חסד אחד עשה עמנו ההוא שאנחנו לא כל כך מאמינים בקיומו. כי אם כבר מלחמה על הדמוקרטיה, עדיף שהצד השני יהיה מיוצג על ידי שלמה קרעי.
אחרי שבנימין נתניהו הודיע על פיטורי ראש השב"כ שוחחתי עם כמה מראשי המחאה והאופוזיציה. כולם הביעו אותו חשש: יהיה קשה להרים מאבק ציבורי משמעותי על המשך כהונת ראש השב"כ. רוב הציבור חושב שרונן בר צריך ללכת ובר עצמו הודיע שיילך. אלו תנאי פתיחה קשים למאבק ציבורי משמעותי. התקווה היתה שניתן יהיה למקם את המחלוקת בשאלת הציות לחוק.
ביום שישי הוציאה שופטת בית המשפט העליון, גילה כנפי־שטייניץ, החלטה רזה: החלטת הממשלה על פיטורי ראש שב"כ מושעית עד להודעה חדשה. חילופי ראש שב"כ נקבעו רק ל–10.4, או עד למינוי ראש שב"כ חדש. ממשלה חכמה היתה מתעלמת וממשיכה הלאה. למזלנו, יש לנו את קרעי, בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר והיתר, שאמרו שלא יצייתו להחלטת בג"ץ. הם העירו את כל מוקדי המחאה. ההודעה המניפולטיבית של בנימין נתניהו הבליטה יותר את מה שלא היה בה: אמירה שהוא מתחייב לציית לביהמ"ש העליון.
גל הצונאמי התרומם. ארנון בר דוד, יו"ר ההסתדרות, שנכווה באותה שביתונת למען החטופים, שבה התקבל הרושם שהוא לא שולט בחצי מההסתדרות, פתאום קיבל משהו לעבוד איתו. על סכסוך עבודה שמתחיל בכך שהממשלה לא מצייתת לחוק ניתן אולי להגן אפילו בבית הדין לעבודה. הקואליציה שעצרה את המהפכה המשטרית קמה לתחייה: ארגוני המעסיקים, פורום ראשי המשק, 60 ראשי רשויות מקומיות כולל ירושלים וחיפה, משרדי עורכי הדין הגדולים, נשיאי האוניברסיטאות, שרושמים פרק מפואר בהתנגדות למהלכים שישנו את אופי המדינה, מחאת ההיי־טק, כולם — כמו בפגישת מחזור, חידשו יחסים והתחילו לחזור לעניינים. ההפגנות כבר נראו אחרת לחלוטין.
השבוע הנוכחי לא ישפר את מצב רוחם של המוחים. התקציב הנוראי יעבור, לממשלה תובטח עוד שנה לפחות, ולקינוח: מהכנסת הבאה יחול שינוי בהרכב הוועדה לבחירת שופטים, שיהפוך לרווי פוליטיקה. השאלה היא אם המחאה תשרוד את השבוע הזה. העייפות עדיין כאן, הכנסת יוצאת לפגרה, לכאורה לא יהיה על מה להילחם, חוץ מעניין ראש השב"כ.
לפני נתניהו פתוחה דרך קלה יחסית לפירוק המוקש הזה. הוא יכול להודיע שאחד הסגנים של רונן בר ימונה לראש השב"כ. די מהר לאחר מכן הוא יוכל לסכם עם בר על מועד פרישה והעתירה לבג"ץ תתייתר. העובדה שעד עכשיו לא עשה זאת מלמדת כמה הוא התקנא בדונלד טראמפ והוא רוצה מישהו משלו לראשות השב"כ, שיעשה לארגון מה שבן גביר עשה למשטרה. כל מועמד אחר, אפילו בכיר מוסד לשעבר, יתקבל בחשדנות עצומה. ככל שנתניהו יתמהמה עם ההחלטה, כך יקל על המחאה לתפוס תאוצה ולבג"ץ לקבל החלטה.
עד עכשיו, בג"ץ לא התעלה לגודל השעה. העליון אפשר את כינוס ישיבת הממשלה לפיטורי ראש שב"כ, על אף שהיו סיבות טובות לעכבה. הוא איפשר את מינוי בן גביר לשר לביטחון לאומי, על אף שהיו סיבות טובות לעכבו. לנתניהו אין דבר כזה טור עם נקודות זכות. אם הם יקבלו החלטה שלא נושאת חן בעיניו, ההתנפלות עליהם לא תקוזז עם "התנהגותם הטובה" קודם. בינתיים, נקבעו עובדות בשטח: בן גביר שר לביטחון לאומי והשוטרים מתנהגים בהתאם. אחרי שנקבעו העובדות, מלאכת ההחלטה של שופטי העליון בעתירות עצמן הפכה ליותר קשה. היועצת המשפטית לממשלה וראש שב"כ נלחמים בגבורה את מלחמת הדמוקרטיה הזאת. הגיע הזמן שגם העליון יצטרף.