המתקפה על בנט גדושה בכמויות גדולות של פופוליזם. נתניהו, שהטיל את הסגר המחמיר ביותר מהסיבות הכי לא ענייניות, יודע כמה מרחב התמרון של ראש הממשלה צר. יולי אדלשטיין – בעבר הכבר לא כל כך קרוב, דוגמא לענייניות בפוליטיקה – מבין מצוין שיש אפס אמת בטענה שלו ש'מסרנו עם אפס ותראה מה הם עשו'. אדלשטיין וחבריו מבינים היטב שזן הדלתא הוא פקטור חדש, הם רואים מה קורה בהודו (מי זוכר שפעם נחשבה למדינה שניצחה את הקורונה) ובאוסטרליה – המודל לכאורה של ניהול נכון של מגיפה. נתניהו, אדלשטיין וחבריהם מודעים לכל זה, כמובן, אבל הם מכורים לפוזיציה. אנחנו באופוזיציה, אז אנחנו נגד. כפתור הווליום תמיד על המקסימום. "בנט רוצח" (גפני), "אזרחי ישראל, אין מי שדואג לכם" (אבל אני פנוי).
להגנת ראשי האופוזיציה ייאמר: בנט עשה לא מזמן בדיוק אותו הדבר. כיושב ראש מפלגה קטנה, שהושלכה בכוונה אל מחוץ לקואליציה, בנט תקף את נתניהו בימים הכי קשים של המגיפה. הוא עשה את זה בשחצנות אין קץ, חצה קווים אדומים, האשים לא כל כך במשתמע את הממשלה והעומד בראשה במותם של אנשים. חלק מהזמן הוא עשה את זה כשהוא מכהן כשר הביטחון של נתניהו, בדיוק כשם שעשה תוך כדי מבצע "צוק איתן". לא היה תקדים לזה, כנראה, בתולדות המדינה. חבר קבינט בכיר, שתוקף תוך כדי משבר לאומי גדול, את הממשלה בה הוא יושב ואת ראש הממשלה שמינה אותו. בהתחלה הוא הציג את מיעוט הבדיקות לקורונה כמינימום מחדל יום הכיפורים. עכשיו בודקים 100 אלף אנשים ביום וזה לא ממש משנה את המצב. אחר כך (כמו רבים אחרים) הוא רתח מזעם על חוסר היכולת לערוך חקירות אפידמיולוגיות לכל המאומתים. ובכן, מסתבר שגם כשעורכים זה לא ממש ממגר מגיפה. הוא היה גם שותף להזייה במסגרתה היחידה הטכנולוגית של צה"ל פיתחה מכונות הנשמה. "העלינו את הקו האדום", הוא הכריז בגאווה. מעניין מה קורה עם זה היום.
בנט הוא האחרון שיכול, אם כן, לבוא בטענות לאופוזיציה. עכשיו הוא אומר ש"הקורונה לימדה את כל העולם שיעור בצניעות", גרסת בנט ל"דברים שרואים מכאן" של אריאל שרון. אצל שניהם זו צניעות מזוייפת, שמסתירה ציניות גדולה. בנט ידע היטב בשעה שתקף שספק אם הוא צודק, אבל לא היה אכפת לו. הוא לא האמין, מן הסתם, שהמציאות תגלגל אותו למקום שהוא יצטרך לנהל את המגיפה וזכר שבישראל אף אחד לא משלם מחיר על התקפות מהסוג הזה. הנוכחות של דרעי בחיים הפוליטיים שלנו היא ההוכחה הטובה ביותר שאף אחד לא זוכר מי אמר מה ומתי.
להגנתו של בנט יש להגיד – הוא נשאר נאמן לגישתו מתחילת ימי הקורונה. להימנע מסגר כמעט בכל מחיר. אין לו גם את ה"אני ואני ואני" והוא משתדל לא לזגזג בפראות כקודמו. עוד יותר חשוב – בנט עושה מאמץ ניכר לא לקבל החלטות באחת בלילה, שאמורות להשפיע על חייהם של אנשים שש שעות לאחר מכן. על דבר אחד בנט לא יכול להגן. על הבריחה שלו משאלות. בנט הרוויח המון נקודות כשר ביטחון על נגישותו, הפייסבוק לייב שערך, נכונותו לענות על שאלות, להגיד 'לא יודע', לשתף. היום בלשכת בנט אוהבים להגיד – כמו כל לשכת ראש ממשלה שאי פעם הייתה פה – הבעיה שלנו היא בהסברה. שטויות. כשהקורונה הרגה 30 אנשים ביום, ראש הממשלה נפגע. כשהקורונה נעלמה, ראש הממשלה עלה. ממשלת בנט – לפיד תשרוד את הקורונה, אבל לבנט יש פה הזדמנות אדירה להראות שהוא אחר. להסביר, לנמק, לא לתת הצהרה ולברוח. כן, הוא יעשה טעויות ולפעמים יצטער על מילה כזו או אחרת, אבל בטיפוס הסיזיפי שלו לקבל את הפיגורה של ראש ממשלה, זו הזדמנות שמטומטם לפספס אותה.
המאמר התפרסם ב"הארץ"