הם צריכים להודיע שהם הולכים הביתה. כולם. הרמטכ"ל, ראש השב"כ, ראש אמ"ן, אלוף פיקוד דרום, מפקד אוגדת עזה. גשם של הודעות. לא מחר בבוקר, כי לא נוטשים את המשמרת. מקבלים עליהם אחריות, מודיעים לצבא ולדרג המדיני שיחפשו מחליפים, ובתהליך של כמה חודשים הצמרת הביטחונית תתחלף. דן חלוץ הודיע על התפטרותו חמישה חודשים אחרי תום מלחמת לבנון השנייה, ונשאר בתפקיד עוד חודש עד שגבי אשכנזי נכנס. במקרה הזה — ככל שהדברים תלויים בבנימין נתניהו — המלחמה תימשך לעד, ולכן אין סיבה להמשיך להמתין. הישארותם בתפקיד גורמת יותר נזק מתועלת.
קחו את הדוגמה הקטנה של תא"ל דן גולדפוס. למה אמר את שאמר? למה העז לעקוף את דובר צה"ל והרמטכ"ל? כי הצמרת איבדה את האוטוריטה שלה, הגבנון כבר לא ניתן להסתרה. אנחנו זקוקים לצמרת צבאית שאין לה בעיה לעמוד מול ראש הממשלה ולהגיד בקול גדול: צריך לעשות עסקת חטופים. לא רק בגלל החטופים, למרות שזו סיבה מספיק טובה, אלא גם כדי לאפשר לצה"ל להתארגן מחדש, ליישר את יחסינו עם ארה"ב, להביא לנורמליזציה עם סעודיה ולהגיע להסדרה בצפון.
זה הצעד המתבקש, וכל מי שיושב בקבינט המלחמה מבין זאת מזמן, אבל נתניהו בשלו, יואב גלנט באינטרסיו ולצמרת הביטחונית אין היכולת להביע את עמדתה במלוא העוצמה. אל תקנו את ההבלים שנתניהו מוכר על קונצנזוס בקבינט המלחמה, כאילו "רק גדי איזנקוט חושב אחרת". התמונה שונה: עימותים קשים, ואנשים שמורטים את שערות ראשם בגלל חוסר הענייניות של ראש הממשלה.
בשבת נתניהו הצליח לגייס את ראש המוסד להודעה שתתמוך בעמדתו שהכל זה חמאס ועמדותיו הנוקשות. מבחינת ראש המוסד לא היתה בזה בעיה — לחץ לגיטימי על חמאס במהלך מו"מ — אבל נתניהו משתמש בכל הודעה כזאת כדי לדכא את השיח על עסקה ולתת תחושה שאי אפשר להגיע לכלום, ולא בגללו. התמונה, שוב, הפוכה: אין יותר דרישה של חמאס להפסקת אש מוחלטת ונסיגה מלאה מהיום הראשון של העסקה. זה נותר בגדר שאיפה שעליה ינוהל מו"מ, אבל זה כבר לא שובר שוויון. הדרישה לשחרור כ–1,000 אסירים כולל כמה עשרות רוצחים איומה, אבל המחיר נמוך ממה ששילמה ישראל בעבור חייל אחד, בלי הדיווידנדים שהעסקה הזאת אמורה להביא.
הטיעון נגד התפטרות ראשי מערכת הביטחון הוא שנתניהו יבחר את מחליפיהם. את מי הוא כבר יבחר? נאמר שהאלוף אייל זמיר ימונה לרמטכ"ל, זה לא ראוי? מה גם שבדרך יש דעת קהל וממשלה וועדת מינויים. יוסי שלי יכול להיות סטטיסטיקאי ראשי, אבל לראש שב"כ אפילו שרה נתניהו לא תציע אותו.
טיעון אחר: הצמרת הביטחונית פישלה בגדול, אבל גם ביקשה מראש הממשלה — תעצור. בחודשים לפני 7 באוקטובר זה כבר נהפך לצרחה. לכן לא סביר שאנשיה ישלמו את המחיר, בעוד נתניהו יישאר בתפקידו. יש בכך מן הצדק, אבל הדרך להוביל את נתניהו הביתה עוברת דווקא דרך הישארותו בדד בפסגה. גם בימין, אפילו הביביסטי, יש מסר אחד שעובר חזק: כולם צריכים לשלם את המחיר. לכן נתניהו הוא הראשון שרוצה שבכירי מערכת הביטחון יישארו, כליא ברק מושלם לכל ביקורת נגדו. הוא הראשון שיבין כמה נזק ייגרם לו אם יתפטרו.