איני שותף לביקורת הקשה על תפקוד האופוזיציה. ברור שאפשר לעשות יותר, אבל ההשוואה לגוש המונוליטי של נתניהו אינה הוגנת. הפער בין בן גביר לדרעי, סמוטריץ' וברקת קטן בהרבה מזה שבין עודה לאלקין. ביקורת אחת יש: העובדה שראשי האופוזיציה אינם מסוגלים לעמוד יחד ולומר "מיליון דברים מפרידים בינינו, דבר אחד מחבר: הממשלה הזאת חייבת ללכת הביתה", ומשם להפעיל מטה משותף להפלת הממשלה.
ללפיד יש תשובה לא רעה לביקורת. אם נעמוד על במה אחת, נעשה את העבודה לנתניהו, שרוצה למתג את כולנו כשמאלנים ששונאים אותו. חלק מהתשובה נובע לא מחוסר רצון, אלא מחוסר יכולת. היכולת של ליברמן, גנץ, בנט ולפיד להתאחד לאגרוף אחד תשפיע במידה רבה על הרכב הממשלה הבאה.
אני מניח שכשיתקיימו סוף סוף בחירות, נתניהו לא ייחשב בהן מועמד להרכיב ממשלה. הסקרים מראים זאת בעקביות כבר כשנתיים. קשה לראות תסריט שבו המלחמה מסתיימת בדרך שתגרום לו לצמוח ממנה, להפך; כרגע מספרי גוש נתניהו עוד מחמיאים משום שבעיני רבים הוא מנהיג במלחמה. מסורתית, בזמן מלחמה המספרים של ראש ממשלה טובים הרבה יותר מביום שאחריה. כשהיום הזה יגיע, האכזבה תנחת, והבוחרים, בעיקר הימנים שהמשיכו לחכות לניצחון המוחלט, יברחו.
אחרי תוצאות בחירות כאלה, סביר לחשוב שהחרדים לא ידבקו בנתניהו. הם לא יסכימו לשחק במשחק ההסתה נגד הערבים וכפיית בחירות נוספות במצב שהתקציבים שלהם נמצאים בו. הסיכוי לכך עשוי לייצר כעת מרוץ חימוש של חיזור אחרי החרדים, מי ייתן להם יותר בסוגיות הגיוס והקצבאות, ולגרום להם לפרק את הממשלה.
ארבעת הטוענים לכתר מבינים את המצב. גנץ בטוח שהוא במצב הרע ביותר. לפיד יעדיף את בנט על פניו. לפיד, בנט וליברמן נהנים מהרמוניה משופרת, לעומת יחסי גנץ עם כל אחד מהם. מסקנה: גנץ יהיה הראשון שירוץ אחרי החרדים ואחרי הליכוד פוסט־נתניהו. הרבה ממה שגנץ עושה היום — המחמאות המוגזמות לדרעי, החתונה של בבצ'יק — נובע מכך.
לפיד וליברמן אינם יכולים לפנות לחרדים. המסקנה של שניהם ברורה: להגיע לברית פוליטית ולפעול ביחד במשא ומתן הקואליציוני. כרגע, כמו לפני בחירות, מראית עין של ברית כזאת תזיק להם מאוד. בוחריהם לא יאהבו זאת. אחרי בחירות הם יכולים לסכם על רוטציה בתפקיד ראש הממשלה ולפעול כמפלגה משותפת, שעשויה להיות שווה 30 מנדטים. כדי להתקרב לראשות הממשלה הם יצטרכו את הליכוד, את בנט ואת גולן. לא פשוט.
בנט, במובן הזה, קצת בודד. לפיד אכן יעדיף אותו על גנץ, אבל מן הסתם יעדיף תחילה את עצמו, אפילו שני ברוטציה. הוא צפוי לחזר אחרי הליכוד והחרדים, בהנחה שהקרבה בעמדות תייצר מחילה על משקעי העבר.
כל משחקי המספרים המסובכים הללו נועדו להמחיש דבר אחד. מי שמדבר עם פקידים במשרדי הממשלה שומע את אותה שורה: געגוע לימי ממשלת השינוי. עזוב פוליטיקה, אומרים הפקידים, היתה תחושה של עבודה, התקדמות, ענייניות.
כדי לשחזר זאת, כדי להגיע שוב לממשלה שפויה, סבירה, ראשי קואליציית השינוי צריכים לעבוד מעכשיו על תיאום ביניהם. פחות חשוב שיעבדו עכשיו יחד להפיל את נתניהו, כאן התועלת של שיתוף הפעולה פחות משמעותית. הוא חשוב יותר ביום שאחרי הבחירות. אז תידרש התעלות דרמטית על האגו, מהסוג שהיה להם עם הקמת ממשלת השינוי. זה מתחיל ונגמר בהסדרת הכלל שיקבע מי מהארבעה הוא ראש הממשלה. אם תהיה הסכמה על כך, הכל יתיישר בהתאמה.