הרבה אי דיוקים מופרחים בויכוח סביב מינוי עמיר פרץ ליו"ר התעשיה האווירית. לא, זו לא הפעם הראשונה שמובא לממשלה מינוי שנפסל על ידי ועדת המינויים. כבר ב 2004 זה קרה. הוועדה פסלה את שלמה בן לולו, איש ליכוד וראש עירית בית שאן לשעבר לתפקיד יו"ר חברת נתיבי גז. השר הממנה סרב לקבל את ההחלטה והביא אותו לאישור הממשלה (שאישרה אותו רק לדירקטור, לא יו"ר). מי היה השר הממנה? שר האוצר, בנימין נתניהו.
גם השר ליברמן לא הסכים לקבל את החלטת ועדת המינויים לא לאשר את מועמדותו של יאיר שמיר לתפקיד יו"ר תעשיה אווירית והביא את זה לממשלה, אבל בניגוד לספינים, ה'זיקה הפוליטית' של שמיר לליברמן, לא הייתה עיקר הבעיה. ההתנגדות למינויו נבעה מניגודי עניינים שהיו ספיח של כהונותיו הקודמות של שמיר כיו"ר תעשיה אווירית. באותו מהלך אישרה ועדת המינויים את מועמדותם של יצחק אהרונוביץ ועוזי לנדאו, שרים לשעבר של ליברמן, לתפקיד יו"ר תע"א ויו"ר רפאל בהתאמה. תהרגו אותי, אבל איך עוזי לנדאו ואהרונוביץ' כשירים במקום בו עמיר פרץ פסול?
סימן השאלה סביב ההחלטה לפסול את עמיר פרץ מתחדד עוד יותר כשחושבים על היו"ר האחרון של תעשיה אווירית, שאישרה ועדת גילאור. על עמיר פרץ דקדקה הוועדה וכתבה שהוא היה זמן קצר שר ביטחון וכבר עברו 15 שנה, אבל הראל לוקר כיהן בכלל כמנכ"ל של משרד מטה, הוא לא ניהל מיליארדים ולא אלפי עובדים, לפני כן היה עורך דין ואחרי זה הייתה לו חברת ייעוץ, איך ניסיונו עולה על זה של מי שהיה יו"ר הסתדרות, שר כלכלה ושר להגנת הסביבה? לוקר היה בעל זיקה משמעותית לראש הממשלה, שאת משרדו הוא ניהל. זה לא קשר יותר חזק מהקשר בין פרץ לגנץ, שמעולם לא היו באותה מפלגה ובסה"כ כרתו ברית פוליטית?
שלא יובן לא נכון – אני מאוד בעד נבחרת הדירקטורים. לשר האוצר, יאיר לפיד, מגיע קרדיט ענק על המהלך הזה (שהוביל אורי יוגב, מנכ"ל רשות החברות). טוב מאוד שהרוב המכריע של הדירקטורים בחברות ממשלתיות יבואו משם ומצוין שב 95 אחוזים מהמקרים תכובדנה החלטות ועדת המינויים. צדקה ועדת המינויים שפסלה את אמי פלמור, מנכ"ל משרד המשפטים לתפקיד יו"ר חברת חשמל, אבל המקרה של עמיר פרץ נופל לחלוטין בתוך המקרים שהוועדה טעתה בגדול וטוב עשתה הממשלה שאישרה את מינויו אתמול.
בהחלטתה – אחרי שניסתה לגמד את ניסיונו והשכלתו של פרץ – קבעה הועדה שפרץ כשיר לתפקיד יו"ר תעשיה אווירית, אבל בגלל זיקתו לשר הממנה, בני גנץ, הוא נזקק ל"כישורי יתר". ובכן, כשחושבים על תעשיה אווירית, מי יותר כשיר לעמוד מול ועד העובדים העוצמתי של תע"א, שחצי שולט בחברה?
כשבני גנץ החל במירוץ שלו לראשות הממשלה הוא עשה פגישה עם יו"ר העבודה. פרץ עוד חלם אז על 15 מנדטים. גנץ בחיוך הזכיר לפרץ שכשר ביטחון הוא לא מינה אותו אף פעם לתפקידים שהוא רצה. פרץ ענה שנכון וגם עכשיו הוא לא חושב שהוא מתאים לכהן כראש ממשלה.
כמעט שחוק לכתוב בהקשר של פרץ את המילים "כיפת ברזל", אבל פרץ על שלל מגרעותיו, תמיד ניחן בעצמאות מחשבתית. מישהו באמת מדמיין את פרץ מבטל את דעתו בעניין שקשור לתעשיה אווירית כי בני גנץ התקשר אליו? זה כמעט מצחיק לכל מי שמכיר את מערכת היחסים בין השניים ואת אופיו של פרץ וזו גם תעודת עניות לראשי השמאל הציוני (מיכאלי, הורוביץ וזנדברג( שנמנעו אתמול בהצבעה, כשהם שוב נראים כמו מי שלא ניחנים באותה נכונות שהייתה תמיד לפרץ לנקוט עמדות לא פופולאריות.
המאמר התפרסם ב"הארץ"