ארכיון חודש: מאי 2011

נאום אובמה – הטיעון המופרך על איבוד קלף המו"מ

25 במאי 2011
 

העיתונאי ארי שביט כתב ב"הארץ"בתגובה לנאום אובמה שהנשיא האמריקני עשה טעות חמורה. בתום לב, הוא טען, זה ניתן לתיקון, אבל טעה קשות. מה הטעות? שאובמה ציין מה תהיה נקודת הסיום במו"מ הטריטוריאלי (התבססות על קווי 67') ולא ציין את נקודות הסיום בנושא של פליטים וירושלים. זה יכול להביא להצפת ישראל בפליטים, קבע שביט.

קראתי ולא האמנתי. לא מתאים לעיתונאי אינטליגנטי כמו שביט. לא חשבתי שזה יכה שורשים, אלא שהטיעון הזה נשמע מאז מכל עבר. בוגי יעלון חזר על זה בראיון ל"הארץ", גלעד ארדן חזר על זה אתמול בערוץ 10 וזה הדהד בנאומו של נתניהו בקונגרס, לאמור: ישראל נותנת לפלשתינים את קלף המו"מ החזק שלה – נסיגה לקווי 67' וכתשגיע לדיון הקריטי על ירושלים ופליטים לא יהיה לה מה לתת.

לדעתי, זה טיעון מופרך. למעשה, הפלשתינים הם אלו שמתנגדים לדחיית הדיון בפליטים וירושלים וסיום הנושא הטריטוריאלי. הם מבינים שזה אינטרס ישראלי ראשון במעלה. בחוכמתם (כן, הם מנהלים את זה לאחרונה בהמון חוכמה. איזו באסה…) הם לא מחצינים את ההסתייגות שלהם מהמתווה הזה ונותנים לישראל להצטייר כאיש הרע.  

מה מדאיג את הפלשתינים? שיסתיים הדיון הטריטוריאלי, תוקם מדינה פלשתינית על שטחי 67' והדיון בפליטים ובירושלים יידחה. במצב הזה, מי בעולם יקשיב לקינותיהם על ירושלים, אל אקצה והשיבה? הקלף החזק ביותר שלהם, "אנחנו תחת כיבוש", יילך לאיבוד ויישאר סתם סכסוך בין שתי מדינות, שאי אפשר לגבש סביבו אנרגיה רצינית בעולם.

בצד שלנו, זה בדיוק הפוך. הכיבוש הוא נטל, היום כבר נתניהו מבין את זה. זה לא קלף במו"מ, זו דרישה ישראלית. זה הפוך לגמרי. ארי שביט, יעלון וארדן חוזרים על תובנות ישראליות משנות התשעים, כשעוד סיפרנו בעולם שהסכמה שלנו למדינה פלשתינית היא ויתור גדול, שנעשה רק בתמורה למיליון ואחד דברים. מאז, הדברים התהפכו וכולם מבינים, שיש לנו עניין ביישות אפקטיבית בצד השני, ששולטת על חיי הפלשתינים ולוקחת מאיתנו את הכיבוש.

אז מה ניתן לפלשתינים תמורת ויתור על זכות השיבה? ראשית, ההנהגה הפלשתינית לא חושבת שתהיה זכות שיבה. נצטרך לתת להם משהו, אבל לא זכות שיבה. איווט ליברמן אמר במסיבת העיתונאים האחרונה שלו שאפילו אם פליט אחד יחזור, זה סיכון קיומי עבורנו. זה מפליא לראות איך פעם אחר פעם הפוליטיקאי, שמצטייר כחזק ביותר, מדבר כמו הפחדן הגדול ביותר, שכל חזרת פליט אחד מאיימת, מבחינתו, על קיום המעצמה החזקה ביותר במזרח התיכון. למרבה הצער, גם לבני חושבת כמו ליברמן, או לפחות נעלה את עצמה בעמדה הזאת כבר ב–2005 ומאז לא שינתה אותה.

מה כן אפשר לתת לפלשתינים כדי שיירדו מהעץ הסימבולי של זכות השיבה? הכרה דקלרטיבית באחריותנו לבעייה, שימוש במילים שעושות להם נעים, הסכמה להשתתף בפיצוי הכספי של הפליטים ואפילו, הסכמה לקלוט כמה עשרות אלפי פליטים באמתלה כזו או אחרת. זה לא נעים ולא קל, אבל ממש לא מסכן את קיום המדינה וגם לא את המאזן הדמוגרפי. הרי אנחנו 'נפטרים' באותה הזדמנות מאיזה מאתיים אלף פלשתיניים במזרח ירושלים.

אגב, במו"מ האחרון דנו בסודיות גמורה ברעיון יצירתי. ישראל תיתן זכות שיבה, אבל רק לפליטים המקוריים של 48', אלו שבאמת עזבו אז פיזית את הארץ, לא לצאצאיהם וקרוביהם. כמה מהם בכלל עוד בחיים? כמה ירצו לחזור? הפלשתינים יוכלו להגיד – קיבלנו את זכות השיבה המקורית ומבחינת ישראל, יחזרו מקסימום איזה עשרת אלפים זקנים פלשתיניים לארץ. נתמודד עם זה.

ולבסוף, אם מחפשים קלף מו"מ אז הקלף האמיתי הוא ירושלים. הם יוותרו על זכות השיבה, אנחנו נחלק את ירושלים, אבל כל זה, כמובן, הוא לא יותר מבלבולי מוח. כנראה שגם אובמה ונתניהו מיצו את העניין שלהם בקידום העניין. נאמו, קיבלו קצת תשומת לב וילכו הביתה, מקווים שהנאומים שלהם יעזרו לבנות קייס נחמד לקראת ספטמבר.   

טובעים במספרים – המדריך נגד ספינים מדיניים

24 במאי 2011
 

אובמה אומר – ביבי סילף את עמדתי. ביבי אומר – הצעת אובמה מסכנת את קיום ישראל. על הצעת אולמרט אומרים שהייתה הנדיבה ביותר, אבל גם על הצעת ברק אומרים שהייתה הנדיבה ביותר. בסוף, הכל מספרים, הבדל (לא גדול נורא) במספרים, באחוזים, בשטח. הנה מדריך קצר לנוסחאות האמיתיות של השחקנים המדיניים.

נוסחת ברק יולי 2000:

67 + 9, יחס 1:9

לא, זו לא סינית. זו הצעת ברק הסופית בקמפ דייויד. מדינה פלשתינית בגבולות 67, כאשר ישראל מספחת את גושי ההתיישבות בהיקף של 9 אחוזים לשטחה. זו ההצעה שנוהגים עדיין לכנות ה"נדיבה ביותר" שהוצעה לפלשתינים, למרות שהיום כל השחקנים המרכזיים יודעים שעובדתית היא לא הייתה הנדיבה ביותר ומהותית, לא היה סיכוי שערפאת יקבל אותה ובצדק, מבחינתו.

1:9 – הוא יחס חילופי השטחים שברק היה מוכן לו בקמפ דייויד. עד קמפ דייויד בשנת 2000, ישראל לא הייתה מוכנה לשמוע על חילופי שטחים. בועידה עצמה, קלינטון הוביל את הרעיון הזה. ברק הסכים, בתנאי שזה יחס ממש רחוק. 9 אחוזים סיפוח, אחוז אחד פיצוי.

נוסחת קלינטון, דצמבר 2000

67 + 4.5, יחס 1:2:25

הצעת קלינטון ליישוב הסכסוך מדצמבר 2000. זו ההצעה עליה מדברים כולם כמתאר האפשרי המרכזי (אולי היחיד) להסכם בין הצדדים. ההצעה המדוייקת אמרה – ישראל תיסוג לקווי 67 ותספח את גושי ההתיישבות בהיקף של בין 3 ל 6 אחוזים משטחי יו"ש (בממוצע 4.5 אחוזים). בתמורה תפצה ישראל בשטח של בין 1 אחוז ל 3 אחוזים משטחי ישראל הריבוניים (בממוצע 2 אחוזים). הצעת קלינטון משקפת, אם כן, טריטוריאלית יחס חילופי קרקע של 1:2.25. ברק הסכים להצעת קלינטון, כך שהוא שידרג את הצעתו מקמפ דייויד. כיום ברק אפילו מדבר על החזרה לפלשתינים של אותו גודל שטח שנכבש ב 67, מה שהוא אומר שהוא כבר מוכן ליחס החלפת שטחים של 1:1.

נוסחת לבני, 2008

67 + 7.2, יחס 1:2.4

לבני הציעה חזרה לקווי 67 כשגושי ההתיישבות שלה היו שווים 7.2 אחוזים ובתמורה, ישראל הייתה אמורה לפצות בשלושה אחוזים בתוך שטחה הריבוני, כלומר יחס של 1:2.4.

נוסחת אולמרט, ספטמבר 2008

67 + 6.5, יחס 1:0.9

אולמרט באמת הלך הכי רחוק. הוא הציע לאבו מאזן חזרה לקווי 67, שמירה על 6.5 אחוזים משטחי יו"ש בריבונות ישראלית ופיצוי חסר תקדים של 5.8 אחוזים. אולמרט ראה במתן מעבר יבשתי לרשות מעזה ליו"ש (כמו גם במתן רציף ימי לפלשתינים בנמל אשדוד) כפיצוי על ה 0.7 אחוזים, שנותרו בין מה שאנחנו נספח, לשטחים שניתן בתוך ישראל. השורה התחתונה שלו – הפלשתינים יוכלו להגיד שהם קיבלו בחזרה את כל השטח שנכבש ב 67, גם אם לא באותו קו גבול ששרר אז, בדיוק כמו הלבנונים והמצרים.

נוסחת אבו מאזן

67 + 1.9, יחס 1:1

הגישה הפלשתינית מוכנה לסיפוח של גושי התיישבות מאוד מצומצמים, בהיקף של פחות משני אחוזים (כנראה שהועברו מסרים חשאיים שהם יהיו מוכנים גם לשלושה אחוזים ואף יותר) וכמובן פיצוי מלא עבורם, על כל מטר שיסופח. הפלשתינים מוכנים לסיפוח השכונות היהודיות במזרח ירושלים לישראל.

נוסחת אובמה

67 + ?, יחס 1:1(?)

גם אחרי הפצצה שהטיל אובמה ביום חמישי, רוב מרכיבי הנוסחא שלו נמצאים בסימן שאלה. ברור שמדובר על קווי 67, אבל כמה תספח ישראל וכמה תחזיר בחילופי שטחים, לא עד הסוף ברור. אני חושב שהעובדה שהוא מתעקש להשתמש במינוח "mutually agreed swaps" רומזת לחילופי שטחים של 1:1. הרי יכול היה להגיד "agreed swaps". דן מרידור, למשל, חושב שזו לא פרשנות הכרחית של המילה ושאם זה מה שהוא היה רוצה להגיד, הוא היה אומר "חילופי שטחים שווים", או "סימטריים". דעתי שונה. ברור שיכול היה להיות מפורש יותר, אבל הוא לא רצה. הוא רצה לרמוז מספיק כדי שהפלשתינים ישמחו ולא להיות מפורש מדי כדי שישראל לא תתפוצץ מכעס.

נוסחת נתניהו

? + ?, יחס ?:?

במשך כל שנות הקריירה הציבורית שלו, לרבות השנתיים האחרונות כראש ממשלה, נתניהו מסרב לנקוב במרכיבי הנוסחא שלו. בכנסת הוא דיבר לראשונה בשבוע שעבר על "גושי יישובים" ועל "נוכחות צבאית ארוכת טווח לאורך נהר הירדן", אבל הוא לא נתן להבין מה גודל "גושי היישובים" שלו. בשיחות פרטיות עם אנשי ימין, בניסיון להרגיעם, הוא אמר שיש מודל של 7 גושי יישובים. הוא צודק ואם אני זוכר נכון את המפות, אז מדובר במודל המקסימלי על סיפוח של 12 אחוזים מיהודה ושומרון. אין לזה, כמובן, פרטנר פלשתיני או מדינה בעולם שתסכים לזה.

בכל מקרה, אפילו בתרחיש הכי מרחיב של נתניהו, עדיין מדובר בפער מקסימלי של עשרה אחוזים בין נתניהו לאבו מאזן. זה לא מעט, אני לא מזלזל בזה, אבל זה רחוק מאוד מלהיות פער בלתי סגיר או משהו שבאמת מאיים על קיומנו. האם נתניהו מתכנן בקונגרס לצמצם עוד יותר את הפער?

תחקיר יוסי אולמרט

18 במאי 2011
 

לצפייה בתחקיר בווידאו לחצו כאן 

באוגוסט 2004 עוזב בפתאומיות ד"ר יוסי אולמרט את הארץ. חובות. אהוד אולמרט פרסם הודעה: "אחי לא ירד מהארץ". מאז שעזב, יוסי לא העז לחזור לישראל, אפילו לא לחתונת ביתו.

מתוך דבריו של שימי דורי, מנהל תחנת מוניות ברעננה, הלווה ליוסי אולמרט 10,000 ש"ח:

"הוא הגיע אלי הביתה הוא היה מאוד לחוץ וחיוור מאוד. הוא ביקש ממני איזה סכום של עשרת אלפים שקל. הוא ביקש אותם דחוף דחוף. יוסי אולמרט, השם אולמרט, אנשים מכובדים שזה היה ברור שאני את הכסף אקבל. אם לא ממנו, דרך אחיו".

ההתרסקות של יוסי אולמרט מביכה את מי שהיה אז ממלא מקום ראש הממשלה. איך אולמרט הגדול, המחובר, נותן לאח שלו להתרסק ככה?

מתוך שיחת טלפון עם יוסי אולמרט, "חדשות 10", 17.8.04:

"הרבה אנשים מסתבכים בצרות כלכליות, אז זה קרה גם לי, לצערי הרב. אבל אני משתדל, בעזרת חברים, לפתור את הבעיה ואני מאוד מקווה שהיא תיפתר בקרוב".

שבע שנים אחר כך המבוכה הפכה לכתב אישום. הפרקליטות מאשימה את אהוד אולמרט בקבלת שוחד, גם באמצעות בקשות שלו מנדבנים להעביר מאות אלפי שקלים לכיסוי החובות של אחיו. למעשה, זו הדוגמה הכי בולטת בה הפרקליטות מצליחה לקשור את העברת הכספים ישירות לאהוד אולמרט. חומר החקירה בפרשת יוסי אולמרט הגיע ל"מקור" והאמת, הוא מאוד מפתיע, מפתיע כי הוא משקף לכאורה פער משמעותי בין איך שאהוד אולמרט מדבר לאחיו לבין מה שהוא עושה למענו, וזה לא סוג הפער שבדרך כלל קיים בין דיבורים למעשים.

בשנת 1998 יוסי אולמרט מחליט לנסות להיבחר לראש עיריית רעננה.

מתוך עדות יוסי אולמרט בארה"ב, 1.7.10:

יוסי: אחי התנגד בחריפות לכניסתי לחיים הציבוריים בשנות השמונים. שימשתי, למשל, בפרשן
כדורגל וזה גם הוציא אותו מדעתו. הוא גם התנגד בנחרצות להתמודדות שלי ברעננה.

החוקר: אתה יודע למה?

יוסי: אני חושב שזה היה משהו בסגנון, אתה יודע, חיים ציבוריים זה המגרש שלי. אתה תישאר בחיים האקדמיים שלך והוא תמיד זרק לי שהטעות הכי גדולה שלי זה שעזבתי את העולם האקדמי.

מתוך חקירת אהוד אולמרט, 11.7.10:

"הוא החליט שהוא רוצה לרוץ לראשות עיריית רעננה. התחננתי בפניו. אמרתי לו "אידיוט, אתה לא
מתאים להיות ראש עיר, אתה לא עשית בחיים שלך דבר, אתה לא יודע להזיז כוס מכאן לכאן, לך
תרצה, לך תופיע, זה בסדר…מה אתה דפוק בראש? אתה רץ נגד ראש העירייה הכי פופולארי
במדינה (זאב ביילסקי, ראש עיריית רעננה באותה תקופה). אתה תפסיד". הוא רץ, והוא הפסיד,
ואפילו לא נבחר למועצה. אני לא הייתי מעורב בזה. זה הוציא אותי מדעתי".

הנה מה שאומר לנו על כך ח"כ זאב ביילסקי, בעבר ראש עיריית רעננה, יוסי אולמרט התמודד מולו:

"יום אחד בהיר, יוסי קם בבוקר והחליט שהוא הופך להיות ראש עיריית רעננה. וכל מי שדיבר איתו, כל מי שניסה להסביר לו, אני חושב שאפילו אהוד בעצמו אמר לו, "יוסי אתה אח שלי, עזוב אותך מהמרוץ הזה". הבעיה אצל יוסי שהוא, כנראה, לא היה מוכן לשמוע והסוף היה ממש טרגי מבחינתו".

בחזרה לעדותו של יוסי אולמרט בארה"ב, 1.7.10:

"עשיתי טעות נוראית. התחייבתי לרוץ עד הסוף. רציתי להראות שאני עומד במילתי. למרות שהסקרים הראו שאני עומד להיות מובס, לא רציתי לסגת. הפסדתי ונקלעתי לחובות כבדים. הוזהרתי שזה יוביל לקריסה כלכלית ורציתי להוכיח למשפחתי ששום דבר רע לא יקרה כתוצאה מהטעויות שלי. כך מצאתי את עצמי רץ כמו משוגע כדי לשמור על רמת החיים של משפחתי ולהראות שהכל בסדר. אף אחד לא ידע על הבעיות שלי. רמזים קטנים יצאו בשיחות שלי עם אחיי, אבל לא מעבר לזה. אנחנו משפחה טובה ואכפת לנו אחד מהשני אבל אני יכול להגיד – וזה לא סוד גדול – שהטיחו בפניי כל הזמן, אמרנו לך 'לא' ותראה מה קרה".

מתוך דברים שאמר ל"מקור" ח"כ זאב ביילסקי:

"אהוד, אתה יודע, הוא נהג, כלפיי לפחות, בג'נטלמניות, למרות שזה אחיו. הוא לא בא לפה לאסיפות בחירות, הוא לא אמר תצביעו בשביל אולמרט, הוא לא אמר ביילסקי לא בסדר".

לחוקרי המשטרה חשוב מאוד לדעת מתי בדיוק ידע אהוד אולמרט על היקף הבעיות של אחיו. תיכף תבינו למה. אין מחלוקת שבשנת 2003 אולמרט כבר הבין טוב יותר מה מצבו של אחיו, כשהשניים נפגשו לפני הופעה שלו באירוע של "אור ירוק" בהרצליה. השניים מתארים באופן כמעט זהה את הפגישה ביניהם.

מתוך חקירת אהוד אולמרט, 11.7.10:

"יוסי התחיל להתקשר איתי ואמר לי "תשמע, אני במצוקה כספית. תעזור לי". לא רציתי כי חשבתי
שהוא צריך לשלם על השגיאות והשטויות שהוא עשה. יום אחד הוא התקשר ואמר לי "תשמע, אתה לא מבין. זה דבר נורא. אני מאויים". הייתי בהלם…"

מתוך עדות יוסי אולמרט, 1.7.10:

"הוא (אהוד אולמרט) אמר "אני מבין שיש לך בעיות. הנה צ'ק על 10,000 שקלים. אני לא רוצה שאי פעם תבוא אליי עוד פעם לדבר איתי על בעיותיך הכספיות, מכיוון שאני לעולם לא אעזור לך יותר". הוא נתן לי את הצ'ק וזרק אותי החוצה כמו, אתה יודע…"

בחזרה לחקירת אהוד אולמרט 11.7.10:

"הוא בא לשם ואמר לי "תשמע, אני בצרות. אני במצב קשה מאוד". פתחתי את התיק, הוצאתי את פנקס הצ'קים, רשמתי צ'ק על 10,000 שקלים ואמרתי לו "קח". אז הוא הסתכל עליי וכמעט זרק עליי את הצ'ק בפרצוף. אמר לי "על מה אתה מדבר איתי. אני מדבר על מיליונים". אמרתי לו "שמע יוסי, אני אב לארבעה ילדים, אני חי מאוברדראפטים, אין לי אפשרות לעזור לך. זה מה שאני נותן לך וזה יותר ממחצית מהמשכורת הנקייה שלי כממלא מקום ראש הממשלה. תיקח, תהיה בריא ותסדר בעצמך. נקודה". אז הוא אומר "תבקש מהחברים העשירים שלך". אמרתי לו "יוסי, אני לא אבקש אגורה מאף אחד, אתה שמעת?"

ביולי 2004 החיים הכפולים של יוסי אולמרט נחשפים.

מתוך עדותה של לינדה פרננסס, רעייתו (באותה תקופה) של יוסי אולמרט, 11.7.10:

"אהוד התקשר אליי בסביבות 22:00 ושאל "מה עובר על בעלך?". עניתי "אני לא יודעת על מה אתה מדבר". הוא אמר "כדאי שתבררי". יוסי אמר לי שהוא הפסיד את כל מה שהיה לנו כבר מזמן. יוסי עבר לשהות בדירה של חברים שלנו בירושלים כי פחדנו מדפיקות של השוק האפור. הבנו שיש לו יותר סיכוי להחזיר את החובות בחו"ל".

 שלושת האחים לבית אולמרט, ירמי, עמרם ואהוד, החליטו למכור את חלקו של האח הרביעי בנחלת ההורים בבנימינה. את הכסף, כ – 125 אלף דולר, הם לא נותנים ליוסי, לא סומכים עליו. הם מממנים את חלק מהחובות יוסי אולמרט 1שלו. יוסי עוזב את הארץ ב – 10 באוגוסט. לפני כן הוא יושב עם אשתו ומכין רשימה של החובות. בסה"כ כ- 677 אלף דולר, או 3 מיליון שקלים של אותם ימים.

הנה מה שאמר לנו אלון אלרואי, שהלווה כסף ליוסי אולמרט:

"יום אחד, אם אני לא טועה, זה היה יום שבת, הוא מתקשר אלי ואמר לי שהוא זקוק בדחיפות ל-30 אלף שקל למספר ימים, והוא הסביר לי שיש איזו קרן השתלמות שלו שעתידה להשתחרר. אם אני יכול לתת לו 30 אלף שקל, הוא במצוקה נוראית, אני מבקש ממך טובה כחבר ואני מיד נותן לך שיקים, שלושה, עשרת אלפים שקל כל אחד. ואחרי עשרה ימים שמעתי שהוא על המטוס".

הנה קטע נוסף מחקירתו של אהוד אולמרט, 11.7.10:

"אף פעם לא נתתי לו כסף ולא ביקשתי מאף אדם אי פעם לתת לו אגורה. ההיפך. אני זוכר פגישה אחת של אדם שקוראים לו אלון אלרואי ובתום הפגישה הוא אמר לי "אתה יודע, אני נתתי כסף ליוסי". אמרתי לו "באד לאק" אלון, בעיה שלך. אני לא רוצה לדעת מזה".

והנה התייחסותו של אלון אלרואי, שהלווה כסף ליוסי אולמרט, על אהוד אולמרט:

"שאלתי אותו אם הוא מודע לזה שיוסי קיבל ממני הלוואה והשיקים חזרו ואם יש משהו שבכוחו לסייע בעניין. ואז הוא השיב לי מיד, "אל תספר לי, לא רוצה להיות מעורב, זה לא קשור אליי".

עד כאן הכול נטול סתירות. שני האחים מסכימים שאהוד אולמרט לא עזר ליוסי אחיו, לא לפני ההתרסקות, לא אחרי ההתרסקות, לא. נקודה. עד שהחוקרים של יוסי אולמרט שולפים את השפן הראשון. הם שואלים אותו אם הוא מכיר את מוריס טלנסקי.

מתוך עדותו של יוסי אולמרט בארה"ב, 1.7.10:

"לא מכיר את מוריס טלנסקי. לא פגשתי אותו מימיי. לא דיברתי איתו בחיים. אם אראה אותו ברחוב, לא אזהה אותו. אחי מעולם לא העלה את השם הזה בפניי ואני לא בפניו. מוריס טלנסקי נתן לי כסף? מעולם לא".

יוסי אולמרט 2החוקרים שולפים ליוסי מסמך. בנובמבר 2004, מעביר מלאך גואל בשם מוריס טלנסקי 30 אלף דולר לחשבונו של יוסי אולמרט בבנק מזרחי ברעננה. הסכום מספיק בדיוק כדי לכסות את חובו של יוסי לבנק. מוזר. מי יוסי אולמרט 3ביקש מטלנסקי את הכסף? איך הוא יודע את מספר החשבון, ואיך הוא יודע להעביר בדיוק את סכום החוב של יוסי אולמרט לבנק? בחקירתו גם יוסי אולמרט נשמע מופתע. מעדותו של יוסי אולמרט, 1.7.10:

"אני לא רוצה להיכנס פה לתיאוריות קונספירציה, אבל זה נראה מאוד מאוד מוזר. זו הפעם הראשונה שאני רואה את זה. לא ידעתי על כך. אני המום. זו הפתעה גדולה עבורי. לא ראיתי משהו כזה בחיים".

והנה הדברים מעדותו של מוריס טלנסקי, 24.5.10:

טלנסקי: אני רואה את המסמך. אין לי שום זיכרון מזה. זה היה לפני 6 שנים ולא היו לי שום עסקים
עם הבחור. אהוד אולמרט בטח הנחה אותי או נתן לי כסף.

חוקר: ביומן של אולמרט כתוב שיום לפני אתם אמורים להיפגש ב – 14:45 במסעדת טאלאסה. האם אתה זוכר את הפגישה והאם אולמרט ביקש ממך להעביר את הכסף?

טלנסקי: אני לא זוכר את זה. אני המום מכך שעשיתי את זה. אני לא מכיר את יוסי, אבל אם אהוד
ביקש ממני טובה אז הנחתי שהוא יחזיר לי.

וזה מה שאמר על כך בחקירתו אהוד אולמרט, 11.7.10:

אהוד: אני לא ביקשתי מאף אדם לרבות טלנסקי להעביר כספים לאחי.

חוקרת: יוסי הכיר את טלנסקי?

אולמרט: אין לי ספק. אני מעלה בדעתי, בואי נאמר כך.

הנה קטע ראיון שערכתי עם עו"ד רונן מטלון, פרקליטו של יוסי אולמרט:

יש לך מושג איך אותו טלנסקי יודע בכלל על סכום החוב, איפה החוב, מספר חשבון הבנק, דברים כאלה?

העניין נראה מאוד מוזר כי בעצם בתקופה שבה ניתנת ההעברה, בחודש נובמבר 2004, יוסי אולמרט שהה בארה"ב, הוא לא שהה בישראל. והיה ברור שאם הם יצטרכו לסגור את כל החובות, אז יסגרו את כל הנושים האלה ביחד. לא היה טעם לשלם לנושה מסוים ולא לנושים אחרים. ולכן, כל העניין של ההפקדה נראה מוזר מאוד.

הוא יודע מה קורה בחשבונות שלו מרגע שהוא מגיע לארה"ב?

אני מניח שלא, כי בעצם ברגע שבנק מכריז על חשבון שהוא מוגבל, שלא ניתן לפעול באותו בנק, אז הבנק גם לא שולח לך מסמכים מאותו בנק. הוא הופתע מאוד מההעברה ולא היה ידוע לו לפני כן על אותה העברה.

עוד יוסי מתאושש מה'הפתעה הגדולה' כפי שהוא כינה זאת והחוקרים עוברים לנושא שבגללו באמת נסעו עד וושינגטון.

מתוך עדותו של יוסי אולמרט בארה"ב, 1.7.10:

חוקר: יוסי, האם היית קשור לפרוייקט הולילנד בירושלים?

יוסי: מעולם לא. אני אפילו לא יודע איפה זה. אין לי מושג מי היזמים.

חוקר: האם אתה מכיר את השם שמואל דכנר (עד המדינה)?

יוסי: אני ב – 99% בטוח שהוא תרם 6,000 שקלים לקמפיין שלי ב – 96. לא פגשתי אותו מאז. הוא בטוח נשלח אליי על ידי אחי. זו הפעם היחידה שנתקלתי בו. לא פגשתי אותו מאז, לא דיברתי איתו… יש לי זיכרון טוב.

החוקרים שואלים אותו על חבר שלו לשעבר, אברהם נתן, שהעיד במשטרה שראה פעם את יוסי אולמרט יוצא מהמשרד של עד המדינה בפרשת הולילנד, דכנר, ואומר שהוא קיבל ממנו שיק. יוסי אומר שנתן אכן הפנה אותו לאיש עסקים שנתן לו כמה אלפי שקלים.

בחזרה לעדותו של יוסי אולמרט, 1.7.10:

חוקר: מי היה יכול להיות איש העסקים שנתן הפנה אותך אליו?

יוסי: זה לא היה שמואל דכנר. זה בטוח.

בטוח שלא דכנר? איריס ברק מיאח"ה, שמשתתפת בחקירת יוסי אולמרט, הביאה איתה את עדות דכנר והזיכרון שלו, שכל כך הוכפש, קצת יותר טוב מסתבר משל יוסי אולמרט.

וזה מה שאמר בעדותו עד המדינה, שמואל דכנר, 17.2.10:

"בסתיו 2002 נתבקשתי על ידי אהוד אולמרט לעזור לאחיו יוסי אולמרט, שהיה נתון בבעיות כספיות גדולות על ידי מתן 500 אלף שקלים. אולמרט מסר לי שעל ידי כך שאני אתן את הכסף ליוסי, אני לא אצטרך לעזור לו (לאהוד) באף צורה. את השיקים מסרתי ביד אישית ליוסי אולמרט. זו הייתה הפעם הראשונה בחיים שנפגשתי איתו. קבעתי איתו בקפה אפרופו. בפגישה דיברנו סמול טוק ואחר כך יוסי אמר לי שאהוד אמר לו שאני עומד לעזור לו והוא מאוד מודה לי על כך. שלפתי פנקס צ'קים ורשמתי 8-10 צ'קים של 50 אלף שקלים כל אחד".

סתיו 2002, אומר דכנר. זו בדיוק הסיבה שבגללה שהחוקרים מנסים להוכיח שכבר במועד הזה אהוד אולמרט יודע שלא מדובר בעוד אוברדרפט שיגרתי של יוסי.

והנה קטע מעדותו של ירמי אולמרט, אח של יוסי ואהוד אולמרט, 11.7.10:

"ידעתי שהוא במצוקה לאחר הבחירות. עובדה שבראשית שנת 1999 חתמתי ליוסי על הלוואה בבנק ירושלים של 200 אלף שקל ואמרתי לו שאני חותם עם חשש שלא יצליח לעמוד בהתחייבות. מה שכן, אם הייתי יודע את הסכומים והמספרים, ייתכן שלא הייתי חותם אולי. אני מעריך בדיעבד שאמרתי לאחים שלי על אותה הלוואה, אבל אני לא זוכר שהתייעצתי איתם".

בינתיים, האווירה הנינוחה בחדר החקירות בוושינגטון מתקלקלת. החוקרים מתפלאים על איבוד הזיכרון של ד"ר יוסי אולמרט. מתוך עדותו של יוסי, 1.7.10:

חוקר: דכנר אמר שהוא זוכר פגישה ביניכם בקפה אפרופו, אבל זה לא היה בשנת 96, אלא בשנת 2002 והוא נתן לך שיקים בסכום מצטבר של חצי מיליון שקל.

יוסי: הוא נתן לי שיקים?

חוקר: כן ואנחנו שואלים, מה תגובתך?

יוסי: אני לא זוכר. אני מנסה לרענן את זכרוני עכשיו.

חוקר: אנחנו מדברים על חצי מיליון שקלים.

יוסי: כן, אני מבין.

חוקר: אתה יכול לקחת את הזמן לרענן את זיכרונך.

יוסי: לא, זה בסדר. מתי זה קרה? 7-8 שנים?

חוקר: משהו כזה. סוף 2002, כמו שאתה זכרת.

יוסי: לא, לא, אני לא…

חוקר: בקפה אפרופו

יוסי: זה משחק מילים יפה. קפה אפרופו. אני חושב שייתכן שניתנו לי שיקים על ידי דכנר. אני מנסה להיזכר עכשיו. אני לא זוכר סכומים או משהו כזה, אבל אני זוכר, כן אני זוכר שניתן לי כסף על ידי דכנר.

חוקר: אתה זוכר כמה שיקים?

יוסי: לא, אבל היו שיקים משמואל דכנר. אני רוצה לבסס את זה. בוודאות היו צ'קים מדכנר. אני זוכר את זה עכשיו ואני אסיר תודה שרעננתם את זכרוני.

חוקר: האם אתה יכול להעריך מה היה הסכום של השיקים?

יוסי: אני לא זוכר, אבל זה היה סכום משמעותי. זה לא היה כמה אלפי שקלים. זה היה יותר מזה. בטוח.

יוסי אולמרט 4דכנר גם נותן לחוקרים מסמך, תיעוד שלו ביומנו על סיכום פגישה לכאורה בינו לבין יזם פרוייקט הולילנד, הלל צ'רני. וכך הוא כתב:

"שמואל (דכנר כותב על עצמו בגוף שלישי) נפגש היום עם אולמרט. ביקש שנעזור לאחיו יוסי… הלל התרעם מאוד… שמואל מצביע על כך שבהמשך בלאו הכי נהיה זקוקים לו… אנו גם יודעים שתמיד עמד במילתו ועזר… הלל בספק אם אהוד יזכור זאת".

החוקרים מראים להלל צ'רני, יזם הולילנד, בחקירתו את המסמך, 23.4.10:

"אתם מכירים אותי כבר שבועיים. ראיתם אותי פעם כועס? אני לא כועס. אני לא מסוגל לכעוס. זה
סילוף של דכנר. זה קשקוש מוחלט. אני את כל המסמכים שאתם מציגים לי אתלה על הקיר. לשאלתכם, אני לא שמעתי על יוסי אולמרט לפני החקירה. אנחנו לא משלמים לו כסף ואם עד
המדינה משלם אז הוא אידיוט".

והנה התייחסותו של אהוד אולמרט בחקירתו, 11.7.10:

"אין לזה שחר. לא ביקשתי ממנו (מדכנר), לא פניתי אליו. לא ידעתי אז שמצבו של יוסי הוא כזה"

החוקרים לא מצליחים לאתר את השיקים שניתנו ליוסי אולמרט. הם מנסים לפחות לברר למה לדעתו ניתן לו הכסף.

בחזרה לעדותו של יוסי אולמרט, 1.7.10:

חוקר: האם יש לך הסבר למה שמואל דכנר נתן לך את הכסף?

יוסי: לא, אין לי הסבר. זו שאלה שצריך לשאול את דכנר.

חוקר: ככל שזה קשור לך, זה היה אקט של צדקה?

יוסי: אני לא הייתי קורא לזה כך. זה בטוח לא היה אקט של צדקה. דכנר חשב שזה ישרת את
האינטרס שלו. אני לא יודע מה היה האינטרס הזה.

חוקר: מה היו המוטיבציות של נתן ודכנר?

יוסי: אני לא יודע אם אהוד אולמרט אמר להם או לא. זה הגיוני להניח שהם רצו להשתמש בזה כדרך למצוא חן בעיני אחי ואם זה המקרה, אז הם בוודאי דאגו לומר לו על זה, אבל אני, באמת לא יודע.

אין סיבה לקנא ביוסי אולמרט. אם יחזור לארץ, לא יוכל לצאת. גם בגלל הנושים, אבל עוד יותר חשוב, בגלל המשטרה. העדות הכתובה שלו בארה"ב, ממנה הובא לעיל, לא יכולה לשמש במשפט. רק אם יוסי יעמוד על דוכן העדים תוכל המשטרה לקבל את הסיוע, החשוב מבחינתה, לעדות דכנר על העברת הכספים אליו. בינתיים, מכל המקומות בארה"ב, יוסי עובד בחברה שמנוהלת על ידי שרון צור, שמקורבת לאחיו, אהוד.

מתוך שיחה שערכנו עם שרון צור, בעלת החברה שמעסיקה את יוסי אולמרט:

יוסי אולמרט הוא על תקן יועץ בארגונים שאני מעורבת בהם, והוא דובר. עושה לנו אירועים.

את גם מקורבת לאהוד אולמרט?

יש לי מערכת יחסים מאוד טובה וקרובה עם אהוד אולמרט, אבל הוא אף פעם לא ביקש ממני
להעסיק אף אחד.

בדרך כלל, אנשים נדיבים במילים וקמצניים במעשים. מחומר החקירה הזה, שרובו שנחשף לראשונה כאן, נחשפת תמונה יוצאת דופן. אהוד אולמרט קשה כלפי אחיו. במשך שנים הם בכלל לא בקשר. לפני שנה הוא סוף סוף הסכים לפגוש אותו במלון בוושינגטון. אולמרט במשך 45 דקות נוזף באחיו יוסי, אחרי שזה נקלע שוב לבעיות כלכליות, בין השאר, בגלל בעיות בריאות. האם יתכן שאותו אהוד אולמרט דואג שנדבניו יעבירו מאות אלפי שקלים לכיסוי החובות של האח שהוא כל כך כועס עליו? לא הגיוני. מצד שני, התרחיש האחר, שאנשים כמו טלנסקי ועד המדינה בפרשת הולילנד, שמואל דכנר, מעבירים כל כך הרבה כסף, בלי שאולמרט בכלל ידע, התרחיש הזה נשמע לי לגמרי דמיוני.

כתבתו של רביב דרוקר

עורך: אלון רייף.

צילום: יובל סייג, דודו בוקר.

מקליט: מור בידר.

תחקיר: לינור גריסריו.

כספי המיסים המעוכבים – שיעור באנטי מנהיגות

16 במאי 2011
 

אני נגד אי העברת הכספים לרשות הפלשתינית. זה לא הדבר שבגללו אני כותב, אבל אנמק קודם בקצרה.

1. הסכם הפיוס לא רע, לדעתי, לישראל (ראו פוסט קודם) והוא בטח לא סיבה להפסיק להעביר את כספי המיסים שלהם.

2. הכספים הללו הם שלהם ולא שלנו. אנחנו רק אוספים אותם. יש משהו מאוד לא הגון בהשארתם אצלנו. כדי לעשות משהו כל כך לא הגון, צריך סיבה ממש משמעותית. אם הייתה סיבה כזאת, היא בטוח לא נעלמה תוך שבוע כי עכשיו משחררים את הכספים.

3. הכספים הללו משמשים את סלאם פייאד במאמץ החשוב שלו לבנות מדינה מתוקנת. זה אינטרס שלנו שהמאמץ יצליח והוא צריך את הכסף הזה.

למרות כל הנימוקים המשכנעים הללו, לגיטימי לחלוטין לחשוב אחרת. ראש הממשלה יכול, כמובן, להחליט שהוא עוצר את הכספים, כי הוא רוצה להעביר מסר חד לרשות הפלשתינית – אם תשתפו פעולה עם החמאס, לא תהיה רשות. מה, שלדעתי, הוא אנטי מנהיגות בצורה הבוטה ביותר זה להגיד – אני עצרתי את הכספים? מה פתאום. זה שטייניץ. להשאיר לשטייניץ את עצירת הכספים ועכשיו את שחרור הכספים, זה פשוט מגוחך. זו בריחה ממנהיגות ומאחריות. לכולם ברור שמאחורי שטייניץ עומד נתניהו, אבל משום מה הוא מפחד להתייצב בגלוי. גם שרון עצר את הכספים וגם שרון שחרר אותם (לאותו פייאד, אבל אחרי הרבה יותר זמן), אבל הוא אמר בגלוי שהוא עוצר ונימק ולא נרתע מכל הלחצים הבינלאומיים. ממתי שר אוצר עושה החלטות מדיניות כאלה? איפה הממשלה? השביעייה? הקבינט? ובעיקר, איפה ראש הממשלה? קלינטון מדברת על זה, באן קי מון, האיחוד האירופי ומהצד שלנו, שטייניץ…לא ייאמן.

ההפגנה של יואל שליט ויערה וינקלר

15 במאי 2011
 

זה לא נוח להמשיך להתנגד לעסקת שליט. הקונצנזוס כל כך רחב, ההתגייסות של כלי התקשורת כל כך מסיבית, שמי שמעז להגיד משהו נגד, הוא טמבל או מנוול וכנראה ששניהם.

אחסוך מכם את טיעוניי נגד העסקה. כתבתי כבר הכול, גם בבלוג הזה, מיליון פעם. אני רק אגיד שהעמדות של אהוד ברק, גבי אשכנזי, עמי איילון, דני יתום, יעקב פרי וכרמי גילון הן פשוט משהו שאני לא יכול להסביר. אני נוטה להאמין שאף אחד מהם לא היה עושה את העיסקה לו זה היה בידיו. למה כשהאחריות לא עליהם, הם בוחרים לדחוף את העיסקה ההזויה הזאת? את זה אני לא יודע להסביר.

בטקס הדלקת המשואות בחרו אחיו של גלעד שליט וזוגתו, להפריע לטקס. ההפגנה זכתה לחיבוקים תקשורתיים חמימים וזה מוציא אותי מדעתי. לא, לא אכפת לי על הטקס. לא ראיתי אותו מעולם ואין לי שום עניין בקדושתו. מה שמפריע לי זה הפלטפורמה המחשבתית עליה נוסע החיבוק התקשורתי הזה.

זה מורכב מהקביעות הבאות: המאבק לשחרור שליט נכשל עד עכשיו. הוא נכשל, כי רק מבחן התוצאה משנה ובמבחן התוצאה, גלעד לא כאן (כולנו התרגלנו לקרוא לו בפמיליאריות גלעד, עוד הצלחה של המאבק). המאבק נכשל כי המשפחה אצילית מדי, רכה מדי, לא דופקת על השולחן כמו משפחת גרוף. בארץ, מאבקים כאלו לא עובדים. בארץ רק כוח עובד. סוף סוף המשפחה הבינה והפנימה את זה ועכשיו אולי משהו יזוז.

אני חולק כמעט על כל הקביעות הללו.

ראשית, המאבק לשחרור גלעד שליט הוא המאבק הציבורי המוצלח ביותר שהיה פה. לפי הסקר האחרון של "ידיעות אחרונות", קרוב לשישים אחוזים מהציבור מוכנים לשחרר מאות רוצחים עבור החזרת גלעד שליט. זה אחוז תמיכה שלא היה מעולם בישראל, באף שנה, באף עיסקה. הקונצנזוס סביב העיסקה, ההתגייסות של עיתונאים, אמנים, פוליטיקאים, גנרלים לטובת המאבק, כל אלו הם חסרי תקדים.

גם בשכנוע הממשלה, המאבק רשם התקדמות, שאין דומה לה. ממצב בו ממשלת ישראל הסכימה לשחרר שמונים מ-450 האסירים שדורש החמאס, למצב בו הממשלה, בראשות גדול המתנגדים לשחרור אסירים, בנימין נתניהו, מוכנה בעצם לשחרר את כל ה-450 ועומדת בכוחותיה האחרונים על עקרון אחד אחרון – שלפחות רבי המרצחים לא ישוחררו לאיו"ש.

אם זה לא מאבק מוצלח, אני לא יודע מה זה מאבק מוצלח. באנטבה חטפו כשמונים בני ערובה ואפילו החוטפים לא העזו לדרוש שחרור כל כך שערורייתי. שלושים שנה אחר כך, החמאס עומד לקבל את דרישותיו המקוריות מהראשונה עד האחרונה, כניעה מוחלטת של ישראל, מבישה ומשפילה.

התנהלות הקמפיין הביאה במידה רבה להצלחה הזאת. אגב, הוא לא תמיד היה אצילי. לא פעם היו בו מרכיבים של דפיקה על השולחן. אפשר להבין את זה בנסיבות הללו, אבל לטעון שהמאבק היה עד עכשיו שקט ומנומס, זה לחטוא לאמת, בלשון המעטה. אולמרט ונתניהו ספגו במהלך המאבק אמירות מאוד קשות, הפגנות ליד הבית והשפלות לא קלות.

גרוע מכל – ההפגנה הקטנה של יואל שליט ויערה וינקלר, מאשררת את תחושת הבטן של כל כך הרבה ישראלים – רק בכוח אפשר להשיג פה משהו. מהעובדים הסוציאליים ועד הרופאים, מהפרקליטים ועד עובדי הרכבת, כולם מאמינים שרק בכוח אפשר להשיג משהו, בהפרת חוק, באלימות ובצפצוף על נורמות. על הקביעה הזאת קשה לי לערער, אבל נדמה לי שזה אינטרס של כולנו שזו לא תהיה הדרך להשיג פה דברים. עיסקת שליט עכשיו תתקבל על ידי הכול כקשורה להורדת הכפפות, כביכול, של קמפיין שליט, עוד נזק שהעיסקה הזאת תעשה לכולנו.

תחקיר יד שרה

4 במאי 2011
 

לצפייה בתחקיר בווידאו לחצו כאן

זה קריטי להגיד את זה, על ההתחלה – בסיפור הזה אסור לשפוך את התינוק יחד עם המים. עמותת "יד שרה" היא מפעל חיים מבורך של משפחת לופוליאנסקי. היא עזרה ועוזרת לאינסוף אנשים בשעתם הקשה. לא במקרה קיבלו אורי לופוליאנסקי והעמותה שהקים על שם אימו שרה, את פרס ישראל. 103 סניפים, אלפי מתנדבים, תרומות של מאות מיליוני שקלים, יצירה ישראלית מבורכת.

אלא שעל היצירה הזאת מבקשת הפרקליטות להעמיד את מייסד העמותה לדין על שוחד. בשפה עממית האישום הוא שכדי להשיג תרומות לעמותה שלו, הוא דפק את תושבי ירושלים עם הפרויקט המכוער והמושחת של הולילנד.

לידי "המקור" הגיע חומר החקירה המלא בפרשת "יד שרה", לופוליאנסקי והשוחד שקיבל, לכאורה, מיזמי הולילנד. העדויות הללו נחשפות כאן לראשונה.

מתוך עדותו של עד המדינה בפרשת הולילנד, שמואל דכנר 11.04.10:

"קשה לטעון שזו "תרומה תמימה" ללא כוונות נסתרות מאחורי זה. זאת גם לאור העובדה שיחסי ה"קח ותן" נמשכו קרוב ל – 13 שנה. אורי לופוליאנסקי הביע תחילה ספקות בקשר לפרויקט המוצע ואילו בסוף 94 הפך לאוהד מושבע של הפרויקט. בדיקה בספרי "יד שרה" תוכל להראות שכבר באותה שנה החלה הזרמת הכספים שלי ל"יד שרה"".

ואיזו הזרמת כספים זו הייתה. דכנר תרם בדרכים שונות 1.386 מיליון שקלים ל"יד שרה" רק בין השנים 2000 ל – 2006. השיקים והחשבוניות שלו מראים: 30 אלף שקלים, 60 אלף שקלים, 25 אלף, 75 אלף. זרם כספים גדול וקולח. ויש גם את הקבלות מ"יד שרה", עליהן חתומה שושנה שרעבי. מי זאת? עוד נגיע אליה.

דכנר הוא זה שקנה ארון קודש, למשל, עבור העמותה. 77 אלף שקלים מחירו. קנה את הריהוט לבית הכנסת של הארגון בירושלים, וילונות, רהיטים, קנה מערך מחשוב לסניף בהרצליה, עזר בשיפוץ הסניף בבאר שבע, בקיצור, הפך לתורם נדיב ומשמעותי של העמותה.

מתוך עדותו במשטרה של עד המדינה בפרשת הולילנד, שמואל דכנר:

"בכל המקומות הללו יש עד היום שלטים שהמקומות האלו נתרמו בכספי".

לא רק עד המדינה, נציגו של פרויקט הולילנד, תרם סכומים גדולים ל"יד שרה". גם היזם בעצמו, הלל צ'רני ואמו, תרמו. עד שנת 1996 הם עוד תורמים בקטן: 100 שקלים, 600 שקלים, 1,300. ואז, משנת 1996, הזמן בו תכנית הבנייה מתחילה לטפס בוועדות, צ'רני ואימו תרמו 1.2 מיליון שקלים ל"יד שרה". ליתר דיוק, להקמת השיקומון בירושלים, מתקן מיוחד שעוזר לפגועי ראש.

מתוך עדותו במשטרה של הלל צ'רני, 11.4.10:

צ'רני: בשנת 1999 או 2000 פנה אליי עד המדינה (שמואל דכנר) וביקש תרומה גדולה ל"יד שרה". הבקשה שהגיעה אליי מ"יד שרה" הייתה שערורייתית. הם קיבלו רבע ממנה במסגרת תרומות אחרות שנתתי ומאז אין לי כל קשר אליהם".

החוקר: לופוליאנסקי בתפקידיו השונים, גם כראש עיר, פעל רבותלקידום הולילנד. מדוע העברתם כספים ל"יד שרה" שלופוליאנסקי עומד בראשה?

צ'רני: בעברית של חברי הכנסת קוראים לזה "לובינג". עשינו "לובינג". מדינת ישראל לא מצאה לנכון עד לאחרונה שנוהל זה אינו תקין. (עובדה גם ש) לא העברתי את התמורה הגבוהה שנדרש ממני (על ידי "יד שרה") ואם תרצה, סיכנתי את מערכת היחסים ביני לבין לופוליאנסקי".

צ'רני, אגב, אמר לחוקרים כי "יד שרה" ביקשו ממנו תרומה של לא פחות מארבעה מיליון שקלים, מה שהעלה את חמתו. החוקרים הראו לו שמיליון ומשהו השקלים שהוא כן תרם, נרשמו בספרי הפרויקט כהוצאות. הוצאות. כמו לשלם לאדריכל.

מה שיותר חשוב זה שלפי שמואל דכנר, לופוליאנסקי ביקש לא רק עבור "יד שרה". הוא גם ביקש וקיבל 30 אלף דולר למימון יום הבחירות שלו ביוני 2003, וכן ביקש שדכנר יעזור לכולל "נחלת מאיר", שהבן של אורי, יצחקו לופוליאנסקי, מנהל. דכנר תרם לכולל 30 אלף שקלים. הנה קטע משיחה שערכנו עם יצחק לופוליאנסקי, בנו של אורי לופוליאנסקי:

אתה טוען בעדות שלאבא שלך אין שום קשר לזה בעוד שהפרקליטות קושרת את זה להולילנד ולמעמדו של אבא שלך, מר לופוליאנסקי.

מה אני יכול לעשות? יש פה הרבה שקרים בכל הסיפור הזה. זה יגיע לבית המשפט והאמת תתגלה בעזרת השם בצורה הכי ברורה שיש. כמו שהכל בלוף, גם זה בלוף.

לעדותו של עד המדינה, דכנר, נגד לופוליאנסקי יש לכאורה חיזוקים. הנהג של דכנר העיד שהביא מעטפות ממנו ללשכת לופוליאנסקי. המזכירה העידה שהיא זוכרת שהבן יצחק הגיע לקחת תרומה.

מתוך עדותו של אברהם נתן, שעבד למען "הולילנד":

"עד המדינה אמר לי שהוא תרם כספים ל"יד שרה". שאלתי אותו מה הקשר שלך ל"יד שרה", והוא אמר שלופוליאנסקי הוא יו"ר הוועדה לתכנון ובנייה ולכן תרם".

דכנר העביר גם מסמכים כמו המכתב הזה, שכתב ליזם "הולילנד", הלל צ'רני. מתוך מכתבו של דכנר ליזם הולילנד, הלל צ'רני, 29.12.2001:

"הוא (לופוליאנסקי) כועס עלינו ואתה מעמיד אותי במצב רע. טוען שבפגישה איתך הבטחת העברת כספים ל"יד שרה". הבטחתי לו שאזרים כעת סכומים נוספים ואדאג שגם אתה תעמוד בהתחייבויותיך. ידוע לך כמה המצב היום רגיש בייחוד לאור התנגדותו של שטרית (מהנדס העיר) לשינוי הייעוד. נא לטלפן לא"ל (לופוליאנסקי) ולפייס אותו".

מה לופוליאנסקי נתן בתמורה? אוהו, הרבה מאוד. לפחות לפי גרסת המשטרה והפרקליטות. ראשית, הוא השתמש בסמכותו לא לשמוע מאות רבות של התנגדויות של תושבים לתכנית הבנייה חסרת התקדים ב"הולילנד". שנית, הוא עזר ליזמים לשלם פחות היטלים לעירייה. ושלישית, הוא עזר להם להגדיל את אחוזי הבנייה בפרויקט העצום ממילא. תראו, למשל, את מהמסמך הבא.

מהנדס העירייה, אורי שטרית, שבשלב הזה כבר תומך בתוכנית, לפי הפרקליטות, כי גם הוא התחיל לקבל שוחד, כותב לפקידה בעירייה, שניסתה להוריד להולילנד שתי קומות ממגדלי הענק:

"דיברתי עם סגן ראש העירייה, אורי לופוליאנסקי, והוא הבהיר לי שלא הייתה כוונה להוריד ממספר הקומות".

הפקידה, אגב, העידה במשטרה שהיא אכן נלחמה בהרבה מדרישות היזמים, אבל בסיפור הזה של הקומות במגדלים של "הולילנד", הפרשנות הייתה סבירה לחלוטין.

גרסת ההגנה שנחשפת כאן לראשונה, מבוססת בראש וראשונה על אישה בת 70, פנסיונרית מ"יד שרה", אותה שושנה שרעבי שחתמה על הקבלות לדכנר. בשנים הרלוונטיות היא עבדה בגיוס כספים עבור הארגון.

מתוך שיחה טלפונים שקיימנו עם שושנה שרעבי, לשעבר מגייסת התרומות של "יד שרה":

אני כשעבדתי אצל אורי לופוליאנסקי אני ראיתי לפניי את אורי צדיק ועדיין בעיניי אורי הוא צדיק. עד המדינה (דכנר) הוא בן אדם שפשוט בעל הזיות. מה הוא אמר? שושנה יודעת שהוא תורם מהולילנד?

לא, הוא אמר "שושנה הייתה באה אלי אחרי שהיא תסכם עם לופוליאנסקי".

רגע, אורי לופוליאנסקי היה שולח אותי אליו?

כן.

אז הוא שקרן, בכלל אורי לא ידע את זה, אני הלכתי וביקשתי ממנו תרומה שבכלל לא שייכת ל"יד שרה".

המשטרה הראתה לשרעבי ששמואל דכנר תרם בסכומים משמעותיים גם לא דרכה, אבל שרעבי בשלה.

בחזרה לשיחה עם שושנה שרעבי:

שאת סניף באר שבע הוא פרסם על שמו ועל שם ההורים שלו. אם זה הולילנד אז למה הוא מנציח את שם המשפחה שלו?

אני אסביר לך מה הוא אומר בעדותו על זה. הוא מראה תכתובת בינו לבין צ'רני, שצ'רני מאשר לו לתרום ואז הוא אומר… הוא שאל את צ'רני "אתה רוצה שהשלטים יהיו על שמך, על שם המשפחה שלך?" הוא טוען שצ'רני אמר לו "לא, זה יראה יותר מידי מסריח". ולכן הוא רשם את זה על שמו.

למה הוא ביקש ממני לחכות עד שהמשפחה שלו תבוא מאנגליה? מאיפה אני יודעת שיש לו משפחה באנגליה? מאיפה אני יודעת את כל הסיפורים האלה? מה זאת אומרת "שושנה מדברת"… אז הוא בא אלי וכו'… איך זה יכול להיות?

אם שרעבי בכלל היא זו שהתרימה את יזמי "הולילנד" ולא לופוליאנסקי, אז האם ייתכן שכוונות התורמים היו נכלוליות, אבל מקבל התרומה לא היה מודע בכלל לכל העניין?

מתוך עדותו של אורי לופוליאנסקי במשטרה:

"לא קיבלתי מעולם משכורת או טובת הנאה מ"יד שרה". אני לא זוכר שעד המדינה בא אליי באיזו בקשה ואני לא ביקשתי ממנו. אני נוטה להניח שהוא תרם חלק מיוזמתו. אני לא יזמתי פנייה להלל צ'רני. שושנה שרעבי עמדה איתם בקשר".

ראש עיריית ירושלים לשעבר הכחיש חקירתו את סיפור מימון הבחירות שלו ובחקירותיו הבאות אמר שהוא מרגיש שעושים לו עוול עצום ולכן מעדיף לשמור על זכות השתיקה. האם עושים ללופוליאנסקי עוול עצום?

במשטרה יגידו לכם, הוא אולי לא קיבל כסף מ"יד שרה", אבל תראו כמה מבני המשפחה שלו כן מקבלים. האחות היא מנהלת סניף חיפה, שתיים מהבנות מקבלות משכורת מהארגון ואחת הכלות עובדת בו. מצד שני, זהו מפעל חיים של המשפחה. עוד הרבה מבני המשפחה הם מתנדבים של הארגון. בבית של לופוליאנסקי יש מעין סניף של "יד שרה". מורכב. תראו אפילו מה אומר עד המדינה.

מתוך עדותו של עד המדינה בפרשת הולילנד, שמואל דכנר, 25.3.10:

"באותה עתבמוח שלי ושל צ'רני הייתה הבדלה ברורה בין אלה שקיבלו שוחד לעצמם, לבין "יד שרה" שהיה ועדיין מוסד מפואר ביותר. רק בשנת 2003 התחלנו לשאול את עצמנו מה ההבדל בין לופוליאנסקי שלא מכניס לכיס, לבין אלה שכן מכניסים לכיס, והגענו למסקנה שאין למעשה הבדל".

השורה התחתונה שלי לגבי הסיפור הזה מאוד אמביוולנטית. מצד אחד לופוליאנסקי לא לקח כסף לכיסו. מצד שני, לכאורה, הוא עזר להקמת מפלצת "הולילנד" משיקולים זרים. מצד שלישי, לא נורא שיזמים ישימו את המיליונים שלהם בכיסאות גלגלים ועזרה לפגועי ראש. ומצד רביעי ואחרון, בפעם הבאה שאכנס לסניף "יד שרה", ארגיש קצת אחרת.

כתבתו של רביב דרוקר

עורכת: טלי קורין

צלם: יובל סייג

מקליט: מור בידר

תפסיקו לפחד כל הזמן

1 במאי 2011
 

ויקיליקס עומדת לשחרר כמות מסמכים סודיים? חרדה בישראל. הפיכה במצרים? חשש בירושלים. הפגנות בסוריה? בכירים בירושלים חוששים. הסכם פיוס פתח – חמאס? חרדה, חרדה, חרדה. מה יהיה יהודים? עד מתי כל התפתחות בעולם תקפל בתוכה רק איומים וסכנות? מה צריך להיות במחסני הנשק שלנו כדי שנאמין שאיזשהו שינוי במדינה אחרת, יכול להיראות לנו כמו הזדמנות? מתי נקרא כותרות כמו "תקווה בירושלים"? אצלנו יש או "חרדה בירושלים", או/ו "איך לא ידענו? המודיעין נכשל".

אני לא גיא בכור (שהגיע לאולפננו בתחילת ההפגנות במצרים והסביר שמובארק חזק, הוא לא ייפול ולעג לפרשנים שחזו את נפילתו, רוצה לומר, אהוד יערי). נפילת מובארק לא אמורה להיות התפתחות חיובית, אבל מי יודע. אולי דווקא עמרו מוסא יפתיע? אולי יותר דמוקרטיזציה תביא ליותר נורמליזציה? אולי המהומות בסוריה יחלישו את ציר הרשע? יקטינו את יכולת התמרון של אסד להתעסק בסכסוכי חוץ, כשהוא נלחם על חייו?

הסכם הפיוס בכלל נראה לי כמו הזדמנות גדולה. בעינינו החששניות, החמאס ישתלט על התנועה הלאומית הפלשתינית וישלוט בשטחים. ואולי דווקא הפתח יביא את החמאס להתמתן? אולי החמאס ישתמש בפיוס הזה כדי לאפשר לאבו מאזן לנהל מו"מ עם ישראל מנקודה הרבה יותר לגיטימית? אני לא רוצה להתחיל להיכנס לדוגמאות היסטוריות של האצ"ל, הלח"י וההגנה, להזכיר מה הוביל לתהליך השלום באירלנד וכו'. לעתים, זו דרכו של הארגון הקיצוני להתמתן. לא, זה לא בטוח, אבל נמאס לשמוע כל הזמן שהמנהיגים שלך מפחדים וחוששים, נמאס לי לקרוא כל הזמן  שהמעצמה הכי חזקה במזרח התיכון, שיש לה נשק להשמיד את כל עולם 5 פעמים רצוף, מפחדת מכל דבר שקורה. פעם מזמן השתתפתי בקורס על מנהיגות בזמן משבר. דובר על זה שמנהיגים צריכים לדבר עם עמם בזמן המשבר, להסביר, להרגיע, לחלוק רגשות. אחד הסטודנטים שאל. מותר למנהיג לחלוק גם רגשות של פחד? המרצה האמריקני נראה מבועת. לא. זה אסור. במילים אחרות, מנהיגינו, גם אם אתם חוששים ומפחדים, עשו טובה, תשמרו את זה לעצמכם.