הכי מקומם בסיפור זה הקצב. אנשי מערכת אכיפת החוק התנהלו כאילו יש להם את כל הזמן שבעולם. ביולי כבר אומר הסניגור לתביעה – יש לי סרטון מזכה. טוב, נחכה לדיון בבימ"ש. ב 19.7.21, בדיון על המשך מעצרם של הנאשמים בביצוע הלינץ' בחייל ליאון שרנין ביפו, הסרטון המזכה מוקרן בביהמ"ש. הוא מוכיח ש – 4 מהנאשמים לא ביצעו את מה שייחסו להם. שניים הודו בשב"כ בחלקם במעשה והפלילו אחרים. הסרטון מוכיח שאלו הודאות שווא, אלא שביהמ"ש לוקח את הזמן, הפרקליטות לא ממהרת. הסניגור, לטענתו, מבקש לקבוע עם התביעה מועד להעברת הסרטון, קובעים, מבטלים, הסרטון לא מועבר. בסה"כ אנשים בכלא, מה הסיפור.
ב 8.8.21 הסרטון מועבר לתביעה. נגמרו התירוצים. מתחילים לבדוק אותו. שוב, לא בבהילות. ברוגע, בנחת. הסרטון מאוד ברור, האנשים מגיעים לזירה דקה וארבעים שניות אחרי שהאירוע נגמר, מה כבר יכול להיות. או קיי, לוקח כמה שעות לוודא שזה לא מבושל. עוד כמה שעות לבדוק שהם לא היו בזירה, הרביצו לחייל ורצו מסביב, בהערכה נדיבה, תוך יום אפשר להגיע לממצא, אבל הפרקליטות לא מודיעה לביהמ"ש על שינוי בעמדתה, היא ממשיכה לדרוש מעצר עד תום ההליכים של כל הנאשמים, כולל ה 4 החפים מפשע. מטורף. מה שבאמת משוגע זה שהשופט שמואל מלמד מביהמ"ש המחוזי בירושלים מקבל את הבקשה. הוא עוצר את כולם עד תום ההליכים וקובע בהחלטה שכאילו יצאה ממשפט ראווה בברה"מ שהסרטון בכלל מחזק את ראיות התביעה. איך בשם אלוהים הוא מחזק? לא ברור. הסניגור, עו"ד שאדי כבהא, מערער על ההחלטה לביהמ"ש העליון ואז, רק אז, הפרקליטות סוף סוף מתעשתת ומסכימה לשחרור החפים מפשע. זה קורה ב 2.9.21, אבל הפרקליטות לא חוזרת בה מהאישומים הכוזבים במשך חודשיים. למה להשאיר אנשים שגם ככה עברו את הטראומה של חייהם במשך חודשיים על אש קטנה? גם לא ברור.
המקרה של הודאות השווא ביפו הוא גם כתב אישום קטן נגד התקשורת. הנאשמים משוחררים ב 2.9, אבל אף כלי תקשורת לא מרים את הסיפור. עורך הדין ניסה לעניין כתבים, לא התעניינו. מפחיד.
לפני שצץ הסרטון המזכה, דיברו עם הנאשמים על מספר דו ספרתי של שנות מאסר. חייהם היו נהרסים לחלוטין, מישהו מתחלחל בצמרת מערכת אכיפת החוק מהמחשבה הזאת? זה עוד לפני שהתחלנו לדבר על החקירה העלובה. עד הראייה הכי חשוב למקרה פרסם פוסט ביום שזה קרה, אבל המשטרה והשב"כ לא ידעו עליו. הסניגור איתר אותו ורק אז הוא מסר עדות (חשובה מאוד). המצלמה שצילמה את הסרטון המזכה נמצאת מול זירת הלינץ'. אף אחד לא טרח לקחת אותה. חלם.
בשב"כ, אגב, לא נורא מזדעזעים. הם בכלל מתגאים בנכונות שלהם לסגת מכתב האישום. "אנחנו מקדשים את ערך הטלת הספק", טוענים בשב"כ. טוב, אחרי שמתברר שכמעט הכנסתם בטעות אנשים לכלא לשנים ארוכות, גם אני הייתי מפתח קצת ספקנות בריאה. בשב"כ אומרים שהם בכלל לא בטוחים עד עכשיו שהם חפים מפשע. הם גם יכולים לשער שלא יקרה כלום לחוקרים. ב 2001 הוקם גוף פיקוח על חקירות השב"כ. מבת"ן שמו. בעשרים השנים האחרונות הוא טיפל ב 1,300 תלונות כנגד חוקרי שב"כ. כמה כתבי אישום הוגשו? אפס (את הנתונים אוסף הוועד נגד עינויים). במקרה הזה, למיטב ידיעתי, אפילו לא נפתחה בדיקה. מחכים שהנחקרים יגישו תלונה. ברמת האמון שלהם במערכת, ספק אם זה יקרה. בשב"כ חושבים שהסניגור בכוונה הציף את הסרטון מאוחר, אחרי שכבר הוגשו כתבי אישום. הם, כנראה, צודקים. הסניגור חשש שאם יציף את זה קודם, השב"כ ימהר לחקור את לקוחותיו וידאג שהם יתאימו את הודאותיהם למה שרואים בסרטון. לפי עובדות המקרה הזה, נראה שהוא צודק.
המאמר התפרסם ב"הארץ"