדי שאיי פעם חשב להצביע להם (ובצדק)