מתי באמת איבד ראש הממשלה אמון בראש שב"כ? בדיון בבית המשפט העליון שאלו השופטים זאת שוב ושוב. המועד קריטי: אחרי 7 באוקטובר? אם כך, למה חיכה שנה וחצי? בגלל פרשת המסמכים המסווגים? אם כן, בעצם זה חיסול חשבונות.
חזרתי לרגע לפרשת דריסת המאבטח, חודש לפני המלחמה, כשמירי רגב בטיפשות יוצאת דופן הוציאה לתקשורת את הסרטון שבו היא דוחקת וגוערת בנהג שלה שייתן גז אף על פי שאנשים חוסמים את הדרך. היועץ האסטרטגי גל בייסברג המליץ לה אז להתמודד עם המבוכה התקשורתית כך: יש כאן איום שהוא הזדמנות אדירה! המחאה זלגה לשב"כ. השרה חשה מאוימת. כלומר, התנהגות אלימה ואדנותית של רגב תתווך כהתנהגות פוליטית של שב"כ.
יועץ תקשורת שני, אבי בלומנטל, שנבחר בכלל במכרז לייעץ למשרד התחבורה, ממליץ ללכת על קו נגד היחידה לאבטחת אישים: זה זמן רב נבחרי ציבור חשים ששב"כ, במקום להגן עליהם, נהפך לאיום. שרים בכירים מבקשים אבטחה מחוץ לשב"כ. הכוורת של רגב עסקה בהכפשת שב"כ בתקשורת באמצעות העיתונאים שהם סומכים עליהם: עמית סגל, שרון גל, איילה חסון.
ראש המטה של רגב, יונתן יהוסף, תיאר אז בריאיון את שיחת הוועידה בין רגב, בר וראש הממשלה, שיחה שהקשיב לה. יהוסף היה משוכנע שנתניהו יגבה את בר. לא כך היה. מעתה אמרו: השאלה אינה מתי איבד נתניהו אמון בראש שב"כ, אלא אם היה לו אי פעם אמון בראש שב"כ כלשהו? בתחילת שנת 2000 פגשתי את נתניהו, אז "אזרח מודאג" מחוץ לפוליטיקה, כדי לדבר על יחסי ראש הממשלה עם ראש שב"כ. גם אז לא היה לנתניהו אמון בראש שב"כ עמי איילון, ולימים הוא טען שאיילון שיקר בדבריו בנוגע לפתיחת מנהרת הכותל.
בסיבוב הזה נתניהו ניצח. בר נאבק בגבורה. השופרות לעולם לא יבינו זאת, אבל בר היה מעדיף לפרוש חודשים לפני כן, עם הרמטכ"ל ואולי לפניו. הוא באמת נשאר רק כדי לשמור על העצמאות של שב"כ ועל החיים הדמוקרטיים כאן. בסוף נכנע והציג תאריך פרישה. יש גבול עד כמה אפשר לשרוד כאשר אנשים כמו היועץ המשפטי לשעבר יהודה וינשטיין אומרים שהוא היה צריך להתאבד אחרי 7 באוקטובר.
תאריך הפרישה שקבע בר מרוחק יותר מחודשיים מהחלטת הממשלה המקורית, אבל נתניהו צרב בגוף חקירה נוסף את הלקח שמי שמסתבך איתו משלם מחיר. במשרד מבקר המדינה, במשטרה ובנציבות שירות המדינה כבר הפנימו זאת. עכשיו מפנימים זאת גם בשב"כ. חשוב יותר, נתניהו השאיר לעצמו מרחב תמרון גדול במי לבחור ליורש. הניסיון לכפות עליו בחירה של ראש שב"כ מתוך שורות הארגון, בעזרת שוט פסיקת בג"ץ, אינו רלוונטי עוד. נתניהו לא סופר את הציבור הכללי, רק את הבייס. שם שיטריף את התקשורת, יערער את שב"כ ויתחיל פרישה המונית של בכירים בו עשוי להתקבל בהתלהבות גדולה אצל הבייס.
בן גביר, סמוטריץ', קרעי ואמסלם בוודאי ישמחו על החלשת שב"כ. היכולת של היועצת המשפטית או של ועדת גרוניס לעצור מינוי כזה מוגבלת למדי. הסכנה לתפקוד התקין של שב"כ מעולם לא היתה מוחשית יותר. לא נותר אלא לסמוך על יכולות הבחירה של נתניהו, שהסביר בעדותו בבית המשפט כי מינה אנשים כמו מנדלבליט ואלשיך, ואז הם נהפכו לעצמאיים (איזו כפיות טובה). חיפוש של פרופיל יוסי שלי יכול להרוס את שב"כ. פרופיל אלשיך "עלול" להיות עצמאי. מי בכלל יסכים להתמנות עכשיו לראש שב"כ שכפוף לנתניהו? קשה לחשוב על סוגיה דרמטית יותר מהמינוי הזה.