ארכיון חודש: אפריל 2016

כמה מבקר המדינה עומד לצידם של חושפי שחיתויות?

25 באפריל 2016
 

לפני כשנה ורבע פגשתי אדם בשם אלעד מאיר, התובע העירוני של עיריית בת ים. יצא לי להיפגש לא מעט עם אנשים שמתיימרים להיות חושפי שחיתויות. מעט מאוד נמנים על הפרופיל של מאיר. הוא חושף השחיתות המושלם. נטול אינטרסים אישיים ולא רוצה לנקום באף אחד. הוא גם נמנה על המעטים שגם השכילו לתעד את השחיתות בזמן אמת, להקליט, לשמור מסמכים. מושלם. אולי בגלל זה הוא גם היה מאוד אופטימי.

אני שונא לשחק את תפקיד הסקפטי המשך לקרוא

היתרי הכניסה לכנסת – בפעם הבאה לא נחכה שמונה שנים עד שנבקש את הרשימה החדשה

24 באפריל 2016
 

אין מה לדבר כשח"כ שרן השכל חושפת בגאווה את החיבורים החברתיים לאנשים חשובים, כששרי המשפטים והחקלאות חושפים את הלו"ז שלהם, כשלא מעט חברי כנסת מוכנים לחשוף את הצהרות ההון שלהם, יש בהחלט תחושה שההכאה עם פטיש על הסלע, התחילה להוציא זרזיפים לא בלתי מבוטלים של שקיפות.

במובן הזה, סיפור רשימת היתרי הכניסה הקבועים לכנסת, הוא סיפור מדכדך.

בספטמבר 2006, כן כן, לפני 10 שנה הגיש עמית סגל המשך לקרוא

פסק דין מעניין שדן במקרה של שוקי משעול

20 באפריל 2016
 

מכיוון שהמקרה של שוקי משעול, אותו בכיר ברשות המיסים, עלה לאחרונה לכותרות בסדרה של ארנה בן דור, "דיני נפשות", כדאי אולי להביא כמה קביעות שיפוטיות בפסק דין שזה עתה ניתן בביהמ"ש השלום בתל אביב על ידי השופט עמית יריב. המשך לקרוא

האם לברקת ומרגלית מותר לממן לעצמם קמפיין? מתי ברקת יגיד לנו את האמת על "ירושלים המאוחדת"?

18 באפריל 2016
 

לקראת הבחירות המקומיות של 2008 העסיק המועמד דאז לראשות עיריית ירושלים, ניר ברקת, את יועצי הבחירות ארתור פינקלשטיין וג'ורג' בירנבאום. הם הכינו עבורו ספר באנגלית של איזה 500 עמודים, אולי יותר, שחוקר מה חושבים תושבי ירושלים כמעט בכל נושא אפשרי. פינקלשטיין ובירנבאום עושים את המחקר הזה בתחילת כל קמפיין שלהם. זה עולה בדרך כלל כמה מאות אלפי שקלים התענוג הזה. מה זה בשביל האיש והאקזיט, ניר ברקת.

"נו, מה השורה התחתונה שלהם?", המשך לקרוא

תגובה ליוצרי "צל של אמת"

17 באפריל 2016
 

שלושת היוצרים של "צל של אמת" פרסמו היום מאמר תגובה ב"הארץ" למאמר שלי שמתח ביקורת על הסדרה שלהם על רצח תאיר ראדה. כך כותבים היוצרים:

איננו עיתונאים אלא יוצרי קולנוע, ו"צל של אמת" איננה כתבת חדשות אלא יצירה דוקומנטרית. ההבדל טמון לא רק באופי היצירה עצמה, אלא באופן בה היא נתפסת אצל הצופה. "צל של אמת" איננה טקסט שבא להביע עמדה, או למצוא את הפתרון המיוחל שכולם מחכים לו. זו יצירה המבקשת לספר סיפור, לשאול שאלות, לרדת לעומקו של עניין, ומעל הכל להעביר לצופה את התחושה שמלווה גם את השופט בתיקים פליליים – שמאותו חומר ראייתי ניתן לייצר נרטיבים שונים.

אין לי עניין המשך לקרוא

צל של שקר – כל המניפולציות של הסדרה על זדורוב ותמלול מלא של ההודאה הראשונה שלו

14 באפריל 2016
 

כל פרק בסדרה של הוט על רצח תאיר ראדה נפתח בציטוט פילוסופי. פעם מתהילים, פעם דקארט. מהגגים על האמת. כשהמרואיינים בסדרה מדברים מופיעים הפרטים שלהם כמו בעדות משטרתית, לעתים ההוכחות לדבריהם מוצגות סימולטנית על המסך. זה משדר אמינות. במקביל יש גם שקופית שמסבירה שאנחנו צריכים להבין את כל הפרקים כיחידה אחת, לא לנתק אותם אחד מהשני. כל הטריקים האלה הם רק דרך למניפולציה בעייתית במיוחד. היוצרים עשו סדרה שתוכיח שרומן זדורוב לא רצח את תאיר ראדה. אין להם דרך לבסס את הטענה (הלגיטימית כשלעצמה) הזאת, אז הם עובדים עלינו. הם הקדישו את הפרק הראשון לראיות לאשמתו של זדורוב ואז שלושה פרקים לחפותו. עד תום הפרק הרביעי, ברור שאף צופה כבר לא חושב שהוא באמת אשם.

המקרה של רומן זדורוב המשך לקרוא

געגועים לפצצה האיראנית

11 באפריל 2016
 

האם ייתכן שהפצצה האיראנית נעלמה מחיינו? אחרי 15 שנה של תופי מלחמה, חייבים להודות שכבר קצת התרגלנו לפצצה, אפילו למדנו טיפה לחבב אותה. סידרנו את המערכת הפוליטית שלנו לפיה, יצקנו משמעות גורלית לכהונות חסרות תוכן, התרגלנו כבר שאנשים רציניים בחליפות היו מורידים את קולם ללחישה ומסבירים לך כל דבר ביקום באמירה – אני לא יכול להרחיב, אבל לא סתם נתניהו נראה רציני יותר לאחרונה. חיינו בכלל התנהלו מ'שנת הכרעה' אחת לשנייה ופתאום, באחת, פוף, נעלם.

לפני קצת יותר מחצי שנה ראש הממשלה הלך לנאום באו"ם. המשך לקרוא

תהרגו אותי – מה עבר להם בראש? המקרים של דרעי, הרצוג וחבריהם

4 באפריל 2016
 
כמה שאלות שרק פסיכו-פוליטיקאי יכול לפתור:
היה, מן הסתם, רגע בו אדריכל הציג לאריה דרעי את התוכניות של הבית בספסופה. דרעי רחוק מלהיות מטומטם. לא עלה לו בראש לרגע – אולי אחרי כל מה שדבק בי, עדיף לא לייצר מצב שבו תושבי ספסופה יתקשרו לעיתונאים ויגידו להם – אתם לא מאמינים מה אריה דרעי בונה פה. והיה רגע, מן הסתם, בו דרעי שלח את ביתו האהובה דסי להתחרות במכרז על מגרש בספסופה, למרות שהם לא היו אמורים להתגורר בו. לא חלפה במוחו של השר המחשבה – אולי לא כדאי? אם בעצם זה בית נופש 'למשפחה', אז אולי לי במיוחד אסור לעשות דברים כאלה? ובדקה בה הוא מילא הצהרת הון. הוא לא שאל את עצמו – אולי בכל זאת נדווח שיש לי חלק בבית ההוא בספסופה? והיה פרק זמן בו הקבלן של הבית בא ודרש עוד כסף.  בואו נניח שלא מגיע לו ושזו סתם סחיטה. דרעי לא מספיק חכם כדי לדעת שלו, במיוחד לו, אסור להגיע לסכסוך עם אף נותן שירותים? מדהים

המשך לקרוא