לפני כחודש פרסמתי כאן מאמר על הקונצנזוס החדש שנוצר. פרישת טראמפ מהסכם הגרעין עם איראן, בעידוד של נתניהו, הייתה טעות נוראית. העורך נתן כותרת על קריסת הקונספציה. למחרת התקשר גורם בכיר, שהיה עמוק בתוך המאמץ הישראלי לעצור את איראן. "יש לך טעות אחת במאמר. לא התפרקה שום קונספציה כי לא הייתה קונספציה". זו לא הייתה הערה סמנטית. הגורם שרטט בכמה דקות את מדיניות נתניהו כלפי איראן בין השנים 2015-2018, מחתימת הסכם הגרעין ועד הפרישה ממנו. "לא הייתה מדיניות, היו המון נאומים והיו מבצעים, אבל אף אחד לא חשב לרגע מה יקרה אם לא יהיה הסכם. תבדוק את הלו"ז של נתניהו באותן שנים", אמר הבכיר, "אין דיון אחד מערכתי על האסטרטגיה מול איראן. נתניהו נהנה מקשרים פנטסטיים בממשל טראמפ, הוא היה יושב איתנו ותוך כדי הפגישה מבקש לדבר עם פומפיאו או בולטון ותוך דקות הם היו על הקו, אבל לא הייתה שום מדיניות ברורה לאן זה מוביל. נתניהו ניהל את זה במשולש עם רון דרמר ויוסי כהן, כל השאר לא היו באמת בלופ".
התיאור הזה נשמע כמעט מוגזם. זו משימת חייו של נתניהו, יכול להיות שהיא נוהלה בכזו רשלנות ויהירות. שוחחתי עם עוד אחד ממתי המעט שהיו קרובים למשולש שניהל את העניינים.
"רון דרמר היה ממש בן בית בבית הלבן. זה היה מאוד מרשים", סיפר הבכיר השני. "פעם אחת הוא פגש אותנו כשישבנו על אסטרטגיות בנוגע להסכם הגרעין והתנהגות טראמפ. דרמר כמעט צחק. אתם לא מבינים שההחלטה הזאת כבר התקבלה, טראמפ פורש. הופתענו, אף אחד לא עדכן אותנו, אף אחד לא חשב איך אחרי הפרישה נעצור את איראן".
דיברתי עם שני הבכירים בנפרד, הם לא באים מאותו בית גידול ובכל זאת, היה מדהים לשמוע כמה ישראל של נתניהו, לדעתם, נהגה הפוך מהאינטרס כשכל הצמרת הביטחונית רואה בעיניים כלות איך נתניהו מנהל את זה לגמרי לבד. הוא הגיע למצב, סיפר הבכיר השני, שהוא לא ספר איש מאיתנו, הוא גם לא העריך אף אחד בקבינט, יכולת לראות את הזלזול שלו בהם.
הסכם הגרעין היה מלא חורים, הוסיף הבכיר הראשון, אבל הוא נתן לנו לפחות עשר שנים להתעסק בדברים אחרים, לבנות יכולות. "גם הסכמי פירוק הנשק בין ארה"ב לברה"מ היו תחומים בזמן", החרה החזיק אחריו הבכיר השני, "אבל לקראת תום התקופה המעצמות היו נכנסות למו"מ מחודש ומאריכות את ההסכם. אין שום סיבה שזה לא היה נעשה כאן ובשורה התחתונה אף מבצע מפואר של המוסד לא יכול לעולם להשיג את מה שההסכם הזה השיג. העלאת החומר המועשר על אונייה ביוזמה איראנית ושליחתו לרוסיה, השבתת צנטריפוגות, פיקוח מחמיר, אלו דברים לא ייאמנו, שרק ההסכם השיג, היינו יכולים להאריך את ההסכם הזה ל 2035 ומעבר לכך, אתה יודע מה זה 15 שנה במזרח התיכון?"
את שני הבכירים שאלתי, מן הסתם, את אותה שאלה. מה עכשיו? עד לא מזמן חלמו בישראל על LONGER, STRONGER הסכם עם איראן מחוזק וממושך יותר. ביום שישי הודיעה איראן כי העשירה כמות חסרת תקדים של אורניום, 25 ק"ג ברמת העשרה של 60%, הכי קרוב אי פעם למה שנדרש כדי לייצר פצצה גרעינית ראשונה. בסוף החודש תתחדשנה שיחות הגרעין, אחרי שאיראן נאותה לחזור לשולחן. לא קשה לדמיין מי מגיע בעמדת נחיתות ומי מרגיש מחוזק. הבכירים שדיברתי איתם לא ראו שום דרך לעצור את איראן, חוץ מעוד הסכם. גם ראש הממשלה בנט יודע שאין לו באמת אופציות אחרות. הפרישה של טראמפ מההסכם תגרום לכך שהסכם חדש, אם יהיה, עלול להיות WEAKER, SHORTER.
המאמר התפרסם ב"הארץ"