ארכיון חודש: אוגוסט 2014

היועץ המשפחתי לממשלה שוב נחלץ לעזרה – הסיום המוזר של ״צוק איתן״

27 באוגוסט 2014
 

איזה גאון ביבי. בעוד אנחנו, כסילים שכמותנו, ממשיכים לספור קולות בקבינט, מעניקים משמעות לכל אמירה של גלעד ארדן או ציפי לבני, נתניהו כבר חשב על הפתרון המושלם. ללכת ליועץ המשפחתי לממשלה.

יהודהל׳ה, אמר לו בוודאי ראש הממשלה בישיבה לילית, סגרת לי את הפינה בביבי טורס, עזרת לי בתיק איווט (עזוב שעכשיו אני מצטער על זה), תעזור לי בזה. אין לי רוב להפסקת אש. בנט וליברמן המנוולים, יחד עם אהרונוביץ׳, הסנג׳ר של איווט, שפתאום שינה עמדה נגדי בטוח. גלעד ארדן נעל את עצמו לעמדת נגד ולבני מסתובבת בכל מקום ואומרת שהיא נגד הסדרה. מאיפה אני אביא רוב? אני חייב את עזרתך יהודהל׳ה. הם יגררו אותנו לאסון השרים האלה.
יהודהל׳ה בטח נתן פייט בהתחלה. איך אני יכול אדוני ראש הממשלה? הבאנו לקבינט את הכניסה הקרקעית, אישרנו בהצבעה את היוזמה המצרית, הצבעתם על הסגת כוחות צה״ל מהרצועה וקיבלתם אישור טלפוני לכל גיוס של עשרת אלפים חיילים. איך אפשר ד המשך לקרוא

האם נתניהו באמת נתן כתף?

24 באוגוסט 2014
 

האם נתניהו באמת נתן כתף? בהתקפה המפוארת שלו על שרי הקבינט טען נתניהו שהם צריכים ללמוד ממנו, כשהוא היה יו"ר אופוזיציה או חבר קבינט בתקופות לחימה, הוא נתן כתף, גיבה את הממשלה ודיבר פחות. בתור מי שחושב שהתנהגות חלק משרי הקבינט בזמן לחימה היא בלתי נסבלת (בנט וליברמן), כדאי ליישר קצת את העובדות בעניין.

נתניהו היה יו"ר האופוזיציה בזמן הפיגועים הגדולים שאחרי הסכם אוסלו, 1994-1995, כשרבין היה ראש הממשלה. על התנהגותו בזמן הפיגועים הללו כבר דובר רבות. אפשר להגיד עליה הרבה דברים. "לתת כתף" זה לא היה, גם אם פיגועי התאבדות מתמשכים לאורך זמן אינם זהים למבצע צבאי (שגם הוא הפך בינתיים למשהו בלתי נגמר).

התקופה הבאה הרלוונטית היא מפרוץ האינתיפאדה השנייה בסוף ספטמבר 2000 ועד סוף 2002, עת נתניהו חוזר לממשלה. בשנתיים הללו נתניהו הוא 'אזרח מודאג'       (הגדרה שלו עצמו, בנאום ההתנגדות שלו לועידת קמפ דייויד – ר.ד.). יושב בחוץ, לא נושא תואר רשמי, אבל בונה כל הזמן את הכניסה חזרה פנימה. בחודשים הראשונים של האינתיפאדה ברק ראש הממשלה. לאחר מכן אריאל שרון. נתניהו ממש לא נותן כתף.

שוב, לא דין 'אינתיפאדה', כדין 'מבצע צבאי', אם כי האבחנה כבר מתחילה להיטשטש, אבל מכיוונו של נתניהו יוצאות אמירות ביקורתיות על אזלת ידה של הממשלה, בעיקר ממשלת שרון. הנה דוגמא אחת מני רבות. יולי 2001 נתניהו תקף את 'מדיניות ההבלגה' של שרון במרכז הליכוד: "ההבלגה מביאה רק להסלמה בטרור, ועכשיו היא גם מביאה משקיפים בינלאומיים…אי אפשר להבהיר את המסר בצורה עקבית וברורה כשבמקביל נציגים רשמיים (שר החוץ של שרון, שמעון פרס – ר.ד.) ובלתי רשמיים נפגשים עם ערפאת ומסנגרים עליו". .

במאי 2002 נתניהו תקף קשות את שרון על הסכמתו למדינה פלשתינאית ואפילו מנצח אותו במרכז הליכוד בהצבעה שנערכה. לא בטוח ששרון הרגיש אז, המשך לקרוא

העדות הכי קשה ששודרה על הדרך בה מנוהלים העניינים הכי חשובים לבטחוננו

17 באוגוסט 2014
 

אתמול שודר ב"מגזין" עם אושרת קוטלר ראיון שערך מואב ורדי עם רוני ברט, עד לא מזמן בכיר במועצה לבטחון לאומי. הרבה זמן לא קראתי טקסט כל כך חשוב בזמן אמת. זה לא בגלל הויכוח שלי עם אלוף בדימוס, יעקב עמידרור, הבוס של ברט עד לא מזמן. זה מכיוון שכל מי ששבוי בדימויים על מי בטחוני ומי לא, מי שומר על בטחוננו ושאר הקשקושים שיועצי תדמית מוכרים, חייב לקרוא את מה שברט אמר.

באדיבותו של מואב, אני מעלה לכאן את התמלול הכמעט מלא של דבריו. זה ארוך מאוד, אבל כל מילה מרתקת. ההדגשות הן שלי, לטובת אלו שבכל זאת אין להם סבלנות לקרוא כל כך הרבה טקסט. הנה כמה כותרות בנסיון נואש לשכנע אתכם לקרוא:

– ראש הממשלה נתן הוראה לבחון יעד ארוך טווח לגבי עזה. אחרי הדיון, כשרצו לקדם את זה, ראש המועצה לבטחון לאומי אמר שלא צריך לטפל בזה. "זה לא רציני".

– הצבא בכוונה מציג תוכנית מוטה לרעה בכל הקשור לכיבוש עזה. אפשר לעשות את זה תוך יומיים עד שבוע והרמטכ"ל יאשר לך את זה.

– לא היה שום דיון אסטרטגי על עזה במשך 4.5 שנים. כשכבר הגיע, הוצגו 2 חלופות קש והמלצה חד משמעית – להמשיך עם המדיניות הקיימת.

– יש קיבעון מחשבתי בצמרת המדינית והבטחונית. כל הגופים אומרים כל הזמן להמשיך עם המדיניות הקיימת. גם מזכיר הממשלה, האוזר, אמר וכתב את זה.

– לא באנו מוכנים לעזה, אין איפכא מסתברא, לא הוכנה המערכה בשום צורה.

– האגף הבטחוני במועצה לבטחון לאומי משותק. הצבא לא משתף איתו פעולה ולכן, יש שם אבטלה גלויה.

– אופן הפעלת הכוח של צה"ל אחיד במשך שנים וייתכן שזה עולה לנו בחיילים.

– כל שנה מציגים כל הגופים הערכות מצב שנתיות. בכל שנה, בכל הזירום ובכל הנושאים, ההמלצה היא להמשיך עם המדיניות הקיימת.

– בפעם חריגה אחת הציע ראש אמ"ן רעיון חדש. ראש הממשלה ביקש לקיים דיון. לא נערך דיון.

הנה הראיון הכמעט מלא. אני כבר אציין שבתגובות לכתבה אתמול של משרד ראש הממשלה וראשי המועצה לבטחון לאומי נאמר בעיקר שברט לא יודע, שהוא לא היה בכול הדיונים וכו'. ובכן, ברט מעיד אחרת והוא היה בתפקיד שאין סיבה שלא יהיה, מה עוד שזה טירוף מבחינתו להמציא. שנית, אני מזמין את ד"ר ארד והאלוף עמידרור למסור גרסה מלאה בתגובה לדברים המדהימים הללו שאל"מ בדימוס ברט אומר.

מואב: למה בחרת לדבר? למה רצית להשמיע את דברך?

רוני: כי לפי דעתי, מה שאנחנו רואים היום בניהול המבצע בעזה, מה שראינו בחודש האחרון, זה תוצר של קבלות החלטות כושלת של הצמרת המדינית והמקצועית במדינת ישראל בתחום בטחון לאומי. למבצע בעזה יצאנו אחרי 5 שנים שבהן כמעט ולא התנהל שום דיון בצמרת בקבינט או בצמרת המקצועית של הגופים שעוסקים בנושא בשאלה האסטרטגית מה אנחנו רוצים מעזה. במשך 4.5 שנים לא היה דיון כזה בהגדרה. היו כל מיני דיונים בשאלות כאלה ואחרות, הבנות עמוד ענן, סגר הכוסברה, מה יהיה טווח הדיג בעזה כל מני שאלות טקטיות ואופרטיביות … לא היה מעולם דיון שבו ישבה הצמרת המדינית ושקלה מה אנחנו רוצים שיקרה בעזה. האם אנחנו רוצים בידול בין עזה לגדה או לדחוף לחיבור. האם אנחנו רוצים סוף כל סוף להתנתק תשתיתית מעזה? מאז 2005 לא עשינו את זה. רק דיברנו, או שאנחנו דווקא לא רוצים, רוצים לשמור על התלות. האם באמת כל הזמן חשוב לשמור על שקט, או שאולי צריך לפעול לטיפול שורש בכיוון? דיון כזה, עד מרץ האחרון לפני חמישה חודשים. במשך ארבע וחצי שנים לא התקיים. כשהתקיים הדיון הזה, שאמור היה להיות אסטרטגי, שם המל"ל (המועצה לבטחון לאומי – ר.ד.) שתי חלופות לדיון, שהיו חלופות קש, בלי שום התעמקות, בלי פירוט של תכניות, בלי ניתוח של יתרונות וחסרונו וכבר בעמוד השני של המצגת שם את ההמלצה לשמור את המדיניות הקיימת כפי שהיא.

מואב: למה זה ככה?

רוני: כי יש ולא רק לגבי הסוגיה בעזה אלא לגבי כל הסוגיות האסטרטגיות הביטחוניות, יש קיבעון מחשבתי בצמרת המקצועית. אני, דרך אגב, לא היחיד שאומר את זה ,כתב את זה ואמר את זה. מישהו שמודע ומכיר את הנושא זה האוזר (מזכיר הממשלה של נתניהו במשך מספר שנים, צבי האוזר – ר.ד.) – שכתב שיש כל הזמן תמימות דעים בין כל הגופים להמשיך כל הזמן אותו דבר.

מואב: לפי חוק המל"ל (המועצה לבטחון לאומי – ר.ד.), נאמר שבאחריות המל"ל להציג אלטרנטיבות לאתגר את המערכת הביטחונית לאתגר את הדעה השלטת עם חלופות זה לא מתקיים?

רוני: זה לחלוטין לא מתקיים. ואתה צודק יש סעיפים מפורשים בחוק הממל שקובעים שהתפקיד של המלל, בין השאר, להציג חלופות להמלצות שמוצגות לדרג המדיני. בדוח וינוגרד השתמשו בניסוח להתייחס בספקנות בריאה להמלצות מערכת הביטחון וצה"ל. הדבר היה לחלוטין לא קורה בכוונה, ביודעין, כמדיניות במל"ל, שלהערכתי נובעת מראש הממשלה אבל כל ראשי המל"ל (עוזי ארד, יעקב עמידרור ויוסי כהן – ר.ד.), שלושה מהם שאני עבדתי תחתן יישמו אותה, אין אתגור חלופות, אין הסתייגות, בוודאי שלא ברמה האסטרטגית. לפעמים מביאים רעיון טקטי טכני כזה או אחר אבל אסור למל"ל לערער, או להביא חלופות.

ראש המל"ל הקודם, עמידרור, אמר לנו במשך למעלה משנתיים שהוא היה בתפקיד, שהתפקיד הראשי של המלל זה ליצור שקט בסביבות העבודה של ראש הממשלה, אז מכיוון שהוא הגיע לתפקיד אחרי עוזי ארד, אז בהתחלה היה כדאי להכניס שקט אחרי הריב ומדון ובוקה ומבולקה שעשה שם קודמו, אבל זה נהפך לגישה בסיסית ומתמשכת והשקט כלל בין השאר שאי אפשר להציג חלופות או להשיג השגות, לדוגמה, שמענו במבצע האחרון על זה שהודלף תכנית על זה שהצבא הציג תכנית כביכול על אפשרות או לא כביכול לכבוש את כל עזה. זה לא תכנית חדשה. אני גם נכחתי בדיונים שהיא הוצגה בחמש השנים האחרונות, כמובן, בצורה מאוד מצומצמת, כי אף אחד לא רצה להיכנס לזה. לפני דיונים כאלה אני לא פעם ולא פעמים וגם אחרים הצעתי לראשי המל"ל שנציג חלופה לדבר הזה. לצה"ל יש חלופה שאומרת שזה ייקח המון זמן עם המון כוחות והמון חללים, אבל יש גם תפיסות אחרות לשימוש בכח. להפעלת כח ע"י מדינת ישראל. על זה נאמר לי במפורש שזה לעולם לא יקרה, אני מצטט עכשיו, "לעולם לא יקרה". ב 2003 כשארה״ב פלשה לעיראק הביאו לרמספלד בפנטגון, שר ההגנה, תכנית שאומרת שצריך 450 אלך חיילים בשביל לכבוש את עיראק ולהפיל את סאדם חוסיין, הוא אמר להם: "לכו הביתה ותחזרו אלי עם תכנית לחצי מכמות החיילים". וזה מה שהם עשו ובסוף ארה"ב כבשה את עיראק והפילה את חוסיין עם 230 אלף חיילים. שאלתי את ראש המל"ל: "תגיד, מתי יקרה פעם כזה דבר שגוף, גורם מעל הצבא אזרחי, יגיד לצבא 'תציגו לי תכנית אחרת. אני רוצה לראות תכנית אחרת'. הוא אמר לי: זה לעולם לא יקרה.

מואב: עמידרור? המשך לקרוא

עדיפה התשה על הסכם עם החמאס

14 באוגוסט 2014
 

בדרך כלל זו האפשרות הכי גרועה למדינה מערבית, מודרנית כמו ישראל. הצד השני לא ממש מפסיד מלהיות עוד חודש בבונקר. עבורנו, זה אומר שתושבי עוטף עזה לא חוזרים ליישובים והתיירים לא חוזרים לתל אביב. לא קל. עבור ראש הממשלה, מלחמת התשה היא אפשרות פוליטית נוראית. שיגור של עשרים שלושים רקטות כל יום מעזה במשך חודש – חודשיים יכול לשחוק את הפופולריות, הממילא נשחקת שלו. מצד שני, במובן הכי ענייני, זו האופציה היותר טובה שיש לנו כרגע.

המסלול הנוכחי של הסכם עם החמאס בתיווך מצרי, היא אפשרות לא טובה. לנו לא יכול לצאת מזה כלום. מקסימום התחייבות חמאסית לשקט. ביג דיל. כבר קיבלנו כזאת ב"עמוד ענן", היא שווה מה שהיא שווה רק לזמן מוגבל, עד שמתחילים החיכוכים ואז היא לא שווה כלום.

החמאס, לעומת זאת, יכול לצאת מהסכם כזה כמנצח גדול. למרות כל מאמצי המצרים לא לתת לו כלום, תראו מה הוא הולך, מבחינתו, לקבל בהסכם:

1. אנשי החמאס יקבלו משכורות, כולל 17 אלף אנשי הזרוע הצבאית המשמעות היא שהאנשים שירו עלינו רקטות וחפרו מנהרות, יקבלו בתום העימות הזה כסף, בהסכמה שבשתיקה שלנו. נכון, אנחנו לא נותנים את הכסף וזה גם לא יהיה בהסכם, אבל אנחנו מסכימים שיעבור דרך אבו מאזן ואת הקישור הזה כל עזתי ברחוב יבין מצוין. לא קיבלו כסף, אז הם ירו ואז הם קיבלו כסף.

2. ישראל תפתח יותר את המעברים ותאפשר מעבר קבוע המשך לקרוא

העמדות של יעקב עמידרור על הדרך בה צריכות להתקבל החלטות – וזה היה ראש המועצה לבטחון לאומי

12 באוגוסט 2014
 

לפני יומיים התראיינתי אצל גיא זהר ב – 103. אתי עלה האלוף במילואים, יעקב עמידרור, ששימש כמה שנים כראש המועצה לבטחון לאומי ויועצו לבטחון לאומי של ראש הממשלה נתניהו. לעמידרור רקע מפואר, כולל כהונה כראש חטיבת המחקר של אמ"ן. אני חייב להודות שמה שהוא אמר השאיר אותי פעור פה ועד עכשיו, אני לא בטוח שאלו עמדותיו האמיתיות ולא דברים שהוא נגרר לומר מרצון להגן על מה שנראה לו כמו התקפה על נתניהו. הראיון קצת ארוך. תמללתי אותו קצת אחרי ההתחלה וההדגשות הן שלי. לשיפוטכם.

רביב – היו נדמה לי 20 ישיבות קבינט מאז תחילת הבלגאן, כל אחת מהן, חוץ מההיא לפני הפסקת האש, שעות ארוכות, כולם מדברים, אך אחד לא יכול להגיד שסתמו לו את הפה, כל המנגנונים מדברים ועדיין כשאתה מדבר עם חברי קבינט זה מדהים: "הייתה דעה רווחת לאורך כל הזמן, שחמאס מורתע, חמאס חלש, חמאס רוצה הפסקת אש, לא היה אף אחד שיציג דעה נוגדת". קשה לי להאמין שש"כ מוסד, אמ"ן אין אף אחד שחושב אחרת. אני לא מאשים אותם על זה שהם טעו, כנראה, בתיאור מצבו של חמאס אלא באמת שאין מישהו שחושב אחרת. גם בחלופות מעשיות, אומרים שרים שיושבים בקבינט, זה לא איזה "בחר כפי יכולתך", או שולחן ערוך שיכול לבחור איזו מנה שאתה רוצה, אפילו לא שתי אופציות, בדרך כלל זה מוצג – זאת האופציה, או שאנחנו ממליצים, מה שאומר שאם תגיד 'לא', שום דבר אחר לא ייעשה, או שהאופציה כל כך מזעזעת כמו בכיבוש עזה שאתה צריך להיות מאושפז במוסד פסיכיאטרי כדי להצביע בעד הדבר הזה.

גיא זהר – הוצגה באופן מזעזע או שאתה חושב שזה מזעזע?

רביב – לי אין כלים להתמודד עם מה שהוצג שם וגם לא ישבתי שם. לפי מה שאני הבנתי זה הוצג באופן מאוד חריף. יכול להיות שככה זה יהיה. אני אתן לך כמה דברים. חודשיים לפחות יארך המבצע עצמו. גיוס מילואים בהיקף מאוד נרחב, שלפחות שבועיים יצטרכו לאמן אותם, שנים לאחר מכן שהות ברצועת עזה, מחירים בינלאומיים כבדים, נזק כלכלי שנאמד במיליארדים רבים של דולרים והכי חשוב, כמובן, ההרוגים – לא נקבו במספר הרוגים, תיארו כמה פחות או יותר זה יום לחימה ברצועת עזה וכל מי שיודע לעשות מכפלות בראש יצא לו, כפי שאמר לי אחד השרים,  מאות ואולי אפילו אלפים של קורבנות בחיילי צה"ל. כמובן שכשזה מוצג ככה –  אני לא גנרל אני לא יודע איך כובשים את רצועת עזה – אני רק זוכר איך ב – 2002 בחומת מגן היו הצגות דרמטיות דומות, מה יקרה אם ניכנס למחנות הפליטים, בסופו של דבר זה נגמר במחיר כואב, אבל הרבה הרבה פחות ממה שתואר.

גיא – אני רוצה לצרף לשיחה את האלוף במילואים יעקב עמידרור. היית אחראי יעקב עמידרור לתאר את החלופות הנוספות כראש המועצה לבטחון לאומי

האלוף (בדימוס) יעקב עמידרור – כיף לא נורמאלי לשבת בחוץ, לא להיות אחראי לשום דבר, להציע הצעות חסרות פשר ולומר שאחרים הם מטומטמים. יש דבר יותר קל מזה?

גיא – אתה לא רומז שזה מה שרביב עושה?

עמידרור – זה פשוט מה שרביב עושה. תן לי שנייה. המשך לקרוא

צוק איתן – אותו תהליך קבלת החלטות בעייתי

8 באוגוסט 2014
 

ועדת  אגרנט, ועדת וינוגרד, מועצה לבטחון לאומי, כאילו כל זה לא היה ולא קרה. שיחות עם חברי קבינט שניהלתי תוך כדי המבצע נשמעות כמו שיכפול מדויק של כל מה ששמענו בעבר. מיליון וחצי ועדות, מאגרנט ועד וינוגרד, קבעו – צריך איפכא מסתברא, צה״ל צריך להציג לקבינט כמה חלופות מעשיות ולא רק אחת (או בתלבושת הצה״לית היותר מתוחכמת – מציגים שלוש חלופות, אחת מוטרפת, שנייה לא לעשות כלום ושלישית, זו שכולם מצביעים בעדה) ועדיין אותן זמירות. משתתף אחד אמר לי: לא יכול להיות שניזון רק מהמידע של צה״ל. הם גם מציגים את המידע וגם את התוכניות ואז את ההמלצות. הצבא לא רצה להציג בכלל תוכנית למבצע קרקעי וכשאולץ להציג, המליץ לא לבצע אותה. כל המנגנונים אמרו לנו כל הזמן שחמאס מורתע, חלש, רוצה בהפסקת אש. לא הייתה חוות דעת אחרת. פעם אחר פעם התברר שהם טעו.

משתתף אחר דיבר על פסיביות של הצבא. לא הוצגו המשך לקרוא

צוק איתן – האם היה אפשר לנהל את זה אחרת?

7 באוגוסט 2014
 

אז מה היה אפשר לעשות אחרת? הנה תרחיש דמיוני, מבוסס כולו על החוכמה הקלה מכולן: חוכמת הבדיעבד.

לפני שאני מתחיל, התרחיש בנוי על ההנחות הבאות (במידה והן לא נכונות, אז ברור שתקפותו מתערערת):

1. ראש הממשלה ושר הבטחון היו מודעים למידע המודיעיני שהזרוע הצבאית של החמאס מתכננת מלחמה ביולי, ״מלחמת יולי״, להסרת המצור הכלכלי. לשרי הקבינט המידע לא דווח בזמן אמת ונאמר להם לפני העימות שהחמאס לא מעוניין בהסלמה ולאחר מכן שהחמאס הוכה ורוצה הפסקת אש, אבל נתניהו בוודאי ידע שיש גם מידע אחר לגמרי (שאלה מעניינת בפני עצמה היא למה נמסר כך המידע לקבינט)

2. ראש הממשלה היה מודע לחלוטין לאיום המנהרות ולעוצמתו, כפי שהעידו כבר ראש אמ״ן והיועץ לשעבר לבטחון לאומי, יעקב עמידרור (שוב, שרי הקבינט מעידים המשך לקרוא

צוק איתן – מבצע מוצלח? השוואה לעופרת יצוקה

6 באוגוסט 2014
 

בוא ננסה להתעלם רגע ממכונת יחסי הציבור ולהסתכל על העובדות. מבצע "צוק איתן" בכל פרמטר שניתן למדוד אותו נראה כמו מבצע לא מוצלח. השוואה קצרה ל"עופרת יצוקה" אולי תספר את הסיפור.

לכאורה שני מבצעים די דומים. עופרת יצוקה 22 יום, 3 אזרחים הרוגים, כניסה קרקעית ביום השמיני. צוק איתן – 29 ימים, 3 אזרחים הרוגים, כניסה קרקעית ביום התשיעי, אבל רק תראו את ההבדלים. בעופרת יצוקה הכניסה הקרקעית הייתה לעומק הרצועה, עד פאתי העיר עזה, כבר החלו דיווחים על חמאסניקים שמגלחים את הזקנים והמחיר הישראלי היה 10 חיילים הרוגים. ב"צוק איתן" הכניסה הקרקעית הייתה שטחית, רק קילומטר שניים לתוך הרצועה, המחיר 64 חיילים. בעופרת יצוקה דובר על 700 חמאסניקים הרוגים. בצוק איתן, ככל הנראה, פחות או יותר אותו מספר. המשמעות מיחס של הרוג שלנו ל – 70 שלהם בעופרת יצוקה, הגענו להרוג שלנו על כ – 11 שלהם.
תראו גם את החמאס. בעופרת יצוקה הוא שיגר 39 רקטות ביום בממוצע בשבוע הראשון. בצוק איתן כמעט פי ארבעה 144 רקטות ליום בממוצע בשבוע הראשון. בעופרת יצוקה הוא השבית את ישראל עד לגבול אשדוד – אשקלון.  בצוק איתן הוא כבר פגע בשגרה של תושבי תל אביב, השרון, ירושלים ואפילו חיפה, שני שליש מדינה. בעופרת יצוקה ככל שנמשך המבצע קטן משמעותית קצב השיגור. בשבוע השלישי כבר שיגר החמאס 15 רקטות ליום בממוצע, 60% ירידה מהשבוע הראשון, שיוחסה גם למבצע הקרקעי המוצלח. בצוק איתן בשבוע הרביעי החמאס שיגר יותר מבשבוע השלישי, אומנם ירידה של 32% בממוצע היומי לעומת השבוע הראשון, אבל עדיין ממוצע של 97 רקטות ביום כשצה"ל עם עשרות אלפי חיילים בתוך הרצועה.
יש שיאמרו המשך לקרוא

למה תכנית תחקירים עולה רבע מריאליטי והאם הייתה יכולה להביא רייטינג דומה?

4 באוגוסט 2014
 

תכנית  תחקירים ממוצעת בערוץ 10 עולה כ – 150 אלף שקלים, היא מייצרת כ- 8-10 אחוזי רייטינג (בתי אב יהודיים) בטלוויזיה המסחרית ואיכשהו שורדת כלכלית. ב – 150 אלף שקלים אפשר לעשות תכנית לגמרי סבירה. בעונה טובה במיוחד יש סיכוי שתכנית כזאת תייצר 5 תחקירים אמיתיים. בשאר התכניות תראו הרבה כתבות דוקומנטריות (במקרה הטוב, מועשרות במרכיבים תחקיריים), ליווי טלוויזיוני של דמות מעניינת, שיכלול גם קצת תחקיר וקצת מרכיבים דוקומנטריים והרבה ראיות שנאספו על ידי המשטרה בפרשה גדולה ו'כובסו' על ידנו לתחקיר עיתונאי (קלטת מחדר חקירה וכו').
כרגע, זה המקסימום שאפשר כרגע בטלוויזיה המסחרית, במידה רבה, בתקשורת כולה.

תכנית ריאליטי גדולה בערוץ 2 עולה כ 500-700 אלף שקלים לפרק. זה אורך יותר משעה (אורך תכנית תחקירים) ומביא לזכיין בדרך כלל כ – 25-30 אחוזי רייטינג (יש כמה 'מפלצות', כמו מאסטר שף ו'האח הגדול', שהצליחו להתייצב על יותר מזה). נאמר שתכנית תחקירים אמיתית, לא דוקו משודרג, הייתה מקבלת תקציב כזה, האם יש סיכוי שהיא הייתה מביאה רייטינג כזה? האם הבחירה להשקיע את הכסף בבידור היא בחירה כלכלית טהורה, או שיש מאחוריה שיקולים אידיאולוגיים אסטרטגיים, כלומר, חוסר רצון לבצע תחקירים גדולים אמיתיים?

אני משוכנע (בלי יכולת להוכיח) שבתקציב ענק, היה אפשר להרים תכנית תחקירים, שהייתה מטלטלת את המדינה, כמעט על בסיס שבועי. היא גם הייתה מביאה רייטינג דומה לזה של תכניות הריאליטי הגדולות (אולי לא 35, אבל 25 פלוס) והכי חשוב, היא הייתה חושפת דברים, שלא ניתן פשוט לחשוף בתקציב הקיים. מה היא הייתה כוללת?

1. בתקשורת הישראלית יש כלל לא לשלם למרואיינים. המשך לקרוא