ארכיון חודש: מרץ 2014

כן, גם עפר שלח אשם

26 במרץ 2014
 

בשבוע שעבר נטפלתי לציפי לבני על השתתפותה בנשף המסיכות שקרוי המשא ומתן המדיני. לאחר מכן האשמתי בייאושי את האמריקנים בכשלון. טענו כלפיי – רגע, אבל יש עוד שותפים לזה ואחד מהם אתה מכיר מצוין. צודקים (אלה שטענו). יו״ר מפלגת יש עתיד, יאיר לפיד ויו״ר סיעת יש עתיד, עפר שלח, הם שותפים לא פחות בכירים בכישלון המהדהד. המשך לקרוא

בנט ומשרד הפרסום גל אורן, זה לא נשמע טוב

26 במרץ 2014
 

חברו איתי את הנקודות

נקודה ראשונה – משרד הפרסום גל אורן עבד עבור נפתלי בנט בפריימריס שלו על ראשות הבית היהודי. אנשים שהיו מעורבים בקמפיין הזה הראו לי במספרים שבנט והמטה שלו הוציאו הרבה יותר מהמיליון שקל שהם דוווחו עליו למבקר המדינה. הרבה יותר, בעיקר בפרסום. מבקר המדינה עצמו קבע שבנט חרג מתקרת ההוצאה וקנס אותו, אבל בקטנה. 

אם אכן הוא הוציא הרבה יותר, מאיפה הכסף?

נקודה שנייה – משרד הפרסום של מפלגת הבית היהודי בבחירות האחרונות היה שוב משרד גל אורן, המקורב לבנט. מבקר המדינה קבע שעל כמעט 10 מיליון שקלים המפלגה של בנט לא ידעה לספק אמסכתאות. זה מטורף. גזבר מפלגה מוציא צ׳ק על משהו, הוא לא מקבל חשבונית? יכול להיות שגזברות מקצועית מוציאה 10 מיליון שקלים בלי אסמכתאות? איך הכסף הועבר, במזוודות? המשך לקרוא

המכבסה של סילבן

26 במרץ 2014
 

"ידיעות" ו"ישראל היום" הלכו היום על כותרת דומה בסיפור של סילבן שלום. הם מספרים לקוראיהם שהתיק נגד שלום עומד להיסגר. וואלה. איזה חידוש. כאילו הייתה בכלל אפשרות אחרת לתלונה, שברור שהתיישנה. זו כותרת מניפולטיבית, שניתן היה לתת ברגע שיצאה התלונה. הכותרת האמיתי היא בכלל שהמשטרה חקרה תלונה שהתיישנה.

שלא יהיו אי הבנות – המשטרה דווקא חושבת שבתלונה יש ממש, שהאירוע קרה. היא הגיעה למסקנה הזאת מכיוון ששתי חברות של מ' העידו במשטרה שהיא סיפרה להן על האירוע סמוך להתרחשותו. עו"ד ששון, איתה התייעצה מ' בזמן אמת, סיפרה דברים דומים. זה לא משהו שנולד אתמול בבוקר. אפילו אני שמעתי את הסיפור הזה מאחד ממקורבי סילבן כבר ב – 2003. הוא טען שפגש באותו יום במקרה את שלום במלון הייאט בירושלים.

סילבן שלום מצטיין בקשרים טובים בתקשורת. באופן הכי טבעי ולגיטימי הוא עושה עכשיו מאמצים עליונים לקבור את הסיפור הזה. למרבה הצער, הרבה עיתונאים וכלי תקשורת משתפים פעולה. גם בדיקת הפוליגרף, שעברה מ', עוברת כיבוס קל לפני שהיא מוצגת לצרכני התקשורת. העובדות האמיתיות הן שהבודק השני (בבדיקה הראשונה קבעה חווה יודפת שהיא דוברת אמת), טוביה אמסל, בודק בעל שם, קבע שהיה מגע מיני, לדעתו, בין השר שלום למ'. הוא סבור שזה לא בדיוק המגע המיני שתיארה מ'. ביג דיל. זה משנה את הסיפור? הוא לא קבע שהיא דוברת שקר לגבי סיפורה. הוא קבע שהיא משקרת כשהיא אומרת שעשתה את מה שעשתה בגלל החשש למשרתה. בסדר. אני לא מזלזל בזה, אבל ההכרעה הערכית צריכה להיות, האם שר מדע, שפוגש לראשונה ב – 4 עיניים מזכירה שלו, על פי בקשתו ומתחיל את המפגש בבקשה מינית, האם שר כזה עשה משהו שפוסל אותו מלכהן כנשיא מדינה? ירון לונדון, למשל, חושב כנראה שלא. זכותו. אני חושב שכן.

הקטע המרגיז בסיפור הוא ההתייצבות של כמה נשים, שאמורות לעמוד כתף אל כתף עם המתלוננת דווקא בחזית המשמיצות והמכפישות. דיברתי עם המון מתלוננות בחיים. 99% מהן לא רצו להתלונן. הן פחדו ממסע ההכפשה. גם אודליה כרמון לא רצתה להתלונן בזמן אמת על משה קצב ועשתה זאת רק כצעד אצילי למען המתלוננות האחרות, שהוכפשו על ידו. עדותה כנגדו נמצאה מאוד אמינה בביהמ"ש. זה לא מנע מסניגורי קצב ותומכיו עד היום ללכלך אותה באופן נבזי ושיקרי. כרמון נושאת על גופה את הצלקות הקשות כשמערכת אכיפת החוק עמדה מנגד ולא עזרה לה אל מול ההכפשות. חבל לי שכרמון כותבת היום ב"ידיעות" נגד מ'. זה מאוד מבאס לקרוא את אורלי וילנאי המשך לקרוא

כמה סיפורים על אבי בניהו

23 במרץ 2014
 

במהלך שנותיו של אבי בניהו כדובר צה"ל ספק אם דיברנו פעם אחת. בטוח לא נפגשנו. עוד לפני כן זרם בינינו דם רע, תוצאה של הדרך בה הוא התנהג כשעזבתי את גלי צה"ל והוא היה מפקד.

כשהוא היה דובר, נהגתי לרדת על המניפולציות שלו, האינסופיות, הקשרים המחבקים עם הכתבים,  הדרך בה תפקד בסיפור המרמרה ומה לא. יום אחד היה נדמה לו שהוא תפס אותי.

שימשתי כמגיש ב"לונדון קירשנבאום". שעה קלה לפני כן התפרסם תחקיר צה"ל על הירי הרצחני לעבר משפחת ד"ר אבו אל עייש בעזה, ירי בו נהרגו שלוש מבנותיו במהלך מבצע "עופרת יצוקה". התחקיר הודה, שלא היה ירי מכיוון ביתו של אבו אל עייש, לפני שצה"ל המטיר עליו אש ואני, כמגיש, מתחתי ביקורת על יחידת דובר צה"ל, שהזדרזה לטעון כך, מיד לאחר הירי ב – 16.1.09.

בניהו השתולל. המשך לקרוא

מעשה סדום בתינוק בן שנה וחצי – סימן שאלה קטן

20 במרץ 2014
 

הרכב של שלושה שופטים בראשות כבוד השופטת שרה דותן הרשיע פה אחד לפני 4 חודשים אדם בשם ניסים חדד באחד המעשים המחרידים שניתן להעלות על הדעת – מעשה סדום בתינוק בן שנה וחצי. לא מזמן נשלח חדד ל – 17 שנות מאסר.

קראתי את פסק הדין ואני לא מצליח להשתיק את הספק שמנקר בי. אני מבקש לחלוק אותו איתכם, אבל תחת הסתייגות כבדה. לא הייתי בביהמ"ש, לא שמעתי את העדים, שלושה שופטים בכירים הרשיעו, אני ממש לא רואה בעצמי ערכאת ערעור על בימ"ש מחוזי ובכל זאת, תשמעו את הסיפור, הכול על פי הכרעת הדין:

ניסים חדד הוא אדם מן היישוב. אין הרשעות פליליות, מצליח בחייו, עשה כסף, גר בבניין יפה, יש לו נהג. במשך מספר חודשים הוא יצא עם אישה. לאישה תינוק בן שנה וחצי מסיבוב קודם. לחדד תינוקת באותו גיל מסיבוב קודם. היא מאשרת שהוא בילה לא מעט עם התינוק שלה, כולל לבד ואף פעם לא הייתה בעיה.

אחרי לילה, שבו היא ישנה אצלו, המשך לקרוא

האמת, האמריקנים אשמים

20 במרץ 2014
 

אתה יושב ביציע, רואה את קרי הולך ובא, נואם, נחוש, הוא ממנה איש סופר מנוסה כמו מרטין אינדיק, שראה הכול ויודע הכול ואינדיק מגייס לצדו שורה של אנשים עם רזומה מרשים ואתה אומר – או, אה, אז אולי בכל זאת, יש למעצמת העל כוח וזיכרון ארגוני וידע ויכולת והם יצליחו לקדם במשהו את המו"מ המדיני התקוע. ואז עוברים כמה חודשים, מתפוגג הערפל ומתברר לך שהאמריקנים האלה פועלים בערך כמו מערך הכיבוי בשריפה בכרמל. עכשיו קרי מאשים את אובמה ואינדיק מאשים את קרי וכולם מאשימים את כולם כי האמריקנים – ועל זה הפלשתינאים והישראלים שמחים להסכים – ניהלו את זה בשלומיאליות יוצאת דופן. אגב, יוצאת דופן, אבל ממש לא חסרת תקדים. קונדוליסה רייס באנאפוליס וקלינטון, מדלן אולברייט, דניס רוס ומרטין אינדיק בקמפ דייויד ללא ספק קבעו תקדימים מרשימים של אימפוטנציה אמריקנית, שגרמה להם מבוכה ולנו לאסונות.

צוות המו"מ האמריקני, מסתבר, לא ממש מסונכרן בינו לבין עצמו. יותר גרוע, המשך לקרוא

תתפטרי, ציפי, תתפטרי

19 במרץ 2014
 

שלום לך ציפי לבני. הנה עצה שאף אחד מסביבך לא נותן לך – תתפטרי. תתפטרי כשאת עוד בשלב של תחילת ההתבזות, כי בסוף תהפכי למופז. השבוע הובלת את כל סיעתך להצביע בעד שלושה חוקים שאת מתנגדת להם. כל אחד קיבל בקואליציה משהו, את כלום. טוב, ציפי קיבלה את המשא ומתן המדיני, אומרים בנט, לפיד ולוין ולא מצליחים להשתלט על הצחוק, אז הגיע הזמן שתספרי לציבור, שלא השתתפת בישיבות משא ומתן חודשים, שאין כזה, שביבי של המו"מ המדיני הוא לא הביבי שדמיינת עבורנו, כשהיית צריכה לתרץ את כניסתך ראשונה לקואליציה שלו. למעשה, זה אותו ביבי שדיברת עליו 4 שנים מהאופוזיציה.

אני לא משלה את עצמי שתקבלי את עצתי החכמה. במקום שבו את נמצאת, מפתה מאוד להפוך לשמעון פרס או לאהוד ברק, לשכנע את עצמך שהיה כל כך הרבה יותר גרוע אם לא היית שם, שטויות. מהקדנציה של פרס כשר חוץ של שרון, זוכרים את שרון ו"חומת מגן", לא את פרס והסכם פרס – אבו עלא. מהשנים של אהוד ברק תחת ביבי, זוכרים את נתניהו ולא את "הצונמי המדיני" של ברק ושאר האיטריות הקרות שהוא מכר לנו (נתניהו יצטרך לבחור אם הוא שמיר או בגין).

וממך, גברת לבני, יזכרו שנתת יד למעשה הסדום שביצע נתניהו בתהליך המדיני. רק היום דחתה ועדת השרים לענייני חקיקה את יוזמתך להחיל על החטיבה להתיישבות את חוק חופש המידע. יוזמתך לפרסם את ההצבעות בוועדת שרים לענייני חקיקה נזרקה לפח. את תולה תקוות גדולות בחוק הגיור של אלעזר שטרן, לא בטוח שבצדק. האם בשביל משמרת שנייה בבימ"ש שווה שתמשיכי להתבזות?

רק דמייני לעצמך איך תחזירי את כבודך האבוד אם תתפטרי ותהפכי לעדת מדינה במשפט, שהוא קצת יותר חשוב מהולילנד – מי אחראי לפספוס המו"מ עם הפרטנר הפלשתינאי הכי טוב שהיה לנו, בזמן האסטרטגי הכי נוח לישראל אי פעם?

הצעת החוק החדשה נגד "ישראל היום" – הברית הלא תיאמן נגד ביבי

19 במרץ 2014
 

באיחור מטורף, הבינו כל הפוליטיקאים מה ביבי עשה להם עם "ישראל היום". הצעת החוק שהופצה היום, שנועדה לחסום את הביביטון היא לא פחות ממדהימה. ההצעה קובעת בעצם ש"ישראל היום" (ורק "ישראל היום", כי על החינמונים האחרים לא יחול החוק, הם פחות מ – 30 עמודים ביום חול) יהיה חייב להימכר בכסף, לפחות במחיר של 70% מהמחיר של העיתון בתשלום הכי זול.

כבר היו הצעות חוק דומות בעבר. בטמטומי, אז התנגדתי להן.  האמנתי עדיין שצריך להילחם בהטייה של העיתון בדרכים אחרות, דרך תחקירים, שיח ציבורי, שיש עדיין בעיתון הזה קצת אינטגריטי.

אחרי שנחשפתי לחומר אותו פרסמתי בתחקיר "המקור" הבנתי שאין ברירה. המשך לקרוא

גם הקונספציה החדשה של המשטרה ב"בר נוער" מוזרה

19 במרץ 2014
 

זה לא שהקודמת נראתה חפה מסימני שאלה. למה אדם יורה לכל עבר, כשמושא הנקמה שלו לא במקום וכאלה, אבל בסדר, אכלנו את זה. משפחת פליסיאן נראתה לנו די פלילית ומי יכול לצפות מוחו של רוצח.

מה שמטריד הוא שגם הקונספט החדש של המשטרה לא מי יודע מה עושה שכל.

קודם כל, מה הם מתרברבים כל כך, כל הבכירים, ש'המשכנו לבדוק גם אחרי כתב אישום' וש'רק חוקרים ופרקליטים גדולים כמונו יכלו למצוא את עוז הרוח ואבירות הנפש לחזור מכתב האישום'. הנאשם ברצח סיפר כבר בחקירתו הראשונה על הודעות הוואטסאפ האלה. המשטרה לא הגיעה אליהן. המשטרה טוענת שהיא ניסתה כבר בהתחלת החקירה, נכשלה ורק תוכנה ניסיונית הצליחה חצי בנס לשחזר את הודעות הוואטסאפ הגורליות בשלב מאוחר יותר. דיברתי עם כמה אנשים שמתמצאים בתחום. שיחזור הודעות וואטסאפ הוא דבר שנעשה בלא מעט מקומות היום בארץ. העניין עם התוכנה הניסיונית נשמע לאותם מומחים קצת מוזר. לטענתם, מה שצריך יותר מהכול זה מומחה לעניין שיהיה נחוש מספיק למצוא את זה.
אם כבר הם כל כך גאים בעצמם, נחמד יהיה אם הם יסבירו לנו למה היה צו איסור פרסום על הודעות הוואטסאפ האלה מאז קריסת התיק ועד לא מזמן. במי זה היה פוגע, אם היינו יודעים? חוץ מהמשטרה והפרקליטות, כמובן, שהיו נאלצות לענות לשאלות ישירות בנושא?

עוד יותר מטריד – הקונספט החדש הוא שעד המדינה המציא הכול. לא היה כלום. עלילת דם. קראתי את הודעות הוואטסאפ ששוחזרו. יש בהן אכן ניסיון לשתול מילים בפיו של פליסיאן, אבל לא ראיתי שום הודעה שמבקשת מפליסיאן להגיד "עשינו עבודה נקייה". איך ההודעות הללו, שהושתלו לכאורה בפיו, הביאו אותו להגיד את זה? אגב, יש לו עוד אמירות מפלילות לכאורה בחומר החקירה שגם לא נמצאות בהודעות וואטסאפ.

הרושם שלי הוא שאם היינו בונים סולם של חוזק ראיות, היה פה תיק ברמה 60 (מאפס עד מאה). למישהו היה אינטרס להציג אותו כתיק של 100. אחרי גילוי הודעות הוואטסאפ התיק ירד לחוזק של 40. עכשיו יש למישהו אינטרס להציג אותו כאפס. אז זה לא היה נכון וגם עכשיו לא. רק ההצהרות הבומבסטיות נשארו.

שירין חאפי, תזכרו את השם

5 במרץ 2014
 

הנה כמה מהסודות הגלויים של הטלוויזיה המסחרית:

 חינוך זה לא סקסי. חשוב, בטח חשוב, אפילו מעניין את הציבור, אבל זה לא מצטלם טוב. המורות דידקטיות, דוברות משרד החינוך קשה וצריך להצליל את הגיבורים הכי מעניינים, התלמידים.

ערבים זה לא רייטינג. מה יש להרחיב? מספיק לראות את סיקור הפיצוץ בבניין לא מזמן. רוב הצופים יהודים ורוב (מוחלט) של העיתונאים יהודים, אז יש מעט מאוד אייטמים על ערבים (שלא ביצעו פיגוע).

לוד זה מקום שמרחיק צופים. סמים, רציחות, ערבים, מה כבר יכול להיות מעניין בלוד? נגיע לשם כשראש הממשלה התורן יבקר ויבטיח שהפעם לוקחים את זה ברצינות (ואפילו לא נטרח לחזור כדי להראות שלא קרה כלום מההבטחות. זה הרי לא מפתיע את הצופה).

 עכשיו תחברו – לוד + ערבים + חינוך ותקבלו את אחד הסרטים הכי מרתקים שנעשו כאן (לדעתי המאוד משוחדת).

נסלי ברדה התלוותה במשך חודשים ארוכים למישהי שכדאי לכם לזכור את השם שלה כי עוד תיתקלו בה – שירין חאפי. מנהלת תיכון באחד המקומות הקשים בארץ, שכונת הרכבת בלוד. זה סרט שקשה להתיק את העיניים מהמסך. באה אישה צעירה, שהייתה יכולה בקלות להתערות בחברה היהודית (מחזיקה בתואר בספרות עברית מאוניברסיטת בר אילן) ונלחמת בכוחות עצומים: בשמרנות של החברה הערבית, במשטר החמולות, בעוני. המורה אירנה, רק ביותר קשה.

שירין לא חוששת להגיד לאודיטריום מלא בתלמידים עם מה נקשר המושג "ערבים", איזה חלק יש לחברה הערבית בזה שמזהים אותה עם חוסר סדר, בלגאן ועוד שמות תואר, שעדיף שהיא תדביק. המצלמה של נסלי קולטת את שירין מתעמתת ראש בראש עם הפרות הכי קדושות, למה מתחתנות הבנות בגיל צעיר, מדוע צריך לעשות כל כך הרבה ילדים ומתי כבר תיגמר המנטליות שמריבה תמימה בבי"ס הופכת לריב חמולות קטלני.

בקיצור, שירין חאפי לכנסת ומהר…

עמוד 1 מתוך 212