נטייתו של נתניהו לדחות החלטות לרגע האחרון היא כמעט דת. זה התחיל מן הסתם כתכונת אופי ובמשך השנים נצבע בצבעים שכלתניים. הנטייה הזאת הביאה עליו במידה רבה את הטעות הפוליטית הכי גדולה שלו. כשנתניהו כבר רצה להציל את הממשלה שלו עם גנץ, זה היה מאוחר מדי. מה הוא לא היה נותן עכשיו כדי לחזור לממשלה ההיא. אותה נטייה עשויה לגרום לו לפספס עכשיו את עסקת הטיעון. רציונלית, נתניהו מזמן הבין שזו הדרך הכי טובה עבורו. לפרוש,להשפיע מבחוץ, ליהנות מהחיים, לעשות כסף ומי יודע – אולי לחזור עוד כמה שנים. הבין, אבל דחה. עכשיו, כשהחליט לקדם את זה ברצינות, ייתכן מאוד שזה מאוחר מדי. לפחות לעסקה עם מנדלבליט. נשארו לכהונת היועץ רק שבועיים, עוד לא נסגר המתווה העקרוני. היועץ לא יילך על זה בלי לוודא שביהמ"ש קובע קלון ונתניהו הורחק לשבע שנים. גם אם נתניהו יתפכח מהפנטזיה של הכרעת דין ללא קלון, ספק אם יש מספיק זמן על השעון להספיק לנסח כתב אישום מתוקן בו יודה נתניהו.
בפרקליטות, למשל, אומרים שאין סיכוי שיוותרו על האישום לפיו נתניהו הנחה את מנכ"ל משרד התקשורת פילבר למתן את ירידת המחירים בטלפון הקווי אליה נדרשה "בזק". האם בנימין נתניהו – שרגישותו למילה הכתובה עצומה, בטח כשמדובר בתיאור חלקו בהיסטוריה, יסכים להודות בכך שהוא – הצ'מפיון של השוק החופשי והורדות המחירים – נתן הוראה לדפוק את כל אזרחי ישראל בגלל קרבתו לבעלים של "בזק"? רק על הרכיב הזה אפשר להתווכח חודשים, קשה לראות את זה מסתיים בשבועיים שנותרו לכהונת היועץ.
כשהתחילה חקירת הנשיא משה קצב, הוא קיבל חיבוק בלתי צפוי מפרופסור אהרון ברק. זה קרה בטקס השבעת שופטים והרים לא מעט גבות. ברק המשיך להגיש סיוע לקצב בשנים שלאחר מכן, פומבי ולא פומבי. זה אולי לא הצד הכי מפואר של פרופ' ברק, אבל אפשר לחשוב על חטאים חמורים יותר. בהפוך על הפוך, טוב מאוד שהוא פעל לטובת נתניהו. המחשבה הצינית הזאת בטח לא עברה לו בראש (ואולי כן?), אבל כשמנהיג התנועה הביביסטית מתקשר לאוייב האידיאולוגי הגדול ביותר שלו לכאורה, כדי שיעזור לו, הוא הופך באחת לברגותי שאוכל טורטית בכלא בעת שביתת רעב, שהוא מנהיג.
קשה גם להתחבר לטיעון שהנכונות העקרונית של היועץ לעסקה פוגעת במשפט. הפרקליטים שמנהלים את התיק כועסים ובצדק, אבל גם הם בוודאי יודעים שמשפטית ההשפעה של הסיבוב הנוכחי, בהנחה שלא ייגמר בעסקה, מינימלית. שמיעת הראיות תימשך עוד כל כך הרבה זמן, שבסופן, האפיזודה של סוף ינואר 22 תיראה זניחה. מצד שני, ציבורית, יש לסיבוב הנוכחי השפעה גדולה. אפילו לשופרות הכי נאמנים של נתניהו יהיה קשה להמשיך לטעון שהכול תפור, כשהבוס רוצה עסקת טיעון. אגב, בניגוד להרבה הערכות, העסקה לא מתה ב 31.1, כשמנדלבליט מסיים את כהונתו. בעסקה המוצעת יש היגיון לשני הצדדים וככזו היא תמשיך לפתות את שני הצדדים, לא משנה מי יהיה או תהיה היועץ/ת.
זו תהיה ברכה גדולה אם הפנייה הכל כך מאוחרת של נתניהו, תגרום לכך שהעסקה לא תקרה. לפחות בינתיים. למשפט נתניהו יש ערך ציבורי עצום. מה שנחשף בעדויות בביהמ"ש על התקשורת הישראלית, למשל, עד עכשיו, גם אלף תחקירים לא היו יכולים לחשוף. מה שיסופר בקרוב, בהנחה שהמשפט יימשך, על הרגולציה של משרד התקשורת, זה כאילו נכנסה חברת ניקיון ענקית והוציאה את כל הלכלוך. גם הטענה שמה שלא יקרה במשפט, כל אחד מהצדדים יתבצר בעמדתו, לא נורא משכנעת. במהלך משפט דרעי, נטענה אותה טענה, אבל אחרי הכרעת הדין והערעור, חוץ מקומץ נאמנים מושבע, ספק אם יש מישהו שחושב שתפרו תיק לדרעי.
המאמר התפרסם ב"הארץ"