ארכיון חודש: מאי 2014

מצלמות סתר בקק"ל

28 במאי 2014
 

לאורך כל כהונתו דאג יו"ר קק"ל, אפי שטנצלר, לשמור על שקט תעשייתי מול העובדים. מה זה שמר, שילם כל מה שהיה צריך והרבה יותר מזה כדי לקבל שקט. את היו"ר האגרסיבי הקודם הוא מינה לתפקיד נחשק. העובדים קיבלו תנאים מפנקים ושיריון לכאורה של הפנסיות התקציביות שלהם בסכום של 2 מיליארד שקלים. עכשיו, הסדקים נפרמים.

זה התחיל בזה שהעובדים שמעו בתקשורת שקק"ל מוכנים לתת 2.5 מיליארד שקלים, לכאורה על חשבון עתיד הארגון שלהם. עכשיו הם גילו, לטענתם, שגלאי העשן שלהם מכילים לפתע מצלמות סתר. הם פנו למנכ"ל. הוא הכחיש. הם לא קנו ושלחו את המכתב הבא פלוס חוות דעת משפטית. זה מתחבר לעובדים עם הטירוף של מנהלי קק"ל עכשיו למצוא את המדליפים. מאיימים במכונת אמת, מטיחים האשמות אחד בשני, ממדרים אחד את השני, אללה יוסטור.

אם שטנצלר ואפללו הגיעו לשלב שהם מטמינים מצלמות והאזנות בגלאי העשן, אז כנראה שהלחץ כבר הגיע לרמות מטורפות. בקק״ל שלחו מכתב תגובה לעובדים. מה פתאום 6 מצלמות, רק אחת ורק כדי לבדוק שמישהי לא מרמה בהחתמת שעון. למי אתם מאמינים? אני יודע למי אני מאמין.

חוות דעת משפטית ארגון העובדים מצלמות סתר

מכתב ועד העובדים מצלמות סתר קקל

האם רמטכ"ל יכול להדליף?

28 במאי 2014
 

ידיעה מאוד מעניינת פרסמו היום עמוס הראל ויניב קובוביץ ב"הארץ". המשטרה הגיעה לשלב הדרמטי של חקירת הרפז, השלב בו נחקרות העבירות הגדולות באמת. מסתבר שבשיחות הטלפון המוקלטות הרמטכ"ל/דוברו העבירו מידע מסווג לעיתונאים. גורי לך, ענת קם. הנה בא אשכנזי.

מצד אחד, אתה לא יכול לא לשמוח קצת לאידם של בניהו ואשכנזי. אבי בניהו, שטען בהיותו דובר צה"ל בחמת זעם, שפרסומים בנושא הרפז מסכנים את בטחון המדינה וחייבים לבדוק אותם פלילית. אשכנזי, שרתח על תחקירי אורי בלאו ודרש לחקור איך זה דלף, פתאום נבדקים על אותו עניין ממש. האם הם שוחחו עם עיתונאים וסיפרו להם על מבצע מסווג לפני שקרה? על פי "הארץ", הם ממש סיכנו את הלוחמים. אללה יוסטור.

עכשיו, ברצינות. עושה רושם שהמשטרה נכנסת פה ברגל גסה לשדה מאוד מאוד עדין. במשך עשרות שנים מתקיים פה איזון עדין בין חוק נוקשה למדיניות תביעה פרגמטית. החוק (שנחקק לפני עשרות שנים) אומר שמסירת ידיעה סודית לאדם שאינו מוסמך לכך היא עבירה פלילית חמורה. זה יכול להגיע אפילו ל"ריגול". על זה הורשעה ענת קם. מי ש'מחזיק' ידיעה סודית בלי היתר הוא גם עבריין ועל זה הורשע אורי בלאו. החוק הוא חוק, אבל עד אורי בלאו לא נהגה התביעה הפלילית להיכנס לעניינים האלה (אלא אם מדובר בערבי ישראלי…). כנראה שהבינו שם שזו חלק מהמציאות במדינות דמוקרטיות, הדלפות גם של מיטע מסווג לכאורה, מאפשרות דיון בנושאים כמו תקציב הביטחון, המדיניות הישראלית מול עזה, החיסולים וכו'. לכן, ארגנתי בזמנו גילוי דעת של עיתונאים נגד העמדה לדין של בלאו. החשש היה שייקבע תקדים ואז עוד אחד. עכשיו הגענו לשלב של העוד אחד. להעמיד לדין את בניהו או אשכנזי על כך שהדליפו מידע מסווג לעיתונאי זה תקדים מטורף. אחרי זה כל שיחה בין עיתונאי לחבר קבינט תהיה עבירה פוטנציאלית. כל שיחת רקע עם רמטכ"ל היא בסיס לכתב אישום. קל מאוד להצביע על התועלת שצמחה לכולנו מפרסום של מידע 'מסווג' לכאורה, אבל עוד לא שמעתי על דוגמא אחת בה הדלפה באמת דפקה מבצע. 'כמעט דפקה' שמעתי המון, קל לבלבל את המוח על כמעט ודפקה, אבל, כנראה, שגם עיתונאים מספיק אחראים כדי לא להעביר מידע על מבצע למי שלא צריך לדעת.

במקרה של אשכנזי ובניהו זה עוד יותר מסובך. החוק הרי מאפשר לקברניטי המדינה להעביר איזה מידע שהם רוצים. בגין יכול היה לקחת אחריות על הפצצת הכור העיראקי, שהייתה אמורה בכלל להיתקל בשתיקה ישראלית. הוא הקברניט והוא יכול לקבוע מה צריך לעבור לתקשורת ומה לא. האם בכלל רמטכ"ל יכול, אם כן, להדליף?  אם רמטכ"ל חשב שצריך להיעזר בפרסומים עיתונאיים כדי להטעות את האוייב זה בסדר?ואם הוא חשב שדרך פרסום עיתונאי הוא יפעיל לחץ על ראש הממשלה לא לתקוף באיראן, אז זה כתב אישום?

שורה תחתונה – אם אשכנזי ובניהו העבירו מידע מסווג לעיתונאים, שהם חפצו ביקרם, הם בהחלט זכאים לגינויים ציבורים נמרצים, במיוחד כמי שלחמו בטירוף בהדלפות של אחרים לתקשורת, רק לא להפוך את זה לנורמה פלילית.

.

המירוץ לנשיאות – רובי ריבלין והבייס

27 במאי 2014
 

כידוע, התיאוריה הפוליטית של בנימין נתניהו נשענת על מה שהוא מכנה הבייס: אסור לאדם פוליטי להתנתק מבסיס המצביעים שממנו הוא בא. אם אתה נהנה מבוחרי ימין, אסור לך ללכת שמאלה. הם יראו בך בוגד והשמאל לעולם לא יצביע עבורך. צעבורם, חוזר בתשובה לעולם לא יהיה מספיק נחשק כמו שמאלני שורשי.

במידה רבה, גורל המרוץ לנשיאות של רובי ריבלין יהיה טסט קטן לתיאוריה הזאת. ריבלין היה אמור לקחת את הנשיאות בהליכה. הוא אמור היה להיתמך בגדול על ידי הליכוד והימין, עוד קצת קולות במרכז ובשמאל וזהו. 2 המועמדים העיקריים מולו (יש גם מאיר שטרית, שיש בו, לדעתי, לא מעט מנהיגות והישגים, אבל, כנראה, שסיכוייו לא גבוהים) הם פוליטיקאים לא מרשימים, שרחוקים משיא כוחם.  פואד חולה (כל מי ששוכנע מהקשקושים שלו שהוא הולך לעבור את ה'ניתוחון' הזה להשתלת כליה בהליכה, מוזמן לקרוא את הטורים המעולים של דרור פויר, שעבר את ה'ניתוחונצ'יק' הזה בגיל הרבה יותר צעיר), סוחב על גבו ענן של שמועות לא סימפטיות (חלק מהסיפורים נכתבו בטורים של אלדד יניב בוואלה וזה נשמע הרבה יותר משמועות. פואד אפילו לא הכחיש). דליה איציק אינה חברת כנסת מכהנת, אין לה מפלגה מאחוריה וגם לא הישגים משמעותיים בקריירה ובכול זאת, נצחונו של ריבלין לא מובטח (אני עדיין מהמר עליו, אבל רבים בכנסת חושבים אחרת). עיקר ההתנגדות לבחירתו באה מהבייס, מתוך הליכוד-ביתנו.

ריבלין אתגר מאוד את הבייס שלו בשנים האחרונות בכך שמתח ביקורת על חזרתו של דרעי לפוליטיקה, על התנהלותו הלא דמוקרטית של איווט ליברמן, על ההתנהגות של מירי רגב, החוקים של יריב לוין ומעל לכול, הוא העז להיות ביקורתי כלפי חוקים שנתניהו רצה להעביר (חוק מופז, למשל) ואף הקניט אותו על השפעתו של אישתו עליו. האמירות הללו קנו לו הרבה תמיכה בקרב עיתונאים, שמאלנים וערבים. הם גם גרמו במישרין לכך שבטור המתנגדים לריבלין אפשר למצוא את כול האנשים האלה – לוין, רגב (שחתמה לו..), איווט, דרעי, נתניהו (וגם לימור לבנת מסיבותיה שלה). השאלה היא האם האמירות של ריבלין יתרגמו לקולות בקרב השמאל, ערבים וחרדים? לפי מדד החותמים, לא, אבל מדד החותמים הוא מדד מאוד מטעה. העובדה שמרצ כאילו התייצבה לצד פואד, לא באמת אומרת שחבריה מצביעים לפואד. העובדה שהעבודה התייצבה כמעט באופן מלא לצד פואד ממש לא מבטיחה לו רוב בקרב חבריה. האם הם יצביעו ריבלין? לא בטוח.

בנימין נתניהו אוהב מאוד לספר כמה השמאל דפק אותו אחרי שהוא הלך שמאלה וחתם על הסכם וואי פלנטיישן. זו מין טראומה מכוננת כזאת, שאשררה עבורו את התיאוריה הפוליטית שלו. האם ריבלין הולך לחוות וואי פלנטיישן משלו?

למה קק"ל כל כך רוצה חסינות מביקורת חיצונית? העברות הכספים לתאגידים של עזור, הבת של אורי אריאל וסוקניק

27 במאי 2014
 

אתמול החליט המשנה ליועץ המשפטי לממשלה להקפיא את העסקה המושחתת במהלכה אורי אריאל התחיל לחלק כספי קק"ל כאילו היו של אמא שלו. למה קק"ל פתאום כל כך נדיבים? למה הם מוכנים לתת מקופתם 2.5 מיליארד שקלים למדינה ב – 4 שנים? מה כל כך דחוף להם להסתיר על מה שקורה אצלהם, שהם מוכנים לקנות שקט בכל כך הרבה כסף.

עוד ועוד מידע זורם אליי על העברות כספים פנטסטיות של קק"ל. אולי רק לי זה נראה פנטסטי, אולי הפכתי לחשדן מדי. לכן, אני אפרט קצת מהמידע שהגיע אליי ותשפטו בעצמכם. תראו את הסכומים, נסו לזהות את האינטרס. לעתים יש קשר לפחות לליבת הפעילות של קק"ל (קרקעות, ירוק) וגם אז לא בטוח שזה היה השיקול המרכזי בהחלטה. לעתים, הקשר עוד הרבה יותר קלוש, בעיניי והחיבור הפוליטי יותר ברור.

קק"ל העבירו מספטמבר 2013 ועד אפריל השנה 450 אלף שקלים לתנועה קטנה וצנועה בשם "ירוק עכשיו". לפי מיטב הבנתי, היא אמורה להעביר לעמותה עוד כ – 200 אלף שקלים בחודשים הקרובים. התנועה מנוהלת מדצמבר 2012 על ידי הבת של אורי אריאל, יעל ישראל (שיצאה לפני זמן קצר לחופשת לידה) והיא עוסקת בערכים ירוקים עם דגש לכיוון איכות סביבה ביהודה ושומרון. האם קק"ל נתנה את הכסף לתנועה בגלל החיבור המשפחתי? קשה לדעת, אבל קשה גם לא לחשוד.

תקציב "ירוק עכשיו" ל – 2012, על פי דו"חותיה שלה, עמד על 278 אלף שקלים. תמיכת קק"ל, אם כן, אמורה לעמוד בסופו של דבר על כפי שתיים מכול תקציב העמותה (נכון ל – 2012). בדרך כלל לא נהוג לתמוך בעמותה ביותר מכלל תקציבה. תרה מזאת, ההחלטה של קק"ל לתמוך בארגון בקיץ 2013 מגיעה בעיצומו של ויכוח קשה בין קק"ל לאורי אריאל, שר השיכון, שאף הדיח את שני יושבי הראש של קק"ל מכהונה כראשי ועדות במועצת מקרקעי ישראל. מאז היחסים התיישרו עד כדי כך, שאורי אריאל עלה לרדיו להגן על העמדה שלא צריך להכפיף את קק"ל לביקורת המדינה. הוא גם הצביע נגד ההחלטה הזאת בועדת שרים (למה לא חשב שצריך להימנע מהשתתפות בהצבעה על רקע החיבור של בתו לקק"ל? בהחלטות על קיבוצים במועצת מקרקעי ישראל הוא יוצא החוצה כי הוא יורש של קרקע בקיבוץ) ועכשיו יש קולות ראשונים שהוא מתכוון להחזיר לאלי אפללו ואפי שטנצלר את כהונותיהם כראשי ועדות במועצת מקרקעי ישראל. האם יישור היחסים קשור לתמיכה בעמותה, שמנוהלת על ידי בתו של השר? השר אומר – אף פעם לא פניתי אליהם. קק"ל אומרת – זה היה רק ענייני ומדגישה שהבקשה הגיעה ממנכ"ל העמותה הקודם בנובמבר 2012 (באותו חודש הוא גם פורש מהתפקיד וההחלטה של קק"ל לתמוך בארגון הגיעה חודשים מאוחר יותר).

הלאה

למה קק"ל העבירה למוזיאון הטרקטור בעין ורד רבע מיליון שקלים מתחילת השנה? המשך לקרוא

נתניהו וצעדים חד צדדיים – נו, באמת

25 במאי 2014
 

הרעיון של צעדים חד צדדיים תופס תאוצה מהמרכז ימין ועד המרכז שמאל, אמר נתניהו בראיון לעיתונאי ג'פרי גולדברג בבלומברג וכבר מתחיל רחש בחש, אולי בכול זאת הוא מבשל משהו. אולי הוא יעשה איזה דבר גדול. בכל זאת, הוא לא רוצה להיזכר רק כראש הממשלה שהביא את ביתו ורעייתו להחלטות הגדולות ביותר. כמה הערות: 1. נתניהו לא אמר איזה סוג של צעדים חד צדדיים פופולארי, לדבריו. סיפוח חד צדדי כמו שבנט מציע עכשיו, או נסיגה חד צדדית? הוא כן אמר שהציבור לא רוצה התנתקות נוספת. אין לי מושג מה נתניהו מבשל, אני מניח שאם זה תלוי בו אז הוא מבשל פסיביות מוחלטת לכמה שיותר זמן, אבל אם איזשהו לחץ חיצוני יחייב אותו אז המקסימום שאני מאמין שהוא יעשה זה פינוי משטחים לא מאוכלסים. לא דרמה ענקית.

2. ארבע פעמים שואל גולדברג בדרכים שונים – מה הלאה, אדוני ראש הממשלה. 4 פעמים נתניהו התחמק. הלוואי שהוא התחמק כי יש לו רעיון והוא רוצה לעבוד עליו בשקט. על פי נסיון העבר (זוכרים את פרק הזמן למחשבה מחדש שהוא לקח לעצמו. מה נגמר בסוף אותה מחשבה מחדש?), הוא מתחמק כי אין לו מושג ועוד יותר גרוע – הוא נשמע כמו סוקר דעת קהל, לא כמו מנהיג. נתניהו מתאר לגולדברג פעם ועוד פעם ועוד פעם מה הציבור הישראל רוצה. יש קונצנזוס שאבו מאזן לא פרטנר ויש קונצנזוס שלא רוצים להיות מדינה לאומית והציבור רוצה ככה ולא רוצה אחרת. אתה קורא ורוצה לצעוק עליו – עזוב שנייה מה הציבור רוצה, מה אתה חושב שטוב לנו? לאן אתה מוביל אותנו?

המשך לקרוא

הולילנד – אז איפה הצ'קים של יוסי אולמרט

25 במאי 2014
 

תקציר הפרקים הקודמים – אנשי אולמרט טענו אחרי ההרשעה: המשטרה והתביעה סרקו את כל חשבונות דכנר ואין יציאה של צ'קים בסכומים הללו. פרופסור דניאל פרידמן השתית על הטענה הזאת את בסיס המאמר שלו "אין ראיות" ב"ידיעות אחרונות". אם אין יציאה של צ'קים, אז אין צ'קים ואם אין צ'קים, אז מה זה משנה מה יוסי אולמרט אמר ומה אברהם נתן העיד ואיזו גרסה בדיוק מסרה שולה זקן.

כזכור, במשפט עצמו סניגורי אולמרט לא העלו את הטענה הזאת ובמהלך חקירתו של יוסי אולמרט, הסניגור עו"ד רועי בלכר, הסכים לקבל את עדותו של אולמרט במשטרה לפיה היו צ'קים והוא קיבל אותם. בלכר צמצם את החזית לשאלת המודעות של אהוד אולמרט. בסיכומים, החליטו פרקליטי אולמרט לפתוח גם את העניין הזה ולטעון שבאמת לא היו צ'קים. השופט רוזן בהכרעת הדין בחר להתעמת קצרות עם הנקודה הזאת בכך שהראה כמה עדותו של יוסי אולמרט במשטרה היא חזקה ומשכנעת בנקודה הזאת.

כזכור, אותי הכרעת הדין שיכנעה, אבל בכול זאת הלכתי לחקור עם אנשים שהיו מעורבים בחקירה ובהעמדה לדין. איפה הצ'קים, שאלתי אותם, איך אין תיעוד ליציאה מהחשבון.

הנה מה שאמר לי אדם שמתמצא בחומר:

רועי בלכר ידע למה הוא לא מחדד את הנקודה בעת המשפט. הוא ידע שזו לא נקודה חזקה. החקירה החלה ב – 2010. הבנקים חייבים לשמור צ'קים במשך שבע שנים. בחקירה ראינו באופן מאוד חד שצ'קים מ – 2003 נמצאו וצ'קים מ – 2002 לא נמצאו. בסיפור של שולה זקן זה הגיע ממש לידי ביטוי. היא קיבלה 5 צ'קים. אלו שהיו לשנת 2003 נמצאו ואלו של 2002 לא נמצאו כי בוערו על ידי הבנקים. באותו אופן גם מצאנו את הצ'קים שביססו את השוחד של ה – 60 אלף שקלים כי היה מדובר בצ'קים מ – 2004. הסיפור של יוסי אולמרט קרה ב -2002 ולכן, ברור שאין את הצ'קים עצמם.

שאלתי את אותו גורם – או. קיי, הצ'קים עצמם כבר לא נמצאים, אבל הרשומות הבנקאיות, שמתעדות יציאה וכניסה, עדיין נמצאות. האם יש סדרה של צ'קים עוקבים שיורדים באותו מועד בסכומים, שדומים לאלו שצויינו על ידי דכנר ויוסי אולמרט (50 אלף שקלים, 80 אלף שקלים)?

המשך לקרוא

פס"ד הולילנד – תגובה על מאמר הזיכוי של פרופסור דניאל פרידמן

18 במאי 2014
 

"בלי ראיות" מוכתר מאמרו המזכה של שר המשפטים לשעבר, פרופסור דניאל פרידמן, ב"ידיעות אחרונות" ביום שישי האחרון. אפשר לראות במאמר שהפרופסור, שמשפט פלילי אינו תחום מומחיותו, קרא את פסק הדין. איך הצליח להתעלם מכל הראיות שנמצאות בו? זו האובססייה הרגילה שלו, רצון לגמול למי שמינה אותו? זה לא באמת משנה. מה שחשוב הוא להתמודד עם הטענות, שמסתבר ששיכנעו רבים וטובים.

אז הנה ה"בלי ראיות" של פרופסור פרידמן:

פרופסור פרידמן נתלה בעיקר בעובדה שלא נמצאו ראיות ליציאת כספים מחשבונותיו של דכנר. מכאן הוא לומד ש:

"התשלומים לא היו ולא נבראו".

פרופסור פרידמן ממשיך וטוען את הטענה הפלאית הבאה:

"העובדה שבחשבונות הבנק אין זכר לתשלום ליוסי איננה בגדר "היעדר ראיה" שניתן לקבל במקומה עדות חלופית. זוהי ראיה פוזיטיבית שהתשלום לא נעשה – משל הדבר כאילו פלוני טוען שהקים מבנה על מגרש מסוים ובית המשפט מבקר במקום ורואה שהמגרש ריק. במקרה כזה לא יועילו עדים שיספרו שהשתתפו בהקמת המבנה…זוהי הוכחה פוזיטיבית חותכת שתשלום כזה לא היה".

אם זה כל כך חותך ומוצק, למה עורכי דינו של אולמרט, בעת המשפט אמרו שהם אינם מתווכחים עם הטענה שאחיו של אהוד אולמרט, יוסי, קיבל מאות אלפי שקלים משמואל דכנר, אלא רק עם הטענה שאולמרט ידע מזה (הם העלו את הטענה הזאת רק בסיכומים בכתב)? אולי מכיוון שעו"ד בלכר ידע שהראיות לקבלת הכסף הן מאוד חזקות והעובדה שאין תיעוד בנקאי ניתנת להסבר בשלל דרכים?

קודם הראיות:

א. העברת הכסף ממוריס טלנסקי ליוסי אולמרט לבקשת אהוד: 

הצוות האמריקני – ישראלי (מטעם יאח"ה הייתה החוקרת איריס ברק) שחקר את יוסי אולמרט, עושה עבודת חקירות שצריכה להילמד בבתי ספר לחקירות. מדהים. הם נתנו לאיש הגאוותן הזה לדבר את עצמו למוות. שואלים אותו המון שאלות פתוחות, מתנהגים אליו בהמון נימוס ורק בעמוד 137 לתמלול החקירה, מן הסתם, אחרי כמה שעות, הם שואלים אותו ככה סתם בדרך אגב, אם הוא מכיר את מוריס טלנסקי. יוסי אולמרט עונה שלא. החוקרים הראו לו תיעוד בנקאי ששלושה חודשים אחרי שהוא עזב את הארץ, טלנסקי, שלא מכיר אותו בכלל, העביר לחשבונו בבנק המזרחי ברעננה 30 אלף דולר, שכיסו את יתרת החובה. יוסי אולמרט המום. הוא בטח לא ביקש את זה מטלנסקי. במשפט נפרשו ראיות שהראו שאהוד אולמרט (למרות הכחשתו) הוא זה שביקש מטלנסקי להעביר את הכסף לאחיו. ראשית, טלנסקי אמר את זה במשפט (בחקירה, אגב, טען שלא זוכר). טלנסקי אמר – אהוד ביקש ממני כי אחיו במצב חמור. שנית, יום לפני ההעברה הבנקאית, טלנסקי ואולמרט היו אמורים להיפגש. הם לא נפגשו, אבל יש ראיות ששוחחו בטלפון וכן ששולה זקן שוחחה עם אולמרט ומיד לאחר מכן עם טלנסקי. השיחות הללו איששו את טענת טלנסקי שאולמרט ביקש ממנו בטלפון ולאחר מכן, שולה העבירה לו את מספר החשבון בבנק המזרחי. פרופסור פרידמן לא התייחס לפרשה זו כלל. העובדה שיש עוד בעל הון שאולמרט ביקש ממנו להעביר כסף לאחיו, אינה ראייה בעיניו.

ב. עדות אברהם נתן:

נתן היה עד לא מזמן יו"ר "קשת" בערוץ 2. הוא נחשב ליד ימינו של מוזי ורטהיים מקוקה קולה ושימש בעבר נציב שירות המדינה ועוד שלל תפקידים מכובדים. עדותו במשפט קנתה לו את טינת השופט, שהעדיף את עדותו במשטרה. במשטרה אמר נתן שהוא זוכר שבא יום אחד לדכנר (הוא עבד מטעמו בפרוייקט תמורת סך כולל של 345 אלף דולר, מה שלא הפריע לו לכנות את דכנר במשפט בשורה של ביטויים מעליבים, כולל הטענה שלא הבין בכלל בתכנון ובנייה) וראה את יוסי אולמרט יוצא ממנו עם צ'ק. כמה שעות אחרי החקירה התקשרה חוקרת המשטרה אל נתן לנסות לתארך את הזמן עליו הוא מדבר. נתן אמר בטלפון שמדובר בערך כשנה לפני שיוסי אולמרט עזב את הארץ. החוקרה כתבה מזכר על השיחה הטלפונית. העדות הזאת אישרה לחלוטין את עדות דכנר. דכנר טען כי נתן שני צ'קים ראשונים ליוסי אולמרט במשרדו ואת השאר בקפה "אפרופו" בכיכר הבימה. מה פרידמן כותב על זה?

"בעיניי ספק אם מזכר כזה (המזכר שכתבה החוקרת על השיחה הטלפונית בה נתן תיארך את סיטואציית מתן הצ'ק – ר.ד.) מפיג את הספקות ואי הבהירות לגבי האירוע ומועדו. מה גם שבכלל קשה לצפות שעד יזכור מועד מדויק לאחר שנים כה רבות".

באמת? עד לא אמור לזכור התרחשות חריגה כזאת שבע שנים לאחר התרחשותה? מה זאת אומרת פרופסור פרידמן שבעיניך, המזכר של החוקרת "לא מפיג את הספקות"? איזה ספקות? אברהם נתן, שרוצה כל כך לגונן על אולמרט, המציא את האירוע? חלם אותו?

ג. עדות שולה זקן:

דכנר העיד כי אחרי שאולמרט ביקש ממנו לעזור הוא יצא מלשכתו ופגש את שולה. דכנר סיפר לשולה מה אולמרט ביקש ממנו ושולה התרתחה. שיבקש ממך לעזור קודם לכיסוי החובות שלו, היא אמרה, לפי עדות דכנר. שואלים את שולה על זה בחקירה. היא לא שוללת ולא מאשרת. "יכול להיות", היא חוזרת ואומרת. "סביר", יכול להיות גם שלא. במשפט שאלו אותה מתי השתמשה בתשובות "יכול להיות" בחקירה.

זקן, אז עדיין בתוך כבלי הנאמנות לאולמרט, הסבירה שכאשר רצתה לשלול משהו שללה אותו בוודאות וכשאמרה בעדותה "יכול להיות" אז ודאי שזה קרה. פרופסור פרידמן לא התייחס משום מה לעדות זקן.

ד. עדות יוסי אולמרט:

זו הראייה החזקה ביותר לכך שהכסף עבר גם עבר. הנה מה שפרידמן כותב:

"תחילה הכחיש וזכר רק קבלת תשלום כלשהו בשנת 1996, אך לאחר חקירה ממושכת הודיעו לו שיש עד, אברהם נתן, בנושא. הדבר גרם ליוסי לסגת מהכחשתו, בצורה מהוססת, ולהשמיע גרסה שאיננה תואמת בדיוק את זו של עד המדינה. הוא דיבר בחוסר ביטחון על 6 צ'קים דחויים. הוא לא בטוח בסכומים".

ענק הפרופסור. איזה יופי לכתוב שיוסי אולמרט אישר "בצורה מהוססת". צירפתי בסוף הפוסט הזה קטעים מחקירתו המופלאה של יוסי אולמרט, שמשתרעת על 316 עמודים. רק בעמוד 180 התחילו לשאול אותו על דכנר, בשלב הזה הוא כבר, כנראה, משוכנע שלחוקרים יש גיבוי לכל שאלה, ראיה לכל דבר. בהתחלה יוסי אכן הכחיש וטען שקיבל מדכנר (יוסי יודע בחקירה שדכנר משמש כעד מדינה נגד אחיו. הוא הודה בכך בעצמו) רק תרומה לקמפיין ב – 96 אחרי שאהוד הפנה אותו אליו. מה פורץ אצלו את הסכר? שהחוקרים אמרו לו שאברהם נתן אומר שקיבלת מדכנר כספים בהקשר לחובותיך. האם זה לחץ נוראי שכתוצאה ממנו יוסי אולמרט קורס? אט אט יוסי 'נזכר'. הוא דיבר גם על פגישה בקפה אפרופו בהבימה. אף אחד לא נתן לו את הפרט הזה, שחופף במדויק את עדות דכנר. הוא דיבר גם על כמה צ'קים דחויים ואמר שהם היו "בסכום משמעותי", הוא לא זוכר אם 50 או 80 אלף שקל כל אחד. ולגבי ה"מהוססת", הנה משפטי ההודאה הראשונים שלו, בתרגום שלי לעברית (כאמור הגרסה בשפת המקור מצורפת. בעבר פרסמנו כתבה גדולה ב"מקור" בנושא):

אני חושב שייתכן שהיו צ'קים שניתנו לי על ידי מר דכנר, כן. אני מנסה להיזכר עכשיו. אני לא יכול לזכור את הסכומים ודברים כאלה. אני זוכר, כן. היה כסף שניתן לי על ידי מר דכנר, כן.

שאלה: כמה זמן לפני שעזבת את ישראל?

יוסי אולמרט: אני לא זוכר, אני לא זוכר. עזבתי את ישראל באוגוסט 2004 ואני מאמין שזה חייב היה לקרות לפני כן, הרבה לפני כן. שנה, שנתיים, אני לא יודע.

שאלה – האם אתה זוכר כמה צ'קים?

יוסי אולמרט: לא, אבל כן, היו צ'קים ממר דכנר. אני רוצה לבסס את זה. בטוח שהיו צ'קים ממר דכנר. אני זוכר את זה עכשיו.

המשך לקרוא

אז למה בנט, לבני ולפיד הולכים למסע המבזה של דחיית הבחירות לנשיאות?

12 במאי 2014
 

יוזמת  נתניהו לדחות את הבחירות לנשיאות אפילו כבר לא מזעזעת אותי. ההזיות והפראנויות, שבתוכן מתנהל ראש הממשלה שלנו, הן כבר מזמן המציאות שלנו. הוא מנסה לפרק את קדימה, מעביר את חוק מופז בכוח ואז מבטל אותו בלי בושה בכנסת שלאחר מכן, מדיח את יו״ר הכנסת, לא מאייש חצי שנה את ועדת חוץ ובטחון, לא מצליח לקבל החלטה על המשרד להגנת העורף, בונה את כל המו״מ הקואליציוני שלו על טינה אישית מוזרה לנפתלי בנט בממשלה (הדליף את ביבי טורס..) ואלוהים יודע מה אנחנו לא יודעים. בקיצור, זה היה מפתיע אותי אם הוא לא היה באובססיה פרנואידית לחסום בכל מחיר את כניסתו של רובי ריבלין למשכן הנשיא.

מה כן מפתיע? שיאיר לפיד – באנו לשנות – שמע על זה לפני שבועיים ולא הרג את זה במקום. שנפתלי בנט, שלא יכול כרגע להגיע להסכמה עם ביבי על הכיוון ממנו זורחת השמש, שמע ולא הגיב פומבית עד היום. שמיסיס קלין (בדימוס) פספסה הזדמנות להגיד ״עד כאן״, לא אתן יד לתרגילים המסריחים שלך.
אז למה?
הסבר אחד ששמעתי מסביבת אחד מהשלישייה אמר – זה ימות ממילא, למה להיות זה שמחרב את היחסים עם ראש הממשלה. הרי אנחנו יודעים שזה מאוד חשוב לשרה. ובכן, אחלה תירוץ, אבל זו לא הסיבה האמיתית.

הסיבה האמיתית היא שנתניהו אחוז האמוק פשוט שרף את המועדון (שלו).
הוא הציע לשלישייה (פלוס איווט) פיתוי שקשה לעמוד בפניו. במקום שהנשיא יטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על חבר הכנסת, שיש לו את הסיכויים הטובים ביותר (השיטה הנהוגה כיום), נשנה את החוק כך שמלאכת הרכבת הממשלה תוטל אוטומטית על ראש המפלגה הגדולה ביותר.
ב 2007 הרעיון הזה עלה תוך כדי ממשלת אולמרט. באותה תקופה עוד דיברתי עם נתניהו. שאלתי אותו על זה בשיחת מסדרון בכנסת. הוא פסל את זה בתקיפות. זה יעביר את תהליך הסחטנות מאחרי הבחירות ללפני הבחירות, הוא הסביר. זה לא ייתן כלום. זה לא דמוקרטי שמפלגה שתנצח במנדט בודד, הרצה באוזניי נתניהו, תרכיב את הממשלה, בלי שיש לה רוב אמיתי. ברקע עמד הגיון פוליטי שכל טמבל מבין ומי שלא הבין, באו בחירות 2009 והסבירו את זה. למנהיג גוש הימין זו הצעה מחרידה. הברית האוטומטית עם איווט והחרדים מביאה ממשלה, גם כשהליכוד שווה עשרים מנדטים. נכון, מאז הליכוד והחרדים זה לא רומן, אבל עדיין אני רוצה לראות את ליצמן וגפני ממליצים על מנהיג מחנה השמאל אצל הנשיא.

רק שתבינו את עומק השגעון בבית נתניהו – היוזמה החדשה של נתניהו זורקת מהחלון את היתרון הכי גדול של הימין, לטובת ניסיון פתטי למנוע (לדחות???) את כניסתו של ריבלין לבית הנשיא.
הטיעון הענייני היחיד של נתניהו (ענייני בסטנדרטים של נתניהו) הוא שהנשיא ריבלין לא יטיל את מלאכת הרכבת הממשלה עליו. נתניהו בוודאי יודע שמרחב התמרון של נשיא אחרי בחירות הוא אפסי. בתקופת כהונתו, הנשיא פרס הטיל על לבני פעם אחת (שכשלה) ועל נתניהו פעמיים. מילת ביקורת לא נשמעה. גם לא מגדולי ההזויים של הזירה הפוליטית, כי זה היה מובן מאליו. רק פעם אחת היה לנשיא תפקיד אמיתי, הרצוג ב 84. אז הנה החישוב הפוליטי של נתניהו:
כדי למנוע סבירות כמעט בלתי קיימת שיהיה תיקו כמו בפעם האחת ההיא ב 1984, והנשיא הימני ריבלין יטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על מועמד השמאל, הולכים על פתרון שמציב איום הרבה יותר גדול, שיהיה איחוד בשמאל שייצר ראש מפלגה גדולה יותר, קרי, ראש ממשלה.
זה כבר מסביר את השתיקה של 3 ראשי סיעות הקואליציה והתמיכה הפומבית של איווט. אם ביבי מסכים לזה, לבני הופכת מגוויה פוליטית לנכס מבוקש במרכז שמאל. בוז׳י יכול לתת לה מספר 2 בעבודה כדי שתביא לו עוד שניים – שלושה מנדטים. בנט יהפוך לאדם מאוד מחוזר על ידי הליכוד, שירצה לוודא שהם יישארו המפלגה הגדולה ביותר ויהיה מוכן לשלם פרמיה ל״בית היהודי״ עבור איחוד. בנט יהפוך למועמד מוביל לראש המפלגה המאוחדת, ״הליכוד – בית יהודי״. ליברמן יהפוך מהאיש שדני דנון לא נותן לו להתקרב לליכוד, לאיש שהליכוד משלם לו כל מחיר כדי שירוץ איתו בבחירות ויאיר, יאיר לפיד יוכל לחלום על כך שיהפוך לראש המפלגה הגדולה ביותר, כלומר, ראש ממשלה. אוי, כמה נחמד לחלום בהקיץ. העובדה שכל ארבעת הפוליטיקאים המכובדים הללו, שיודעים בדיוק איך נתניהו מתייחס למילתו, מוכנים להיגרר למסע המבזה הזה, בתמורה לאיזו הבטחה ערטילאית על הקרח, מראה שכן, כן אפשר לרמות את כל העולם כל הזמן.

הזכרון של אלי אפללו – על התביעה 'האזרחית' המדהימה שמתנהלת בעפולה

11 במאי 2014
 

זה סיפור שהיה אמור על פניו להתנהל במדורי הפלילים. למזלו הרב של השר לשעבר ויו"ר עמית בקק"ל היום, אלי אפללו, המשטרה לא הולכת לבדוק מה קורה בביהמ"ש בעפולה, גם כתבי משפט לא נוהגים לבקר. בספטמבר 2013 נערך שם דיון מרתק. ראש עיריית עפולה לשעבר, צדוק נאוי תבע את אלי אפללו. סיפור התביעה נשמע קצת כמו כתב התביעה (שהיה למעשה כתב סחיטה, שנכתב על ידי עורכי דין) ששמואל דכנר הכין לנאשמי הולילנד. רק שבעפולה הגישו אותו לביהמ"ש.

נאוי טוען שהוא היה שותף שווה בתחנת דלק יחד עם אפללו. לבקשת אפללו, הוא הסכים לא להירשם בניירות כשותף, כדי לא להביך את חבר הכנסת. מאוחר יותר, טוען נאוי, באמצעות עו"ד עידן אדרי, אפללו מכר את תחנת הדלק ב – 950 אלף דולר, אבל לא העביר לו את המחצית שמגיעה לו. על הדרך, נטען במשפט, שאפללו קיבל עוד 200 אלף דולר על הנכס ב'שחור', מחוץ לסכום הרשמי של המכירה. כל הדברים הפנטסטיים הללו קורים כשאפללו הוא נבחר ציבור בכיר, שבכלל לא אמור לקנות ולמכור נכסים.

בדיון בספטמבר העלו את אפללו להעיד על דוכן העדים. אתם חייבים לקרוא את פרוטוקול העדות שלו. חייבים. כזכור, לא מדובר באיזה חוסה במוסד שיקומי, אלא ביו"ר עמית של קק"ל, שיושב על משכורת של עשרות אלפי שקלים בחודש, מקבל מקק"ל רכב מפואר (שמגולם לגמרי), שהקרן הקיימת מממנת עבורו דירת שרד בצפון תל אביב, כולל החשבונות, בטיעון המופרך שהשוו את מעמדו לשר (ממתי שרים זכאים לדירות שרד בתל אביב? לליאור חורב, היועץ של קק"ל, הפתרונים). אגב, עורך דינו של אפללו במשפט הזה הוא חובב ביטון, שאיכשהו, ממש במקרה, התחיל לקבל תיקים מקק"ל בשנה וקצת האחרונות. שטויות, מה זה 150 אלף שקלים ביני לביניכם. ביטון טען בביהמ"ש, בשם אפללו,  ש"ניסו לסחוט פה חבר כנסת". הוא לא אמר למה אפללו לא הגיש תלונה למשטרה על סחיטה.

הנה פרוטוקול מתומצת של עדות אפללו בביהמ"ש בעפולה:

ש: התחייבתם למכור את תחנת הדלק ב-950,000 דולר וכל מה שמעבר שייך לך, נכון?

אפללו: אם זה כתוב סביר להניח שזה ככה. אני עברתי שני אירועים מוחיים וניתוח בראש. אין לי זיכרון סלקטיבי כשנוח לי. יש לי את כל האישורים ולפעמים אני שוכח דברים. מה שאני זוכר אני אומר.

ש: עו"ד קדוש היה איתך או עו"ד דגן?
אפללו: לא זכור לי.
ש: נאוי (ראש עיריית עפולה לשעבר, שטוען שהיה שותפו בנכס – ר.ד.) היה איתך?
אפללו: לא זכור לי.
המשך לקרוא

לא כולם מאבדים את עמוד השדרה כשהם נכנסים לכנסת – המקרה של משה מזרחי

10 במאי 2014
 

לפני כשנה וחצי עבדתי על תחקיר "ישראל היום". חיפשתי בנרות מרואיינים. זו הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית. מי רוצה להסתבך עם העיתון הנפוץ במדינה. שמעתי ממקורותיי שמאמרים של מזרחי לעיתון צונזרו, שהוא עזב את מעמדו כבעל טור בעיתון בטריקת דלת. החלטתי לנסות את מזלי. היה לי ברור שמזרחי לא יסכים. הוא כבר היה בתוך הפוליטיקה ועוד לא נולד הפוליטיקאי המשוגע שיתראיין למצלמה נגד עיתון, שלא ירד עליו בכלל (רק שינה את מאמריו). מזרחי הסכים להתראיין. הוא הודה שזה לא חכם מבחינתו, אפילו משוגע, אבל זה מזרחי. הוא התראיין ואמר הכול, כאילו אין מחר. סיכמנו שאעביר לו את הראיון שלו, אחרי שאערוך אותו. העברתי. חששתי שהוא יבקש לשנות, לרכך, לבחור משפט אחר. מילה לא שמעתי ממנו. עד היום.

בקמפיין הבחירות בין שלי יחימוביץ לבוז'י הרצוג, מזרחי תמך בשלי. רוב חברי הכנסת תמכו ביחימוביץ', אבל כול מי שתמך בה, השאיר גשרים פתוחים עם הצד השני. ברור. פוליטיקה.  מזרחי לא רואה בעיניים. הוא פרסם סטטוסים בפייסבוק שהכאיבו לבוז'י במקומות הכי כואבים, שלטון החוק, ריצתו להתחבק עם מי שהתנהגותו לא ראויה לאיש ציבור, ישיבתו בממשלת ברק, הוא יותר מרמז לפרשת העמותות ושתיקתו של הרצוג בה. למיטב ידיעתי, יחימוביץ' אפילו לא ביקשה ממנו את זה. הוא התאבד מרצונו הטוב והחופשי. אם בוז'י ייכנס לממשלת נתניהו, הוא בטח יזכור את זה למזרחי.

מחר תעלה הצעת חוק של מזרחי לועדת שרים לענייני חקיקה. הפעם ראש אגף החקירות לשעבר רוצה להחיל על קק"ל את חוק חופש המידע. אין אף חבר כנסת במפלגת העבודה שהעז לצאת נגד קרן קיימת. יו"ר קרן קיימת, אפי שטנצלר,  בא ממפלגת העבודה. לפני איזה חודש שטנצלר, שכבר ידע על התחקיר, כמובן, לקח את רוב חברי סיעת העבודה לסיור תעמולה, עם תמונות מפרגנות. אפילו אנשים ישרים וראויים כמו איתן כבל המשך לקרוא

עמוד 1 מתוך 212