שמעון פרס היה מושא להרבה לעג על התנגדותו להפצצת הכור העיראקי. כשמתעמקים בנימוקי שני הצדדים למחלוקת ההיא קצת מפחיד להבין, שיש סיכוי שבזמן אמת פרס לכאורה צדק. הסיכונים היו גדולים מהסיכויים, אלא שהסיכון לא התממש והפעולה שמנחם בגין הוביל נהפכה לאחת המוצלחות ביותר שישראל ביצעה אי פעם.
לא ברור למה היה חשוב בשבוע שעבר לראש המוסד, דוד ברנע, לספר בפומבי שראש הממשלה הכריע בעד מבצע הביפרים בניגוד לאסכולה הרווחת בדיון. אולי בעצם רצה להגיד "ראש הממשלה ואני הובלנו את המבצע". גם כאן, כשמתעמקים בנימוקי שני הצדדים לוויכוח — בזמן אמת שיקולי המתנגדים, בעיקר הרמטכ"ל, נשמעים לא פחות חזקים, אולי יותר.
בוויכוח הזה יש שאלה שהציבור שרוי עדיין בעלטה מסוימת ביחס אליה: עד כמה גדול היה הסיכון לחשיפת הביפרים. ברור שאם המבצע כולו עומד להיחשף, ההכרעה משתנה לכיוון הפעלתו. בניכוי שיקול זה, הפעלת הביפרים במועד שבוצעה בו היתה מנותקת מהקשר. ישראל לא החליטה לצאת למערכה נגד חיזבאללה; ההערכה על יכולות התגובה של הארגון אז היתה שיש אפשרות להתרחבות המערכה לכיוונים קיצוניים ו"בזבוז" קלף אדיר, שנבנה בגאוניות במשך שנים. אפשר להבין את עמדת הצבא.
הערה אישית: עוד לפני מבצע הביפרים כתבתי כאן בעד הסדרה בצפון. ניהלנו מלחמת התשה בלי מטרה ברורה, כשאנחנו נותנים לחיזבאללה הישג עצום בדמות שיתוק הצפון. בדיעבד ברור שטוב שלא עשינו את ההסדרה. מצבנו כרגע בצפון עדיף לאין ערוך על הסדרה שהיתה נעשית אז. להגנתי אומר שבכירים וחשובים ממני פעלו למען הסדרה כזאת. בראש ובראשונה ראש הממשלה נתניהו, בכיר המתריעים מפני הסתבכות עם חיזבאללה ("מגדלים ייפלו בתל אביב"), שר הביטחון יואב גלנט, בני גנץ, גדי איזנקוט וראשי הצבא. למעשה, הדבר היחיד שמנע הסכם עם חיזבאללה היה סרבנות חיזבאללה, שהתנה את ההסכם בצפון בהפסקת אש בדרום.
במסגרת ההבניה מחדש של הנרטיב ההיסטורי, כל גיבורי הדרמה ההיא נצמדים עכשיו לאיזשהו תסריט הוליוודי, כל בכיר ותסריטו. נתניהו בכלל הוביל מערכה מתוכננת נגד חיזבאללה, למרות כל ההתנגדויות בצבא ובקבינט. שטויות. כל אחת מהפעולות ששינתה את המצב בצפון היתה מבודדת, בלי היגיון מסדר, בלי כוונה תחילה ובנויה על מה שבדרך כלל מניע את קבלת ההחלטות בישראל — ניצול הזדמנות.
הצלחת מבצע הביפרים נסכה ביטחון רב בצמרת הישראלית; התלוותה לכך ההפתעה מהחולשה של תגובת חיזבאללה והצלחת מבצע "חצי הצפון" שפגע ביכולת הטילית של חיזבאללה. בשלב זה הגיע מודיעין פנטסטי, שחייב החלטה מהירה ביחס לשורת חיסולים של בכירי חיזבאללה, בראש ובראשונה נסראללה. את נסראללה, ידע קומץ של שותפי סוד, יכולנו לחסל בהרבה הזדמנויות בעבר, אבל חששנו. גם הפעם היה מי שהזהיר בצבא מתוצאות הרות אסון, אבל גלנט והרמטכ"ל הלוי היו בעניין מן הרגע הראשון. גם נתניהו, אבל הוא התמהמה עם ההחלטה עד למצב שההזדמנות כמעט אבדה.
בשנים הבאות ניצני קרב הקרדיטים ייהפכו לסאגה. הלקח האישי הקטן שלי הוא: לזכור תמיד כמה אתה לא יודע, בוודאי כעיתונאי. אגב, גם שרי הקבינט לא הכירו את מבצע הביפרים ומכשירי הקשר ולא היה להם מושג על המודיעין הנהדר שיש לנו על נסראללה. האם הייתי חושב אחרת על הסדרה ביולי 2025, אם הייתי יודע שיש לנו היכולות הללו? האמת, אין לי מושג.